בעוד משבר הקורונה קטע את הדיונים על השחקן הגדול בכל הזמנים, לנו נותר להסתכל אחורה ולהיזכר בהופעות הגדולות ביותר של מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס. אחת מהן, אולי הגדולה מכולן, הגיעה בדיוק היום (שבת) לפני 30 שנה. 69 נקודות המטיר הוד אוויריותו של הראש של קליבלנד בתצוגת הקליעה התשיעית בהיסטוריה בזמנו וה-12 היום. זה היה רק הפתיח למה שהולך להגיע מבחינתו.
ג'ורדן והבולס רדפו באותה שנה אחרי דטרויט בקרב על המקום הראשון במחוז וקליבלנד הייתה אחת היריבות העדיפות על MJ. בשלושת המשחקים הקודמים מולם הוא קלע בממוצע 50.5 נקודות, אבל זה לא מנע ממאמן הקאבס, לני ווילקינס לקבוע כי קרייג אילו יכול לעצור אותו. ג'ורדן, כמו ג'ורדן, אסף כל פיסת מידע שיכולה להבעיר את האש בתוכו והשתמש בזה. אבל זו לא הייתה הסיבה היחידה להתפרצות.
בספר "חוקי ג'ורדן" מספר סאם סמית' כי גאווה הייתה מניע גדול עבור ג'ורדן. כשלא התקבל לנבחרת התיכון, כך הוא מספר, היה שמח בהפסדים שלה. "חשבתי קודם על עצמי ואחר כך על הקבוצה. תמיד רציתי שהקבוצות שלי יצליחו, אבל רציתי להיות הסיבה העיקרית לכך". אותה גאווה הביאה אותו להישגים העצומים בקריירה והיא גם זו שגרמה לו להיעלב, כך על פי סמית', כאשר קליבלנד החליטה להציב עליו שומר אחד לאורך כל המשחק.
במהלך עונת 90/91, בסיומה לקח את האליפות הראשונה, נשאל ג'ורדן מי שמר עליו הכי טוב. "את האמת, אף אחד", הייתה התשובה, "כולם שומרים עליי עם שניים או שלושה שחקנים. אני אף פעם לא רואה שחקן אחד. אולי אפשר להגיד ג'ו דומארס, אבל אף פעם לא שומרים עליי שחקן אחד". ג'ורדן אפילו נכנס לעימות מילולי עם שחקני קליבלנד, שטענו כי זה לא בעיה לקלוע 69 נקודות כשאתה לוקח 37 זריקות מהשדה. "לא הייתי זורק כ"כ הרבה אם לא הייתי פנוי", ענה ה-GOAT.
והיה גם את המשחק עצמו. ג'ורדן קלע 22 מ-37 הזריקות שלו מהשדה, רק שתיים מהן (כן, אז זה היה יותר נהוג) היו מחוץ לקשת. הוא גם הוסיף שיא קריירה של 18 ריבאונדים ב-50 דקות. הבולס ניצחו 113:117 לאחר הארכה ו-MJ, כפי שמשתמע מדבריו בסיום, היה בעיצומו של תהליך שינוי במשחק שלו, שנה לפני האליפות הראשונה. "לא חשבתי על כך שהייתי עייף כי רציתי לנצח את המשחק. הייתי במצבים בהם קלעתי הרבה נקודות והפסדתי. לא רציתי שזה יקרה הפעם. המשכתי לדחוף את עצמי, לדבר לעצמי אמרתי לעצמי 'אל תפסיק, אל תפסיק, תמשיך'. אתה מרגיש טוב יותר אחרי מאמץ כזה אם אתה מנצח".
"מאסטרפיס", כינו בשיקאגו טריביון את ההופעה של ג'ורדן אחרי המשחק. ומייקל עצמו אף טען אז כי "זה המשחק הכי טוב שלי, בפער גדול, בעיקר כי ניצחנו". עדות למאמץ הגדול של MJ באותו משחק היו נעלי הנייק הקרועות בסיום. "אני אשמור עליהם כדי לזכור את היום הזה", ציין בחיוך. גם אילו, אותו אחד שהיה אמור לעצור את ג'ורדן, הבין אחרי המשחק כי היה עד לגדולה. "מישהו כזה צריך לקלוע 70", אמר, "הוא פשוט מדהים אותי. כל הזריקות שלקח היו פנומנליות. הוא כ"כ מהיר, הוא יכול לעצור בשנייה או לקפוץ מעליך".
אה, וקרה עוד משהו במשחק הזה. לצד השבחים וההערצה, מייקל ג'ורדן גם החטיא זריקה שהייתה יכולה לגמור את המשחק לפני ההארכה. אולי להראות לכולם שגם כשהוא קולע 69 נקודות, הוא גם יכול להיות אנושי.
