צפו בכתבת הווידאו המלאה
במבט ראשון ג'יימס הארדן לא נראה כמו כדורסלן יוצא דופן. הוא לא מהיר מדי, לא אתלטי מדי, שפת הגוף שלו נונשלנטית, כמעט אדישה. אבל אל תפלו בפח הזה. השוטינג גארד של יוסטון רוקטס הוא לא רק אחד משחקני ההתקפה הקטלניים בליגה, הוא גם מחזיק באחד הנשקים הטובים בהיסטוריה - ה"סטפ בק".
כבר יותר מחודשיים שהארדן נמצא בכושר קליעה שלא נראה בליגה מאז וילט צ'מברליין באמצע שנות ה-60. כבר שבעה עשר משחקים ברציפות שהוא קולע מעל 30 נקודות, רצף ארוך מזה של קובי בריאנט ומייקל ג'ורדן למשל.
מכת פציעות ברוקטס הפכו את הנקודות של הארדן לנחוצות, והן גם מנצחות משחקים - העובדה שהוביל את הקבוצה על כתפיו מהמקום ה-14 לרביעי במערב הפרוע, שמה אותו בעמדה מצוינת לזכות שנה שנייה ברציפות בתואר ה-MVP ולהצטרף לרשימה יוקרתית במיוחד.
למרות שהארדן נמצא כבר שנתיים בעולם משלו מבחינה התקפית, סגנון המשחק שלו הוא בעיקר בית ספר ליעילות. את הנקודות שלו הוא משיג בחדירות לצבע, בקליעות מחוץ לקשת ומקו העונשין, מקום אליו הוא מגיע יותר מכל אחד אחר בליגה.
לא כולם אוהבים את סגנון המשחק של האיש עם הזקן המוכר ב-NBA. המילה "הגנה" לא קיימת בלקסיקון שלו, הוא מחזיק בכדור עד שיש עליו כתמי זיעה, ועושה צעדים כמו מתחרה בתחרויות הליכה. מה הפלא שהשחקנים היריבים כבר מסמנים לשופטים את מספר הגופיה שלו בתלונה ששופטים אותו אחרת.
אז נכון, היופי של הכדורסל של הארדן הוא בעיני המתבונן, אבל אי אפשר לקחת ממנו את מה שיש לו: השליטה שלו בכדור אבסולוטית, ה"קרוס-אובר" קטלני ואפילו משפיל, והיכולת שלו לעצור ממהירות 100 קמ"ש ל-0 היא משהו שיש רק ליחידי סגולה. תוסיפו לזה ביטחון עצמי שנמצא בשמיים, ותקבלו את השחקן עם המצפון והזיכרון הכי קצרים בליגה.
ועם כל החבילה הזאת צריך לזכור את המסע הקסום שהארדן עבר בחייו הפרטיים. מקומפטון מוכת הפשע ואבא בכלא, לשחקן שהשכיח את העובדה שפעם היה הצלע השלישית של קווין דוראנט וראסל ווסטברוק באוקלהומה סיטי. הארדן כבר לא נמצא בצל של אף אחד, הוא כוכב יחיד במינו בליגה מלאת כוכבים, רק שהוא ניבא זאת עוד כשהיה ילד.
וזו רק טעימה. כדי להבין את סיפור ההצלחה של הארדן השנה: צפו בכתבת הווידאו המלאה שבנגן
