sportFive775480 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

זה העולם של ג'ואל אמביד, ואנחנו רק חיים בו.

באוגוסט 2014, חודשיים אחרי שנבחר בדראפט וה"פרוסס" המפורסם של פילדלפיה קיבל את השחקן הכי מפורסם שלו, ג'ואל אמביד ניסה להתחיל עם ריהאנה. השחקן הצעיר השתמש בחשבון הטוויטר המופלא שלו ותייג את הזמרת המפורסמת בכמה ציוצים שונים, עד שלבסוף נכנע וכתב: "זו האמת... ניסיתי להתחיל עם בחורה מפורסמת והיא אמרה לי 'תחזור אליי כשתהיה אולסטאר'...".

ובאמריקה המודרנית, שחיה סביב הרשתות החברתיות ולא שוכחת כלום, כמובן שבשנייה בה אמביד הוכרז הלילה (בין חמישי לשישי), סוף כל סוף, כאולסטאר, האינסטגרם של ריהאנה התפקע מרוב אוהדי סיקסרס שתייגו את אמביד וניסו לגרום לשידוך הזה לצאת לפועל, כמו שהיא הבטיחה. אלא שהקמרוני, עם ההומור הרגיל שלו, הכריז על הפרקט, רגע אחרי ניצחון החוץ על בוסטון: "היא נפנפה אותי בזמנו, אז למה לרדוף אחריה שוב? אני אצטרך להמשיך הלאה, לבחורה הבאה".

לקינוח, איך לא, הוא הוסיף "טראסט דה פרוסס" בקול עמוק ומשועשע וסיכם בכך את היום המושלם שלו, היום שצריך להיות מושלם עבור כל חובב ספורט, כל מי שאוהב את הרמה הכי גבוהה שיש לצד השואו הכי טוב שיש. כי כרגע, אין בעולם מישהו שמשלב בין שני הדברים כמו ג'ואל אמביד.

למרות ששיחק רק 63 משחקים בקריירה, אמביד הפך הלילה לשחקן הראשון מדראפט 2014 שנבחר לאולסטאר, ואי אפשר להגיד שלא הגיע לו. האמת, הגיע לו גם בעונה שעברה, אבל הוא החמיץ יותר מחצי ממנה וטופל בכפפות של משי גם כאשר היה על הפרקט, רק שלא ייפצע שוב אחרי שפספס את השנתיים הראשונות של הקריירה.

העונה, בפילי משחררים עוד טיפה את החבל והלילה בבוסטון, אחרי שכבר הפסידו השנה שלוש פעמים לסלטיקס, כולל מפלה כואבת בלונדון לפני שבוע, הם קיבלו מהסופרסטאר הקמרוני שלהם את אחד המשחקים הטובים בקריירה שלו: 26 נקודות (הכי הרבה מבין כל השחקנים שעלו על הפרקט, משתי הקבוצות), 16 ריבאונדים (הכי הרבה מבין כל השחקנים שעלו על הפרקט, משתי הקבוצות) ו-6 אסיסטים (הכי הרבה מבין כל השחקנים שעלו על הפרקט, משתי הקבוצות).

אבל כאמור, המשחק והריאיון בסיום היו רק הדובדבן שבקפצת של היום של אמביד, יום שהחל עם סרטון נהדר שלו מקפיץ כדורסל בסגנון כדורגל עם דאריו שאריץ' וטימותי לוואו קברו ונמשך עם ההכרזה עליו כאולסטאר. עבור אמביד, ההכרזה הזו היא הרבה יותר מדייט אפשרי עם ריהאנה. היא אפילו הרבה יותר מהגשמת החלום שלו, לאחר שאי שם ב-2013, לפני 5 שנים, צייץ: "אני הולך להיות אולסטאר ביום מן הימים". הלילה, הנבואה הגשימה את עצמה והיא ההבנה שה"תהליך", שעבר כל כך הרבה תהפוכות וספג ביקורות לצד תשבוחות, עובד.

"ארבע שנים השקענו בתהליך הזה. אני גאה בעצמי, וגאה בכל הקבוצה והארגון", אמר אמביד כאשר נשאל על הבחירה בו, "אני שמח עבור כל העיר פילדלפיה. זה מגיע לה, כי היא עמדה מאחורינו בזמן התהליך".

טי ג'יי מקונול, הרובין לבאטמן שהוא ג'ואל אמביד, האיש שמצחיק ומחזק ומרגיע אותו כשצריך (וזכה, על פי הוויקיפדיה שלו, בתואר ה-MVP של העונה עם סיום המשחק. "קורע. מת על ויקיפדיה והשטויות האלה. אולי ב-2030 זה יהיה נכון...", הוא אמר לי כשהראתי לו את הדף שלו), היה מבסוט אף הוא: "כשאח שלך זוכה להישג, אתה הכי שמח בשבילו וג'ואל הוא כמו אח בשבילי. יש לנו מערכת יחסים מאוד מיוחדת".

לסיקסרס יש עדיין הרבה מאוד חורים. עם ערימות הכישרון שלהם, ועם כל כך הרבה בחירות דראפט גבוהות שהיו להם בשנים האחרונות בזכות התהליך, קשה להבין איך אחרי חצי עונה בדיוק המאזן שלהם הוא רק 20:21 והם רק במקום השמיני במזרח (מה שנכון להיום מסדר להם סדרה אדירה נגד בוסטון. רק שיישאר ככה).

האמת? אולי לא כל כך קשה להבין, כי נדמה שאחת הבעיות המרכזיות של פילי היא על הקווים. במשחק בלונדון לפני שבוע, הקבוצה מעיר האחווה כבר הובילה ב-22 הפרש במחצית הראשונה ונעלמה לחלוטין אחרי ההפסקה וגם הלילה, למרות ההצגה של אמביד והדקות האדירות של מקונול, שחיסל את המשחק ברבע השלישי, היא כמעט הצליחה להסתבך בדקות הסיום ואם זריקה אחת של בוסטון במאני טיים נכנסת (אם רק קיירי היה כשיר...), גם המשחק הזה עוד עלול היה לברוח לפילדלפיה.

ברט בראון עבר עם פילדלפיה את כל השנים הקשות של "התהליך". את עונת 19 הניצחונות ואחריה את עונת 18 הניצחונות ואחר כך את עונת השפל עם 10 ניצחונות בלבד ו-72 הפסדים ובעונה שעברה, את העונה הראשונה בה "התהליך" החל להניב פירות, עם 28 ניצחונות. השנה הוא ישפר שוב את המאזן שלו, אבל אי אפשר לברוח מהתחושה שזה לא מספיק, ושלא בטוח שהוא האיש שיכול לייצר עבור הסיקסרס את הקפיצה קדימה ולהביא את אמביד ואת בן סימונס להיות המגה סטארים שמשתלטים על הליגה.

הפוטנציאל של שניהם נמצא שם, בבירור ולצד דאריו שאריץ' הנהדר ומקונול הפעלתן, אין סיבה שפילי לא תהפוך לקבוצה הטובה ב-NBA תוך שנתיים-שלוש, אבל לפחות כרגע, היא נתקעת יותר מדי פעמים עם חמישיות לא נכונות, מביאה את השחקנים שלה למצבי זריקה לא נוחים ולא עושה את ההתאמות הנדרשות תוך כדי משחק. זה פגע בה לא פעם העונה והאחריות לכך, מה לעשות, נופלת על המאמן.

כמובן שכל הייאוש הזה נעשה קצת יותר נוח בלילות כאלה של אמביד, בהם לא נותר אלה ליהנות מהחוויה. לראות אותו קולע סל קשה, מניף שתי ידיים לצדדים ומכניס בטעות פצצה לפרצוף של ג'יילן בראון. ודקה אחר כך, לראות אותו משגע את ארון ביינס עם עוד סל ועבירה וחוגג עם "פיו פיו". קולע מכל טווח, עושה כל סבסוב אפשרי, מוביל כדור, מוריד ריבאונדים, משתלט על המשחק.

עם כל משחק שעובר, עם כל יום נוסף שלו בליגה, השואו של ג'ואל אמביד רק הולך ומשתפר. ההפסד כולו של ריהאנה. הניצחון כולו של כל מי שאוהב את ה-NBA.