1) "אני לא רוצה למות מהתקף לב בגיל 40". פיט מארביץ', 1974.
בדיוק היום לפני 30 שנה, ב-5 בינואר 1988, פיט מארביץ' הלך לשחק כדורסל, ולא חזר. בגיל 40 בלבד הגיע סופו הטראגי של אחד הצלפים הגדולים בתולדות ה-NBA ואחד השחקנים והסיפורים הכי מרתקים בתולדות הספורט האמריקאי. מארביץ', שפרש שמונה שנים קודם לכן אחרי קריירה סוערת, הגיע מביתו בלואיזיאנה לקליפורניה, על מנת להתארח בתכנית הרדיו של הסופר האוונגליסטי ג'יימס דובסון. אחרי הריאיון, שתוכנן לעלות לאוויר בהמשך אותו יום, השניים יצאו עם כמה חברים של דובסון לשחק כדורסל ובשלב מסוים, דקה לאחר שאמר "אני מרגיש נהדר, פשוט נהדר", לבו של מארביץ' קרס והוא מת במקום, באולם הכדורסל של הכנסייה.
הבדיקה שלאחר המוות הראתה כי מארביץ' סבל כל חייו מבעיה רפואית נדירה, לאחר שנולד ללא אחד מכלי הדם החיונים להספקת הדם ללב. כלי הדם המקביל בגוף, בצד ימין (למארביץ' חסר השמאלי) התנפח עוד ועוד בניסיון למלא את החסר ובסופו של דבר, הוא התפקע והפסיק את הספקת הדם ללב.
יומיים לאחר מותו של מארביץ', בארצות הברית שלפו את אותו ריאיון בו אמר לעיתונאי אנדי נוזו, ארבע שנים בלבד לתוך הקריירה שלו: "אני לא רוצה לשחק ב-NBA עוד עשר שנים ואז למות מהתקף לב בגיל 40". הדברים נאמרו אז בגלל כעס של מארביץ' על יחס האוהדים כלפיו, אך הפכו לרלוונטים מתמיד בנסיבות עצובות.
צפו בכמה היילייטס נדירים של פיסטול פיט>>>
2) "פיט מארביץ' היה השחקן עם השליטה הכי טובה בכדור אי פעם". ג'ון האבליצ'ק.
פיט מארביץ' נולד ב-22 ביוני 1947, באליקיפה, פנסילבניה, להלן ופיטר, מאמן כדורסל מקומי, שכבר בגיל צעיר נותר המום מכישוריו של בנו על המגרש, אך גם נהג בבנו בצורה קשוחה בכל נושא הספורט, כיאה לשורשי המשפחה, שהגיעה לארצות הברית מסרביה. בהשפעת אביו, פיט התאמן כבר מגיל צעיר במשך שעות על גבי שעות, בעיקר על תרגילים וטריקים שלא נראו עד אז על מגרשי הכדורסל.
בעקבות עבודתו של אביו, המשפחה החליפה לא מעט מקומות מגורים לאורך שנותיו של פיט הנער והוא שיחק בכמה תיכונים שונים, כולל במוסד צבאי אחד. במהלך שנות העשרה שלו פיתח שני דברים: את התסרוקת שליוותה אותו לאורך הקריירה ואת הקליעה הייחודית, מהצד, שהזכירה לרבים ירי ברובה וזיכתה אותו בכינוי "פיסטול פיט".
צפו בסרטון שהכינו לכבוד מארביץ' ב-NBA>>>
3) "זה קשה כשאבא שלך הוא המאמן. לפעמים אתה לא יודע איפה אחד נגמר והשני מתחיל". פיט מארביץ'.
את המשחק הראשון שלו ב-LSU, מארביץ' סיים עם 50 נקודות, 14 ריבאונדים ו-11 אסיסטים. בשלוש העונות שלו עם הקבוצה הבכירה של הקולג', תחת שרביטו של אביו פיטר, מארביץ' קלע 3,667 נקודות. את העונה הראשונה הוא סיים עם 43.8 נקודות בממוצע למשחק, את השנייה עם 44.2 ובשלישית השתדרג עוד יותר, ל-44.5. הוא עדיין מחזיק בשיא הנקודות לשחקן קולג' כלשהו, למרות ששיחק רק שלוש שנים, בלי קשת שלוש ובלי שעון זריקות.
היכולת המטורפת הזו, שהובילה לשלוש זכיות בתואר שחקן השנה ב-SEC ובהמשך גם להפרשת הגופיה שלו עם המספר 23 על ידי LSU, גרמה לאטלנטה הוקס לבחור במארביץ' במקום השלישי של דראפט 1970. ומשם הכל התחיל להידרדר.
צפו במשחק 68 הנקודות שלו מול הניקס>>>
4) "ג'רי ווסט היה השחקן הכי טוב שאי פעם שיחקתי איתו, ופיט היה השחקן הכי טוב שאי פעם ראיתי משחק". אלג'ין ביילור.
מארביץ' היה כוכב רוק והיה חוויית צפייה לאוהדים, אך מעולם לא התחבר לקונספט של "שחקן NBA", כזה שקם בבוקר ועושה שוב ושוב את אותם דברים ומשחק שוב ושוב את אותם משחקים. באטלנטה הוא שרד ארבע עונות, בהן הקבוצה התקשתה ועפה שלוש פעמים בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הוותיקים לא אהבו אותו כי קיבל חוזה גדול, המאמן לא אהב אותו כי הוא היה פרוע על המגרש ולמרות שבעונת 1973/74 הוא סיים שני בליגה עם 27.7 נקודות בממוצע למשחק, באותו קיץ ההוקס שלחו אותו בטרייד. בערך באותה תקופה, אמו התאבדה בירייה, מה שעירער אותו יותר מאי פעם.
הוא היה אליל בלואיזיאנה, זכר לימים ב-LSU וקבוצת האקספנשן החדשה שקמה בליגה, ניו אורלינס ג'אז, שלחה לאטלנטה שני שחקנים וארבע בחירות דראפט עבורו. בניו אורלינס הוא נבחר לראשונה לאולסטאר והמשיך לקלוע ללא הכרה, בעיקר בעונת 1976/77, בה שיחק תחת לא אחר מאשר ביילור, הוביל את הליגה עם 31.1 נקודות למשחק, כולל ארבעה משחקי 50+ וביניהן 68 נקודות על הראש של הניקס.
"לזרוק זה כלום. כולם יכולים לעשות את זה. החוכמה היא לתת שואו לקהל", הוא אמר. שנה לאחר מכן הוא התחרה ב-CBS נגד ג'ורג' גרווין, עוד צלף דגול, בתחרות "חיובים". גרווין נזכר לפני כמה שנים: "אמרתי לו 'נו באמת, פיט, אתה לא יכול לזרוק זריקות כאלה. זה לא כדורסל' והוא ענה 'ובכן, אייס, זה מה שאתה חייב לעשות כדי לנצח אותי' ואז התיישב על הפרקט, זרק וקלע".
אלא שהג'אז היו גרועים רוב הזמן ובסוף גם נקלעו לצרות כלכליות ועברו ליוטה. בעונת הבכורה של הקבוצה בסולט לייק סיטי, הברכיים של מארביץ' כבר היו גמורות והמאמן החדש טום ניסאלקה סירב לאפשר לו לשחק, למרות זעם הקהל. בינואר, הוא שוחרר וחתם בבוסטון, שסיימה עם המאזן הטוב בליגה, 21:61. זו הייתה עונת הבכורה של הרוקי של הסלטיקס, לארי בירד ומארביץ' הפך ל"צלף להשכרה", כזה שעולה מהספסל ותורם מה שהוא יכול. הכניסה של קשת השלוש עזרה אף היא והוא סיים עם 11.5 נקודות למשחק בסלטיקס וזכה לטעום פלייאוף ראשון מזה שבע שנים, אך בוסטון חטפה מפילדלפיה 4:1 בגמר המזרח ומארביץ' פרש, מבלי ששיחק אי פעם בגמר ה-NBA. הוא סיים את הקריירה עם 658 הופעות ו-24.2 נקודות בממוצע למשחק.
צפו במארביץ' מצטרף להוקס>>>
5) "במשך 35 שנים חייתי את חיי בצורה אחת, עבור עצמי. ואז הפוקוס שלי השתנה והבנתי מי אני באמת"/"אין שום דבר רע בהשגת מטרות, אבל במצב כזה אתה מתמקד רק בעצמך וכל השאר לא חשוב לך. אתה הופך לרגע נשכח בעולם"/"הצלחתי בזכות הכישרון שלי, וזו הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי". פיט מארביץ'.
אחרי הפרישה, משהו במארביץ' השתנה. הוא עוד הספיק להופיע ב-1980 בסרט בשם "Scoring", אך זמן קצר לאחר מכן הפך למתבודד והתנתק מכל אדם במשך שנתיים שלמות, בטענה שהוא מחפש אחר "חיים". הוא התמקצע ביוגה ובסופו של דבר, פגש את דובסון, עמו חלק את רגעי חייו האחרונים כעבור כמה שנים.
ב-1985, אביו של פיט, פיטר, הגיע להעביר סדנת כדורסל בישראל. במהלך הסדנה גילה פיטר דם בשתן ובמהרה אובחן כי הוא חולה בסרטן. פיט, שהאמין ברפואה הוליסטית, דחה את הטיפול באביו עוד ועוד, עד שלבסוף היה מאוחר מדי. פיטר מת ב-1987, סמוך לבחירתו של פיט להיכל התהילה של הכדורסל וכמה חודשים לפני מותו של בנו.
6) "פיסטול פיט הקדים את זמנו, בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת. לראות אותו היה כמו לראות 12 שחקני הארלם גלובטרוטרס, מכווצים לשחקן אחד. אף מסירה לא הייתה משוגעת מדי, אף מקום במגרש לא היה רחוק מדי לזריקה. הוא שייט על המגרש, עם הכדור דבוק ליד שלו כמו יו-יו ופנים חסרות הבעה לחלוטין. ואף פעם לא ידע תמה עומד לקרות איתו, רק שהתוצאה אף פעם לא הייתה חשובה כמו השואו". ביל סימונס, שדירג את מארביץ' במקום ה-68 בכל הזמנים בספר הכדורסל שלו, לפני כעשור.
צפו בכמה מרגעי השיא של מארביץ'>>>
