ב-2004, במסגרת פעילות של "כדורסל ללא גבולות" של ה-NBA, גילה אר.סי ביופורד את אלכסיס וואנגמנה. ביופורד החליט להביא את וואנגמנה לארה"ב ויחד עם אשתו בת', הוא אימץ את הקמרוני הצעיר. וואנגמנה שיחק 4 שנים והשלים תואר במכללת טקסס. לאחר שלא נבחר בדראפט, שיחק כמה שנים בסלובניה ופולין לפני שחזר לארה"ב, בה הוא משחק כיום במדי קבוצת ליגת הפיתוח של סן אנטוניו, האוסטין ספרס.
וואנגמנה הוא רק דוגמה קטנה לייחוד של ביופורד, הג'נרל מנג'ר שמאז 2002 עושה ניסים במקום קטן כמו סן אנטוניו בעולם שמבוסס על שווקים גדולים ומקדש את הכוכבים שלו. גם העונה הספרס מגיעים (בינתיים) הכי גבוה שאפשר ורושמים עונה 18 ברציפות עם 50 ניצחונות ומעלה. איך דווקא מטקסס, המדינה שהכי מייצגת את השמרנות והעולם הישן בארה"ב, יצאה הקבוצה שמייצגת בעיקר בינלאומיות וחשיבה מתקדמת?
"כשהגעתי פעם ראשונה לסן אנטוניו הם שלחו רכב שייקח אותי משדה התעופה. בפעם השנייה הגיע ביופורד בעצמו", מעיד שרון דרוקר, שהתארח אצל הצוות של הספרס מספר פעמים, "הם קיבלו אותי בפתיחות ובאהבה ונתנו לי להרגיש חלק מהמערכת. מי שמכיר את ביופורד יודע כמה האיש מבריק וחושב מחוץ לקופסא, וכל מה שהוא עושה זוכה לחיקויים ב-NBA. היום אין כמעט מקום בליגה שבצוות הניהול או האימון שלו אין מישהו שעבר בבית הספר של סן אנטוניו".
הרשימה שעברה תחת ביופורד ופופוביץ' בהחלט ארוכה: מייק בודנהולצר, מאמנה של אטלנטה, היה עוזרו של גרג פופוביץ' 17 שנים. ברט בראון, מאמן פילדלפיה, היה 6 שנים חלק מהמערכת. שון מרקס היה עוזר המאמן של פופ עד העונה שעברה, והיום הוא הג'נרל מנג'ר של ברוקלין. בורסת השמות היא עצומה וכוללת גם את מייק בראון (עוזר מאמן גולדן סטייט ומאמן הלייקרס וקליבלנד לשעבר), אייברי ג'ונסון וכמובן סטיב קר, שהיה שחקן הקבוצה במשך 3 שנים.
ביופורד, יליד 1960, התחיל את עבודתו במערכת ב-1988, והיה חלק מצוות האימון של לארי בראון (יחד עם גרג פופוביץ', ששימש כעוזר המאמן הראשי) במשך 4 שנים. ב-1992 פוטר בראון יחד עם כל צוות האימון שלו על ידי הבעלים רד מק'קובס. ב-1993 הקבוצה נקנתה על ידי פיטר הולט, שהחזיר את פופוביץ' למערכת שנה לאחר מכן בתור ג'נרל מנג'ר. פופ החזיר למערכת גם את ביופורד בתור סקאוט ראשי. עם השנים התקדם ביופורד לתפקיד סגן הנשיא וב-2002 החליף רשמית את פופוביץ' בתפקיד הג'נרל מנג'ר.
במבט לאחור, לעונת 1996/97 הנוראית הייתה חשיבות קריטית בהתפתחות של המועדון. לאחר 18 משחקים (מאזן 15:3) פוטר המאמן בוב היל ובמקומו מונה פופוביץ' המנג'ר לתפקיד. פופ לא הצליח להציל את העונה ההיא שנגמרה במאזן 62:20. זאת הפעם האחרונה בה סן אנטוניו לא הגיעה לפלייאוף. המאזן הרע זיכה אותה בבחירה הראשונה בדראפט, בה בחרה באחד, טים דאנקן שמו.
כבר בעונת הרוקי של טימי המאזן השתפר ל-26:56. בעונה לאחר מכן זכו הספרס באליפות הראשונה בתולדותיהם. מאזנם היה 13:37 (74 אחוזי הצלחה) בעונת 1999, שהתקצרה בגלל השביתה, כך שלמעשה סן אנטוניו "נשדדה" ורצף 50 הניצחונות בעונה בעצם עומד על 20 שנים (74 אחוזים מ-82 הם שווי ערך ל-59 ניצחונות).
הסיבה המיוחדת שהביאה את סן אנטוניו לרצף המדהים היא היכולת של ביופורד לגבור על כך שהשיטה ב-NBA מקשה עלייך להצליח לאורך זמן. הוא לא עשה זאת בעזרת שפיכת כסף על שחקנים חופשיים (הסופרסטאר היחיד שהגיע בשנים האחרונות כשחקן חופשי היה למרקוס אולדריג'), אלא בניצול מקסימלי של בחירות הדראפט ומערך סקאוטינג יוצא מן הכלל.
קחו מבט על הסגל העונה. מלבד אולדריג' (שני בדראפט 2006) ופאו גאסול (שלישי ב-2001), שלא נבחרו על ידי הספרס, כל הסגל לא נבחר בעשירייה הראשונה בדראפט. ג'ינובילי (57), פרקר (28), מילס (55), דני גרין (46) וקייל אנדרסון (30) לא נחשבו לפרוספקטים מבטיחים. דוויין דדמון, ג'ואל אנתוני וג'ונתן סימונס בכלל לא נבחרו. בנוסף, שחקן כמו דייויד לי, שסבל כל הקריירה מפציעות מרובות והסתובב בליגה ללא כיוון מאז שעזב את גולדן סטייט, מגלה יכולת יציבה ולא פספס אפילו משחק אחד העונה.
מהפכת הטכנולוגיה והנתונים בליגה הטובה בעולם ידועה לכל. בעוד קבוצות כמו גולדן סטייט ויוסטון הן הראשונות שעולות לראש שמעלים את הנושא, הספרס היו שם הרבה לפני כולם. ב-2015 זכה המועדון נבחר למועדון האנליטי ביותר בספורט המקצועני בכנס MIT לניתוחי מידע בספורט.
סן אנטוניו תמיד ידעה לעבוד גם תוך כדי תנועה, מה שייאמר לזכותו של פופוביץ'. האיש שהוביל בעשור הקודם קבוצה "אפורה" שהרגה יריבות דרך הגנה וקשיחות, סיפקה ב-2014 את אחד מסגנונות ההתקפה היפים ביותר שנראו אי פעם, סוג של טיקי טאקה בכדורסל. העונה הוא הגביר את ההתבססות על היכולת האישית של הכוכב שלו, קוואי לנארד, שמסיים 31.4 אחוזים מההתקפות של סן אנטוניו, חמישה אחוזים יותר מטוני פרקר שהוביל את הקטגוריה בספרס בעונת האליפות האחרונה.
גם הגעתו של לנארד לסן אנטוניו התרחשה בזכות צורת החשיבה המיוחדת וההסתכלות קדימה של ביופורד. בליל הדראפט של 2011 נבחר הפורוורד מסן דייגו סטייט במקום ה-15 על ידי אינדיאנה. הספרס, שרצו להוסיף גודל לסגל, העבירו לפייסרס עבור לנארד את ג'ורג' היל, אחד השחקנים האהובים והמוערכים על ידי פופוביץ'. "ממש לא צפיתי את היכולת ההתקפית שלו", אמר פופ על לנארד בתחילת השנה.
בהמשך הוא חזר לאותו רגע שהביא את לנארד לטקסס: "ראינו את הגודל שלו, את האתלטיות ואת מוסר העבודה שלו אז קיבלנו החלטה להביא אותו. היינו מאוד לחוצים כי לא באמת ידענו מה נקבל. ידענו שעשינו כאן ויתור, כי ג'ורג' היל היה נהדר עבורנו, אבל היינו צריכים עוד גודל אז גלגלנו את המהלך". המהלך המהוסס בסוף התברר כגאוני, כשלנארד זכה כבר פעמיים בתואר שחקן ההגנה והיה ה-MVP של סדרת הגמר ב-2014. לפעמים צריך מזל בחיים, אבל הוא הולך עם מי שמגיע לו.
יש כמה דברים בסיסיים שלא השתנו במשך כל השנים. בין היתר הם השימוש בספסל וברוטציה רחבה, אופי השחקנים והבחירה בשחקנים בינלאומיים. החשיבה הקבוצתית היא הבסיס לבניית הסגל של ביופורד ופופוביץ', שלא מסתכלים רק על אחוזי קליעה ויכולת הכדרור של השחקן.
"כשאנחנו הולכים לבדוק שחקן אנחנו לא מסתכלים על איך שהוא משחק כדורסל, זה קל לבדיקה", סיפר פופ בהשתלמות מרתקת שהעביר בברלין, "אנחנו מחפשים איך הם מתנהגים לחברי הקבוצה שלהם בפסקי זמן, האם הם בורחים שהם מפסידים משחק, אם הם מנצחים את המשחק הם דופקים על החזה כאילו הם גילו את התרופה לסרטן בלי להבין שמדובר רק במשחק כדורסל. לראות את הדברים האלה אומר לנו המון אם הוא רק שחקן כדורסל טוב או מעבר לזה".
השימוש בשחקנים בינלאומיים נוצר כתוצאה ממערכת סקאוטינג מפותחת ביותר. "הרבה שחקנים שאני בודק, אני מתייעץ איתם לפני כי הם מכירים כמעט את כולם", מספר דרוקר, "זה עובד גם הפוך. הם מתייעצים גם איתי לגבי שחקנים מסוימים".
לצד החתמות של שחקנים שהיו כוכבים אירופאיים כמו פבריציו אוברטו וטיאגו ספליטר, סן אנטוניו אף פעם לא פחדה לשלב גם שחקנים אמריקאיים ששיחקו באירופה, לאו דווקא בטופ, כדוגמת מאט בונר וגארי ניל. המטרה היא להביא את השחקנים המתאימים ביותר לצורך הקבוצתי. ככה יוצרים הספרס גם העונה את הספסל החזק בליגה, שמוביל את מדד פלוס המינוס בקרב המחליפים בפער ניכר על המקום השני ובעיקר ממשיך לנצח משחקים למרות הפציעות החוזרות של הכוכבים.
עוד שנה חולפת, עוד שנה בה המכונה מטקסס משאירה אותנו ללא מילים. אמנם מ-2007 סן אנטוניו זכתה באליפות אחת וגם עונת השיא ב-2016 הסתיימה מול המכונה האתלטית של אוקלהומה סיטי. גם אם העונה של סן אנטוניו תיגמר באליפות או בהדחה כואבת מול המפלצת של סטיב קר בסן פרנסיסקו, אין ספק שביופורד ופופוביץ' שוב פעם הוכיחו מי מועדון הספורט המקצועני המרשים בעולם.
