בגזר הדין נכתב: "התנהגותה של הקבוצה חמורה מאוד והביאה לתוצאות קשות: הקבוצה החליטה שלא להתייצב למשחק כהתרסה מכוונת מתוך רצון לגרום זעזוע, אף שהייתה מודעת לכך שיגרם נזק לכדורסל נשים. ההודעה ניתנה זמן קצר מאוד לפני המשחק, כך שלא ניתן היה לשבץ קבוצה אחרת למשחק זה. הן יו"ר המנהלת והן יו"ר האיגוד פנו לקבוצה כדי לנסות להניעה מהחלטתה, אך הקבוצה עמדה על סירובה. ליגת העל נשים הינה ליגה מקצוענית וכדי שאמירה זו לא תהיה ריקה מתוכן, על הקבוצות לנהוג במקצוענות. אחד ההיבטים החשובים של מקצוענות הינו קיום משחקים, על אחת כמה וכמה כשמדובר במשחק חצי גמר בטורניר".
למרות הכל, בביה"ד בחרו שלא ללכת רחוק מדי וסייגו: "יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכן שמעידת הקבוצה, קשה ככל שתהיה, הינה בגדר מעידה חד-פעמית, של קבוצה שתרמה רבות לענף הכדורסל בכלל ולכדורסל נשים בפרט. הקבוצה והעומדות בראשה – רחל אוסטרוביץ ואורנה אוסטפלד – פעלו רבות ולאורך תקופה ארוכה, ללא פשרות, להעלאת קרנו של כדורסל נשים ולהתייחסות אליו באופן שוויוני, לרבות לעניין שידורו בערוצי התקשורת המרכזיים ומימונו על ידי הרשויות. התנהגות הקבוצה מקוממת, אך לא פחות מזה מעוררת פליאה".
לסיום, כותבים עורכי הדין הדיינים אלי לוין ועמיאל תגר: "התגלתה בפנינו תמונה עגומה, על פיה ארבע נשים מהבכירות בכדורסל הנשים, משקיעות משאבים רבים בסכסוך אישי שביניהן. כך לא בונים ומקדמים את כדורסל הנשים. טוב יעשו המעורבות אם ישכילו להתרכז בהיבטים המקצועיים והמקצוענים, להתבטא באופן ענייני, מכובד ומכבד ולא לתת למחלוקות מקצועיות לגלוש לכלל סכסוך אישי".
