לירון כהן
"לדעוך או לפרוש? אני בחרתי לפרוש. אני עושה את זה בדיוק באותה הרגשה שהיתה לי כשהתחלתי לשחק כדורסל, תמיד שאלתי מה נכון עבורי. הייתי בת 13, בובות לא רצו אותי ולא עניין אותי לרכל עם הבנות בשכונה. רציתי להיות קארים עבדול ג'אבר. כשנבחרתי למלכת הסלים של כל הזמנים, עבדול ג'אבר כבר לא נראה לי כל כך גבוה. שמעתי הרבה טענות למה יצאתי לחו"ל ולא נשארתי בארץ. אולי היום כשכספי ומקל הגיעו ל-NBA זה נראה מתבקש, אבל כשהתחלתי את המסע שלי, היו ספורטאיות מעטות שהתברגו בקבוצות באירופה. זו אף פעם לא היתה התרבות שלי והשפה שלי. לאלה שכיבדו את ההחלטה שלי אני יכולה לומר שהספורט באמת מקרב ללבבות וחוצה גבולות.
היו לי חוויות חד פעמיות ומעצבות. החופש שקיבלתי מהוריי לבחור במה שאני רוצה לא מובן מאליו. לכל מוריי היתה נכונות לתת לי ולהעניק לי. שאלתי את עצמי אם הצלחתי בגללם או בגללי, אבל אין לזה תשובה.
אני מתחילה היום דרך חדשה, אולי כדי שיהיה לי ממה לפרוש עוד כמה שנים, ניהול אגף הכדורגל והכדורסל של מכבי ישראל. זה תפקיד חשוב, הסיפור האמיתי מתרחש בתוך העלילה. ההזדמנות שניתנה לי חשובה מהתפקיד עצמו שאותו אמלא בתוכן. זאת הפעם הראשונה שנתמנתה לתפקיד אישה. זה מחמיא לי אבל גם לאלה שבחרו בי. אין לי ספק שהולך להיות מעניין".
טל נתן, אחד המאמנים של כהן לאורך הקריירה, סיפר: "לירון שלטה בקבלת ההחלטות, כמו שצריך להיות. בכל מקום בו שיחקה היא הצליחה להתחבר לקהילה ולקבוצה, להגיע לאנשים. הפכה לאהובת הקהל. מלכת הסלים וההופעות, זה תמיד יהיה שלה. מעט מאוד ספורטאים עברו את הדרך המכובדת הזו, בכל מקום השאירה אחריה שובל של מעריצים. אף פעם לא חיפשה את מה שנוח וקל להשגה. קיבלה מאלוהים מתנה ששייכות לגדולות באמת. היה לי מזל גדול לראות את לירון משחקת מהמקום הכי טוב במגרש".
