קרדיט: לילך וייס רוזנברג, איגוד הכדורסל
כשמסתכלים על צמרת הליגה הלאומית לנשים בכדורסל אי אפשר שלא לשים לב לשם המפתיע שמגיח לו במקום הרביעי. אחרי לב ירושלים, הפועל כפ''ס וא.ס רמה''ש גל, ניצבת קבוצה שמייצגת כפר קטן מלב הגליל, שסביר להניח שלא מעט ישראלים יתקשו לדקור את המיקום שלה על המפה - הפועל כאוכב.
כאוכב, או בשמה המלא, כאוכב אבו אל היג'א, הינה מועצה מקומית שרחוקה 8.8 ק''מ מסכנין ומונה פחות מ-4000 תושבים. אחת משתי הקבוצות של המגזר מאזור הצפון (יחד עם הפועל מג'דל כרום) למעשה מייצגת את היישוב/מועצה הכי קטנה בליגה, ועל אף הנחיתות הדמוגרפית, הייתה עד לפני מספר שבועות המתחרה הבולטת על המקום הראשון מול לב ירושלים. למרות ההצלחה המקצועית, כשצוללים לעומק, מבינים שהסיפור של הפועל כאוכב חוצה את גבולות הפרקט.
הדרך של הקבוצה במתכונתה הנוכחית החל לפני 15 שנה. בעקבות סכנת פירוק של קבוצת כדורסל הנשים של אעבלין, הכפר השכן, הוחלט לבצע איחוד עם הפועל כאוכב, שבזמנו שיחקה בליגה הארצית. מי שהיה שם מתחילת הדרך, וניצב כיום בתפקיד המנהל המקצועי של המועדון הוא נג'מי נג'מי.
"כשהתחלנו את העבודה במועדון, הכול התנהל בצורה הרבה יותר חובבנית", סיפר נג'מי, שמחזיק בניסיון של קרוב ל-30 שנה בענף, "בתחילת הדרך הקבוצות בגילאי נערות קיימו שני אימונים ומשחק. בצורה הדרגתית עלינו משני אימונים לשלושה, אחרי זה לארבעה, וביחד עם זה הבאנו יותר מאמנים, וככה התחילו להגיע יותר ויותר בנות. זאת הייתה עבודת נמלים, אבל הצלחנו לבנות מועדון בסוף שיש לו קבוצה בוגרת, וגם וחוגים לכיתה א' ".
הסגל הנוכחי של הקבוצה הבוגרת כמעט כולו מבוסס על כדורסלניות שגדלו במועדון, והשחקניות שעולות להתחרות במגרשים שונים בארץ, משקפות את החיבור הבלתי רגיל שקיים בכפר בין נשים צעירות לכדורסל: "יש בכאוכב ביה''ס יסודי אחד", הסביר נג'מי, "ואנחנו עובדים איתו בשיתוף פעולה מלא. חיפה אמנם לא רחוקה מכאוכב, אבל הצלחנו לאתר כל כישרון ונערה צעירה שיכולה להצליח בכדורסל כדי להישאר כאן. היום בהערכה גסה, 80% מהילדות והנערות בכפר שיחקו או שמשחקות אצלנו במועדון".
עלי חליל, מחזיק בתיק הספורט של המועצה המקומית בכאוכב הרחיב והסביר עד כמה יוצא דופן הסיפור של מועדון כדורסל הנשים מהצפון: "אנחנו משקיעים בספורט בהיקפים די משמעותיים ביחס ליישוב בגדול שלנו, ועובדים כדי לעודד עוד ילדות ללכת לשחק כדורסל". חליל הוסיף ואמר: "רק כדי לחדד כמה הכדורסל תופס פה מקום גדול, אז היום בשכבה של כיתה ד' מתוך 37-36 בנות, 29 משחקות כדורסל, למרות ההיצע לענפים אחרים".
החיבור החזק שקיים בכפר הערבי בין נשים לכדורסל מייצר הלכה למעשה קהילה שספק אם יש לה אח ורע בישראל. מאז האיחוד, כאוכב שמרה על מקומה בליגה הלאומית, והעונה תהליך בניית מחלקת הנערות הגיע לשיא, כשהקבוצה שהתה מרבית העונה במקום השני בטבלה. כאוכב הצליחה לעשות זאת כאשר מלבד נוגה פלג פלץ, אקסית אליצור חולון ובנות הרצליה שצורפה בקיץ האחרון, שאר הסגל התבסס על שחקניות בית. "הגענו למצב שהגיל הממוצע בקבוצה יחסית צעיר ונע בין 22-21", התייחס נג'מי להרכב הסגל, "אבל החיבור שיש בין הבנות חזק. בסוף הן רובן גדלו אחת עם השנייה".
אך למרות שהבסיס של המועדון משתקף כאידיאלי, כשיורדים לרזולציות הקטנות יותר של היישוב, אפשר להבין את התמונה הרחבה. ביה''ס התיכון בכפר, מקיף כאוכב, נחשב לביה''ס יוצא מן הכלל, והכפר עצמו הוא היישוב החמישי בישראל באחוזי זכאות לבגרות - 99% מהתלמידים מסיימים תיכון עם תעודת בגרות, על פי נתוני משרד החינוך ב-2022. ההצלחה בשדה האקדמי נוכחת גם בקבוצה הבוגרת של הפועל כאוכב, כשמרבית השחקניות משלבות עבודה או לימודים יחד עם הספורט, ושלוש מהן אף משחקות במקביל ללימודי הנדסה בטכניון. ובניסיון לפענח האם המצוינות בחינוך יכולה להיתרגם למצוינות ספורטיבית, מבינים דווקא איפה מצוי המחסום הראשון שעומד בדרכו של המועדון.
"לצערי, יש עדיין הרבה הורים שלא רואים בכדורסל תחום שאפשר להפוך למקצוע", הסביר נג'מי, "חלילה אני לא רוצה לומר שצריך לזנוח את הלימודים, אבל כן יש בעיה של תפיסה. במגזר הערבי, כל ילדה מחוננת דוחפים ללכת ללמוד, ועל זה תוסיף גם את המצב של הכדורסל הנשים בארץ. אתה כן תראה הורים של בן כדורגלן שיתמכו בו וייתנו לו גב לנסות להגיע לרמה מקצוענית, כי מבינים שזה גם מקצוע שהוא יוכל להיות להתפרנס ממנו יפה מאוד, וזה לא המצב בכדורסל הנשים בארץ. מהבחינה הזו מדובר בקושי של הענף בכלל, לא רק מנקודת ההסתכלות של החברה הערבית" הוסיף המנהל המקצועי.
הבעיה השנייה של הקבוצה היא הקשיים הכלכליים שהמועדון מתמודד איתו, שנובעים מעצם העובדה שמדובר בקבוצה מיישוב די קטן. לצד הנשים בכדורסל, הכפר הצפוני מיוצג גם על ידי קבוצת הכדורגל שנמצאת במרכז ליגה א' צפון, ויש מחסור רציני בתמיכה פיננסית מלבד המועצה: "קשה למצוא ספונסרים או עסקים מהאזור שמוכנים להשקיע במועדון, וזה הפער שמונע מאיתנו לעשות את הצעד הבא. אני לחלוטין מאמין שאם החומר הקיים היינו מסוגלים באמת להצליח להתחרות על עלייה, ולשים על המפה קבוצת כדורסל נשים ערבית בליגת העל", סיכם חליל את מצב הדברים.
עד לפני חודשיים כאוכב נשפה בעורפה של המוליכה לב ירושלים, אך פציעות של מספר שחקניות מפתח בקבוצה עצרו את המומנטום של הקבוצה מהמגזר, שבמבט רחוק, עדיין מאמינה בפרויקט שבנתה. "ליגת העל? למה זה חלום כל כך מופרך?", אמר בצורה גלויה מנהל כאוכב לקראת סיום השיחה, "לצרף שלושה זרות, שתי ישראליות בכירות, ושחקניות משלימות חזקות, ויש לך קבוצה שיכולה בליגה הזו. כבר בקבוצה הנוכחית יש לנו שחקניות מספיק טובות לליגת העל, וכאלה שגם קיבלו הצעות. כשהתנאים מסביב יתקיימו, אני באמת מאמין שנוכל לראות את כאוכב מצליחה להתחרות גם על עלייה".
ובשונה ממרבית הקבוצות, "התנאים" להצלחה בכאוכב הם לא אותם תנאים כמו ברוב המקומות. בוסט פיננסי לוודאי ישפר את הקבוצה משיפולי הצמרת בליגה הלאומית, אך יכול להיות שגם שינוי קטן מבפנים יכול להתברר כאקס פקטור מנצח. "זה חלק מהעבודה שלי, לשכנע הורים כמה כדורסל יכול להיות משמעותי בפן המנטלי עבור הילדות האלה, כמה זה תורם בפן האישי", הסביר נג'מי, ובמידה מה סיכם הכול. בין הרי הגליל מסתררת לה פנינה קטנה לכדורסל נשים, וייתכן שביום שההבנה על חשיבות הענף תהפוך לקונצנזוס, תצא הבשורה הבאה של הענף בישראל.
