והנה עוד פיינל פור קסום עומד בפתח. קבוצות הליגה שאינן נקראות מכבי ת"א מתמרקות לקראת המעמד החגיגי, שטומן בחובו צ'אנס לאליפות, שתהיה היסטורית עבור הפועל ירושלים וברק נתניה.
מנהלת הליגה תפיק עוד אירוע לתפארת, אין לי כל ספק, וכולם ישתו, יאכלו ואפילו יראו כדורסל די טוב, סביר להניח. בכל זאת, מדובר בארבע קבוצות איכותיות, התקפיות ואטרקטיביות, ובמשחקים שכאלו האינטנסיביות והתשוקה של השחקנים מדברת בעד עצמה.
אבל עושה רושם שבמחוזותינו נפלנו למלכודת. עדיפה מראית עין של תחרות, לא תחרות ממשית. כל עוד יש את זה, אנחנו בכלל לא נתאמץ להגיע לתחרות שהיא לא שקר, לא בלוף.
אחרי הסדרה של מכבי ת"א מול בני השרון נשמעו קולות על כך שמדובר בתשובה ניצחת לטענה שבלי פיינל פור לא תהיה תחרות בליגה שלנו. אז הרשו לי לחלוק על אותם קולות, אבל לומר באותה נשימה שאני מעדיף חוסר תחרותיות על כל פיתרון מלאכותי שזורקים לעברי.
תקראו לזה שיטת קיזוז או פיינל פור, זה לא משנה. זו חוכמה קטנה מאוד לקחת ענף שאין בו תחרות ולעשות ממנו קרקס תקשורתי, בו יש סיכוי להפתיע. וגם מסיט את תשומת הלב ממה שבאמת דורש טיפול.
ברור שהמתח עושה לכולנו טוב, אחרי שנים של פיהוקים, אבל השאלה באיזה מחיר. הרי אם הקבוצה שהיתה לוקחת (גונבת) למכבי את האליפות היתה באמת בונה מזה משהו, ניחא. אז זה באמת זניח לוותר על שנה-שנתיים של מאבק ספורטיבי בתמורה ליריבה ראויה של הצהובים לטווח ארוך. אבל אנחנו כבר למודי ניסיון ויודעים שזה לא המצב.
בדיוק כפי שהפועל חולון זכתה באליפות לפני שנתיים, כך יהיה המצב אם תעשה זאת אחת משלוש הטוענות לכתר יניפו צלחת, כל מי שלא אוהד מכבי ישמח עד השמיים לאותו ערב, אבל השפעה אמיתית על הכדורסל לא תצא מזה.
אז מכל הלב, תמשיכו עם הפיינל פור. כי זו באמת חגיגה. אבל לא כפיתרון לטווח ארוך. בו זמנית חובה לעבוד על השגת תחרותיות אמיתית, ולא להסתפק בסל של מאליק דיקסון פעם ב-15 שנה. זה בטח לא מה שיזרים אנרגיות חדשות בענף הגוסס.
