משחק כמו זה שהיה בין מכבי ת"א לבני השרון דורש התייחסות נרחבת. בלי לבזבז זמן הנה כמה נקודות שהייתי רוצה לדון בהן:
1. דייויד פדרמן אמר אחרי המשחק שבמשך שישים שנים לא ראה שיפוט גרוע כל כך. אני חושב שהוא מגזים, אפילו מגזים מאוד. נגד מכבי ת"א נשרקו אמנם 31 עבירות לעומת 19 שספגה בני השרון, והשחקנים של דן שמיר עמדו על הקו 38 פעמים לעומת 16 בלבד של מכבי ת"א, ואלה בהחלט נתונים מהדהדים במיוחד, אבל דברים כאלה קורים בכדורסל וישנם תקדימים.
זה קורה במיוחד במשחקים תחת לחץ, נגד הדחה, עם הגב לקיר או איך שתקראו לזה. מכבי באה אגרסיבית יותר מאשר במשחקים 1 ו-4 שבהם הפסידה, הכדורים לא נכנסו בהתקפה והשופטים החזיקו את המשחק קצר ושרקו יותר מהרגיל. במקרה הטוב, אולי, יש כאן קיפוח קל של מכבי ת"א בכמה שריקות מסוימות, אבל בטח לא משחק של פעם ב-60 שנה כמו שפרדמן הגדיר זאת.
יותר מזה, מדובר בעיקר בשוני מובנה בסגנונות המשחק שגרר הרבה יותר עבירות שביצעה מכבי ת"א, שגם ככה ידועה כקבוצה שמנסה לשחק אגרסיבי בדרך כלל. גם ביורוליג מכבי היתה מהבולטות בתחום ביצוע העבירות, וסיימה את העונה בין חמש הקבוצות הראשונות מתוך 24 משתתפות בתחום הזה. המספרים יעידו: בני השרון הגיעה לקו העונשין 159 פעמים בחמישה המשחקים, ומכבי רק 83 פעמים.
בעוד מכבי ממעטת להפעיל שחקני פנים, משחקת אחד על אחד ולוקחת שלשות וזריקות מבחוץ, בני השרון עבדה לכל אורך הסדרה פנימה אל ג'יימס וקלאנסי.
גם אם מפחיתים את נתוני המשחק האחרון, המספרים מראים 121 זריקות עונשין לעומת 67 של מכבי ת"א בארבעה המשחקים הראשונים בסדרה. במלים אחרות, מדובר בעיקר בהבדלי סגנונות ובאופן השיטתי שבו בני השרון ומאמנה, דן-שקדן שמיר, ניסו לנצל את מגרעותיה של מכבי ת"א. קשה לי להאמין שפדרמן, לו יגיעו הנתונים האלה לעיניו, יטען שהשופטים חיפשו להזיק למכבי ת"א לא רק במשחק מספר 5, כפי שטען, אלא בסדרה כולה מן ההתחלה ועד הסוף.
2. אחת הבעיות המרכזיות של פיני גרשון כמאמן ותיק היא זו: כשהוא הגיע למכבי ת"א היה לו בעיקר מה להרוויח. עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה הישגים, יש לו בעיקר מה להפסיד. מדובר בשני הלכי רוח שונים לחלוטין. כשקבוצה חיה על פי המוטו של 'רק לא להפסיד' היא בדרך כלל לא נהנית מהמשחק, חיה תחת לחץ מתמיד ומתקשה להרים את עצמה כשבאמת חשוב. גם אם היא מצליחה לעשות את זה, השהייה למעלה קצרה והנפילה מנטאלית שוב מגיעה.
בעידן של פיינל פור, כשמהות הסיפור כולו היא עקיצה ברגע הנכון, ההכנה המנטאלית לא פחות חשובה מההכנה המקצועית. אני לא משוכנע שפיני גרשון, שמשמיע מספר פעמים בשנה את המנטרה "אין לי עוד הרבה זמן לאמן", הוא הדמות המתאימה להחדרת מוטיבציה ושמירה על בעירה רצופה אצל השחקנים לאורך זמן. תשוקה, רוח קרב, מוטיבציה גבוהה, דרבון מתמיד – אלה חלקים משמעותיים מאוד בקבוצה כשהעונה מגיעה לחודש מאי, ולא תמיד אפשר לפטור את הדברים ולצאת מהנחה שהשחקנים מקצוענים מספיק ומבינים לעומק את המשמעות הקריטית של כל משחק ומשחק.
הנושא חשוב במיוחד בשלב הזה של העונה שבו בקבוצה מתוקשרת במיוחד כמו מכבי ת"א שחקנים כבר מריחים מי ימשיך בעונה הבאה ומי לא, ולא כולם מרוכזים במאה אחוז במשימה שנמצאת כאן ועכשיו.
3. אין הרבה קבוצות בארץ שיכולות לנצל חסרונות של מכבי ת"א כמו שבני השרון הצליחה לעשות בחלק מהסדרה. לכמה קבוצות יש סמול פורוורד כמו טאקר, פאוור פורוורד כמו קלנסי וסנטר כמו שון ג'יימס? החיבור הזה יצר עדיפות על פני מכבי ת"א בקו הקדמי, ודאי מרגע שסטפון לאזמה נפצע והחמיץ את שלושת המשחקים האחרונים בסדרה.
פישר וגרין, עם גיבוי של בלות'נטל ו/או פניני ואנדרסון בעמדה מספר 4 לפרקים, לא יותר טובים מבני השרון בעמדות האלה. ברגע שרון סטיל מצליח לשחק טוב יותר מאשר ויזנייבסקי ופרקינס, למכבי ת"א יש בעיה קשה. גם אורי יצחקי הקפיץ את עצמו במהלך הסדרה לעומת ירידה של גיא פניני בהשוואה לעונה הסדירה. לכן משחק חמש היה כל כך צמוד וכמו שהלך לצד אחד, יכול היה בקלות ללכת לצד השני.
4. כולם מדברים על אחוזי העונשין של בני השרון ועל החטאת 15 זריקות מהקו לאורך המשחק, כנתון שמנע ממנה סנסציה. בני השרון סיימה עם 61% מהקו ועבור קבוצה שקלעה לאורך העונה הסדירה ב-70% ובארבעה המשחקים הראשונים בסידרה נגד מכבי ב-66%, צניחה ל-61% היא הגיונית ומקובלת תחת הלחץ של משחק חמישי מכריע.
העניין הוא לאו דווקא האחוזים, אלא בעיקר מספר ההחטאות. אם בכל אחד מארבעה המשחקים הראשונים בסדרה בני השרון החטיאה 10 זריקות בממוצע, כאן היא עלתה ב-50% ופספסה חמש זריקות נוספות ו-15 בסך הכל. על דברים כאלה קבוצות קמות ונופלות לפעמים.
עד לפיינל פור נותר שבוע. ודאי נשמע שוב את אותן זמירות על חוסר ספורטיביות, חוסר הגינות, אי שוויון, חוסר צדק ודרישות לביטולו. על כל אלה אכתוב בכתבה נפרדת לקראת המשחקים. בינתיים, יש לנו שבוע שלם לשמוע מכל כיוון ועבר את צמד המלים "מכבי פגיעה", ששב לבקר אותנו - לאחר הפוגה בת מספר חודשים – זו העונה הרביעית ברציפות. ולמעשה, מאז עזב את מכבי ת"א אנתוני פארקר – האיש והאגדה.
