קיץ 2009 היה אחד הקשים בתולדות הפועל חולון. הבעיות התקציביות הקשו על
הקבוצה שזכתה בשתי העונות שלפני כן באליפות וגביע, להעמיד את תקציב המינימום הדרוש וללא התגייסות אוהדיה, לא היתה מצליחה לפתוח את העונה.
גם פתיחת העונה לא בישרה טובות כש-9 הפסדים ב-10 המשחקים הראשונים היוו שיא שלילי עבור המועדון הוותיק. מי שנקרא לדגל בשנית היה מיקי דורסמן, האיש שהוביל את חולון לאליפות היסטורית חזר הביתה לאחר שנתיים ושוב על תקן המושיע.
בהתחלה זה נראה טוב. הקבוצה התחזקה בשחקני רכש איכותיים כמו סשה בראטיץ' וניצחונות במלחה על הפועל ירושלים ובבית על מכבי חיפה העלו את רף
הציפיות, אבל אז הגיעה נפילה לא מובנת ויחד עם דורסמן החולונים חזרו למקום האחרון בטבלה כשתבוסה משפילה לעירוני ר"ג באולם הפחים מסמנת את שיא השפל עבור הקבוצה.
למזלם של החולונים, השיטה החדשה שהנהיגה מנהלת הליגה, בה 4 הקבוצות האחרונות בטבלה נאבקות בפלייאוף התחתון, אפשרה להם להישאר בליגה אלא שכדי לעשות זאת היה עליהם לעבור סדרת הישרדות מתישה של הטוב מחמישה משחקים מול עירוני נהריה, שסיימה את העונה הסדירה במקום התשיעי ונהנתה מיתרון הביתיות.
המזל היותר גדול של דורסמן וחניכיו הוא שיש להם את אחד הקהלים היותר נאמנים בכדורסל הישראלי ובספורט הישראלי בכלל. בראיונות לאורך השנים עם שחקנים של הקבוצה, לא היה אחד שהצליח להתעלם מההשפעה הגדולה שיש להם על המועדון בכל רגע ורגע. ליווינו אותם לאורך חמשת המשחקים וניסינו לגלות מה הופך אותם למיוחדים.
סרט המלחמה של הפועל חולון - זווית הקהל
