על פניו ייתכן שלהפועל גלבוע/גליל יש יתרון קל על פני הפועל ירושלים במשחק הראשון של הפיינל פור הערב (18.00). בעוד ירושלים ויתרה על שחקן (קווין פינקני) בתקופה שלפני הפלייאוף וצמצמה את הסגל לאחר שהודחה מהיורוקאפ, גלבוע/גליל דווקא צירפה אחד (אריק דניאלס) ואפילו שחררה מעט חבל למרכוס קאזין כדי להראות מה שהוא יודע.
מאידך, מהצד זה נראה קצת כמו הדיבורים של קליבלנד שהתכוננה לאורלנדו בגמר, ובסופו של דבר נכנעה לבוסטון בחצי הגמר. לפעמים, כידוע, פחות זה יותר וירושלים עשויה להיות בדיוק כזו נכון לעכשיו. במלים אחרות, לפני שהיא חושבת על גמר מול מכבי ת"א בעקבות תצוגה משכנעת ויפה נגד אשקלון בפלייאוף, גלבוע/גליל עוד לא עברה את הפועל ירושלים.
גיא גודס הוא המאמן היחיד שנכח בתפקיד כזה או אחר בכל אחד מארבעה מעמדי הפיינל פור הקודמים. בגודס אמנם דבקה באחרונה תדמית של מפסידן במשחקים גדולים, אבל ניסיון הולך ומצטבר גם יביא איתו דברים טובים בסופו של דבר. רגע לפני שהוא נפרד מהפועל ירושלים על פי כל תחושה והיגיון, גודס ינסה לקחת את הפועל ירושלים למקום שעוד לא היתה בו מול עודד קטש, שמאמן כבר תקופה ממושכת בקבוצה שלו ומלבד פעמיים שבהן היה קרוב, עוד לא רשם את שמו על משחק גמר כמאמן.
כדי לעשות את זה, ירושלים שיחקה הגנה טובה יותר מאשר ברוב חלקי העונה כהכנה לפיינל פור. בסדרה שלה נגד מכבי ראשל"צ, בה ניצחה בשני משחקי החוץ, היא הראתה הגנה טובה מהרגיל וספגה רק 65 נקודות בממוצע (לא כולל הארכה במשחק מספר 3 במלחה בו הפסידה). המסר ברור: שחקנים כמו טריי סימונס ושרון ששון, שאינם ידועים בהגנה טובה במיוחד, משחקים פחות, בעוד שחקן כמו אורי קוקיה משחק יותר ודיז'ון תומפסון הוא הציר המרכזי באופן מודגש מבעבר. בפלייאוף, ממש כמו בפיינל פור, משחקים קודם כל הגנה חזקה ורק אחר כך שמים דגש על התקפה.
בנוסף, ליאו ליונס הוא היום חלק מרכזי בקבוצה להבדיל מבעונה הסדירה. ליונס אסף אליו גם את חלק מהדקות של פינקני, משחק עם הרבה אנרגיות והתלהבות וככל שעובר הזמן חושש פחות ופחות לקחת על עצמו אחריות וביצוע מטלות. אישית, אני משוכנע שאם ירושלים היתה רצה איתו לאורך כל העונה באופן שהיא עושה כיום, סיכוייה להצלחה היו גדולים יותר ואפשר שגם היתה עוברת את אלבה ברלין ומגיעה לפיינל פור של היורוקאפ. עדיין, יש לו מספרים חשובים לעמוד בהם: בשני המשחקים בהם שיחק פינקני העונה נגד גלבוע/גליל הוא קלע 14 נקודות והוריד 4.5 ריבאונדים. ליונס יצטרך להשיג מספרים דומים לכל הפחות כדי שירושלים תעמוד שווה בשווה או יותר.
לירושלים יש שלישיית רכזים שלא נופלת מזו של גלבוע/גליל – נעימי, אוחיון וג'טר, בהשוואה לפארגו, מקל ויזרעאלי. חלק מהשחקנים הללו יכולים להפיק מעצמם הרבה גם בעמדה מספר 2 ובכל אופן דומה שלמובילי הכדור תהיה השפעה מכרעת על גורל המשחק הזה. להם וגם לשחקן המרכזי בקבוצות האלו, דיז'ון תומפסון מצד אחד ובריאן רנדל מצד שני. שני הפורוורדים, שהראשון מעדיף את הקליעה מבחוץ והשני משחק קרוב יותר לסל, הם משחקני ההגנה הטובים ביותר בארץ בשנים האחרונות ומהלכים אישיים שלהם חשובים לא רק מבחינת צבירת או מניעת נקודות, אלא גם בפן המוראלי של הקבוצה כולה.
שחקנים טובים נוספים יש מכל עבר (סוואן ודאוול בגלבוע/גליל, האנטר וסימונס בירושלים), אבל מאצ'-אפ מעניין במיוחד יכול להתפתח בין אורי קוקיה לבין אלישי כדיר. הראשון הוא זן מיוחד שאין שני לו, שחקן ששרט את כל דרכו למעלה עד שקיבל 24 דקות בממוצע למשחק בסדרת הפלייאוף נגד ראשל"צ. השני הוא הפאוור פורוורד ההתקפי היעיל ביותר מבין הישראלים, שחקן שנהנה מתנועה טובה בלי כדור ומוצא את הדרך לסל באחוזי קליעה טובים מאוד.
אם קוקיה יוכל לקצץ משמעותית בתפוקה של כדיר (14 נקודות בעונה הסדירה, 15 נקודות בפלייאוף, אבל רק 11 בממוצע בשני המשחקים נגד ירושלים העונה) – ירושלים תהיה קרובה יותר לניצחון. לעומת זאת, בתחושה, גלבוע/גליל אמורה לקצור את פירות השנה השנייה שבה רצה עם בסיס דומה וחיזקה אותו בתוספות.
