אני מעדיף שלא להיכנס עכשיו לספקולציות לגבי פגרת הקיץ הקרוב והעתיד להתרחש במכבי ת"א. מי שראה את משחקי הקבוצה לאורך העונה וצפה בה ברגעים הטובים יותר והטובים פחות יכול להעריך בעצמו, פחות או יותר, מי צפוי להישאר ומי צפוי לעזוב. במקום זה, הנה מספר תובנות בעקבות אירועי הפיינל פור האחרון וגם אלו של שנים קודמות.
ניסיון הוא חשוב, אבל אינו חזות הכל. צביקה שרף, שעשה כמעט כל דבר בכדורסל, הפסיד למיקי דורסמן שהגיע עם עולה חדשה וכמאמן בעונתו הראשונה בגמר 2008. פיני גרשון בעל הרזומה המפואר הפסיד לעודד קטש, שמאמן מספר שנים בליגה בלבד ובניסיון הראשון שקיבל במכבי ת"א החזיק מעמד זמן קצר.
כשהקהל בנוקיה מעורב, מכבי נלחצת. נכון, היכל נוקיה הוא האולם הביתי של מכבי ת"א, זה שבו היא משחקת ומתאמנת ומכירה את הסלים והפרקט וזוויות הקליעה יותר טוב מכל קבוצה. עקרונית, היא תמיד תיחשב פייבוריטית כשהיא משחקת באולם הזה.
ובכל זאת, כאשר שחקני עונה ראשונה במועדון, בעיקר זרים, כמו אנדרסון, פרקינס, ויזנייבסקי, איידסון ואחרים נקלעים לפתע במאני טיים למשחק צמוד באולם שתמיד מלא באוהדים שלהם ונתקלים בהתנגדות מאסיבית מאוהדים אחרים בתוך ביתם, הם עלולים לאבד את הצפון.
זה קרה גם לזרים אחרים של מכבי בשנים האחרונות וקורה לעיתים קרובות יחסית גם במעמד גביע המדינה שמבוסס על אותה שיטה. זו סיטואציה לא מוכרת ומלחיצה, שגרמה למכבי להפסיד לא פעם בגביע המדינה ובעונות האחרונות גם להפסיד בפיינל פור.
מכבי, אגב, לא הפסידה במשחק גמר בתקופה בה נערכו משחקי הגביע באשקלון, חיפה או נהריה. יכול להיות שכאשר מדובר במשחק חוץ באולם נייטרלי החושים מחודדים יותר ונמנע מהשחקנים החדשים ההלם המתואר קודם לכן, של אולם ביתי שלפתע יכול "להפוך עורו" במצבים מסוימים מול פניהם ויוצר פאניקה.
אין תחליף לעבודת צוות. הכדורסל של גלבוע/גליל היה טוב יותר משל מכבי ת"א בחלקים מהעונה. הגיבוש והאווירה בין כל חלקי הקבוצה היו טובים ונעימים יותר וגם לחוצים פחות. במכבי משחקים כדי לא להפסיד, בגלבוע/גליל משחקים כדי לנצח. לפיני גרשון יש מה להפסיד, לעודד קטש יש מה להרוויח. אלה קלישאות, אבל יש בהן אמת.
את הליכוד והחיבור אפשר היה להרגיש באוויר לאורך חלקים גדולים בעונה בגלבוע/גליל. אלה פשוט דברים שמוקרנים החוצה כפי שניתן היה לראות גם אצל שחקני פרטיזן בלגרד. גם בפיגור, גם תחת לחץ, גם בהובלה - הקבוצה משחקת ביחד ובאמונה שאלה הרגעים שלה. תנצח או לא, היא מאמינה בדרכה ולא מתפזרת.
במכבי ת"א זה כמעט לא קרה העונה, למעט תקופה קצרה ומרשימה בטופ 16 אחרי ששחרורו של מאצ'יי לאמפה איפשר למספר שחקנים להתבטא יותר, גרשון הבין שלא יקבל מחליף והפך את הרוטציה למוצלחת ויעילה יותר. במכבי התעורר אז צורך דחוף להתעלות, כדי לצאת מהסיטואציה המעיקה שנוצרה.
גם אז, אגב, זה היה יותר וואן-מן-שואו של אלן אנדרסון שהתעלה ליכולת אדירה, אבל היו משחקים - אם כי בודדים - שבהם מכבי נראתה כמו שגרשון תכנן וחשב שתיראה.
מנהלת הליגה השיגה את מטרתה. הפיינל פור הוא כלי שנועד ליצור שוויון בליגה מאוד בלתי שוויונית ומבחינתה העסק עובד. שנה שנייה מתוך שלוש שבהן קבוצה אחרת ולא מכבי ת"א זוכה באליפות.
זו הזדמנות נוספת לומר שאני מתנגד לשיטה, מקווה שהיא תשונה בהקדם ובו-זמנית מבין את הצורך בה בשנים האחרונות וחושב שהיא היתה הכרחית לנוכח המצב שנוצר בכדורסל הישראלי.
בפועל, אנחנו מקבלים ליגה מעוקרת מתוכן ממשי ולמאזן בעונה הסדירה אין חשיבות מעשית. שמעון מזרחי אמנם מתגאה ב-1:21 של הקבוצה במהלך העונה, אבל גם 4:18 היה עושה את העבודה באותה מידה, כי למטרה שהיתה הנכונה והחשובה ביותר פעם יש פחות חשיבות כעת.
החוכמה היא לאו דווקא להעמיד את המאזן הטוב ביותר בליגה בעונה הסדירה, אלא להגיע לפיינל פור בשיא מקצועי, מנטאלי וחברתי. מכבי, ואת זה גם מזרחי יודע ומרגיש, הגיעה אליו כשהיא נוסעת על רכבת הרים, וכשאנשים מנופפים בידיהם ומוציאים ראשם החוצה בניגוד לכל כללי הזהירות.
