בואו נודה בזה על ההתחלה כדי שזה לא יהיה ברקע במהלך קריאת הטור: מדינת ישראל היא מדינה בלי מינימום של תרבות ספורט. מאז שסיימו לבנות את הגג בהיכל הספורט ביד אליהו בשנת 1969 לא עשינו כאן שום התקדמות אמיתית בנושא. יו"ר ההתאחדות לכדורגל יכול להמשיך להגיד שאנחנו הליגה השישית באירופה, אבל אנחנו (קצת) פחות מטומטמים ממה שהוא חושב. עולם הספורט התקדם, אנחנו נשארנו עם פלדרמאוס שמבקש מהשופט שייתן לנו קצת פור כי העם היהודי כבר סבל מספיק.
והאמת שזה נכון. העם היושב בציון סבל מספיק במגרשי הספורט, והוא ממשיך לסבול.
אז כן, בנו כאן דווקא כמה מתקנים נחמדים בשנים האחרונות כמו האצטדיונים בנתניה ופתח תקווה, ואצטדיון טדי נראה כמו בונבוניירה מטופחת גם בהשוואה לאירופה. אבל זה הכל פלסטיק. בכאילו. זה מצטלם יפה בטלוויזיה, אבל בשביל להגיע לאצטדיון בנתניה צריך לעמוד שעה בפקק כדי להיכנס לחניה ועוד שעה בשביל לצאת ממנה. בשביל להיכנס לטדי כל ילד צריך לעבור בדיקה בטחונית משפילה כאילו הוא מינימום אוסאמה בן לאדן – וכל זה בשביל הזכות לראות את משחקי הכדורגל המשעממים של הלוזון-ליג. מדי שנה פחות ופחות אנשים מגיעים למגרשי הספורט בישראל ואי אפשר להאשים אותם. אחוז הערסים שמגיע למגרשים, אגב, רק ממשיך לעלות.
צריך מדינה אנטי-ספורטיבית בעליל כדי להתעלם מהמקרה המוזר של שופט הכדורסל בשעת לילה מוקדמת שהתפרסם אתמול. למי שפספס: לאחר משחק הכדורסל בין הפועל חולון להפועל אילת, הקהל החולוני זעם על השופט ירון זריף בעקבות החלטות שנויות במחלוקת. כתוצאה מכך, השופט לווה למכוניתו על ידי שוטרים. בדרך, כך על פי השוטר ברק סטון, השופט אמר שהוא היה יורה לכל אחד מאוהדי חולון כדור בראש. השוטר עוד ניסה להרגיע אותו, אבל זריף הגיב: "תוציא אקדח ותירה בהם. אני לא יודע למה אתה לא מוציא אקדח ויורה בהם".
בהתחלה עוד הייתה תקווה שירון זריף יידחה את הדברים על הסף. אולי הוא יגיד שלא היו דברים מעולם, ותוך כך נגלה שהשוטר ברק סטון הוא בעצם אוהד שרוף של הפועל חולון שרק ניצל את ההזדמנות לנקום בשופט שפגע בקבוצתו. אבל תגובתו של זריף ("אני עומד מאחורי הדברים") רק הבהירה שלשוטר סטון מגיע פרס ישראל.
תקשורת הספורט המקומית טיפלה יפה בנושא. יש לה כבר ניסיון עשיר בהתעסקות בסחל'ה של הספורט. גם ביום עם שני משחקים גדולים בליגת האלופות הסיפור הצליח להגיע לכותרות – אבל נראה שלאף אחד לא אכפת. כמו שלאף אחד לא אכפת שיש קריאות גזעניות באופן קבוע בכל אולמות הספורט בישראל, ובכל הגילאים. זה כמו שפיתחנו אדישות פושעת בכל הנוגע לאלימות ביציעים ובמגרשים עצמם. זה כמו שהתרגלנו ששופטים צריכים לקבל ליווי משטרתי כדי להגיע למכונית שלהם. זו הנורמה, וזה מחריד. אתם צריכים להזמין משטרה בכל פעם שאתם יוצאים מהעבודה שלכם?
בין טנצר המניאק לדיסקו מנאייק
המהלך שגרם לכל הבלגן במשחק הכדורסל הגיע לאחר שהשופט ירון זריף הרחיק מהמגרש את דובר הפועל חולון – המוכר לנו מהסדרה "שמש" בדמותו של "טנצר המניאק". כמה אירוני שבעקבות ההרחקה של "המניאק" הוא היה צריך ליווי של דיסקו מנאייק. זו אגב הזדמנות טובה להזכיר שנגד ירון זריף מתנהל משפט בגין עבירות מס חמורות – דבר שלא הפריע לו להיות מועמד לתפקיד יו"ר איגוד השופטים. סתם, פרט טריוויה קטן ולא חשוב אלא אם אתם חיים במדינה עם קצת תרבות ספורט.
כל כך התרגלנו לריח הדשן בנחיריים, שהפסקנו להריח שמשתינים עלינו. לא ברור מה יותר דוחה – ההתנהגות של הקהל של חולון או התגובה הקיצונית של זריף. זה לא השופט הראשון שנתפס בפרובוקציה, והקהל של הפועל חולון לא שונה מהקהל של קבוצות אחרות. לא ברור איך ירון זריף יוכל לשפוט בעתיד את הפועל חולון (אחרי שגם באשדוד דרשו שהוא לא ישפוט אותם בעתיד וגם מנהל מחלקת הנוער של הפועל תל אביב יורם חרוש שלח מכתב תלונה על התנהגותו), אבל עוד פחות ברור איזה אבא ייתן לבן שלו ללכת למשחק כדורסל או כדורגל. איזו אמא רוצה שהילדים שלה ייחשפו לכמויות כאלה של אלימות ושנאה?
המצב בספורט הישראלי מזכיר קצת את הבדיחה על היהודי שהציע לחבר שלו לשחק שש-בש, והחבר השיב: "בשביל מה לשחק? בוא ישר נלך מכות". אז בשביל מה לבזבז את כל הזמן על המשחק הזה עם הכדור? ממילא הרבה יותר אנשים יתעניינו בסיפור על השופט שביקש משוטר לפתוח באש נגד אוהדי כדורסל. שוב הבדיחה היא על חשבוננו.