העיניים מתמקדות דווקא ביותם הלפרין, כשהוא עולה להחליף את ניקולה וויצ'יץ' למהלך האחרון. הראש ממהר לכתוב תסריט הוליוודי מרגש בו הילד שרק הרגע עלה מהנוער יקלע שלשה גורלית וייכנס לספרי ההיסטוריה. אבל ההיסטוריה, מנוולת קנאית שכמותה, לא נותנת לכל ילד להיכנס בשעריה – אלא רק לגדולים באמת.
גור שלף שהחליף את שאראס אחרי העבירה החמישית לקח את הכדור מתחת לסל, והאלים ששולטים בהיכל עשו את שאר העבודה. הכדור הגיע אל המשיח, אל האיש שהיה שם, אל השהיד הצהוב, דריק שארפ. השאר היסטוריה.
זה היה הלילה בו למדתי שאין דבר יותר חזק מאהבה, אבל למי אכפת מתולדות ההשכלה הרגשית שלי בערב שכזה.
כשמספרים הופכים לרציניים
את התקופה של דריק שארפ במכבי אפשר לסכם במספרים: 15 עונות, 696 משחקים, 4,417 נקודות, 1,000 שלשות, 195 הופעות רצופות באירופה מינואר 2000 ועד אוקטובר 2008, 88% מקו העונשין באירופה, 8 הופעות בפיינל פור האירופי, 6 העפלות לגמר, 27 תארים שהם 13 אליפויות, 11 גביעי מדינה ושלוש אליפויות אירופה. גביע אירופה אחד יותר מברקוביץ', שלושה יותר מג'מצ'י.
עוד מספר שצריך לקחת בחשבון כשמדברים על דריק הוא 183, הגובה של שארפ, עם נעליים. יש מי שסבור שאם היה גבוה יותר, לא היה מתגלגל לו לליגה השניה בישראל, אל בית"ר חדרה, ומשם למגדל העמק ובסוף ליד אליהו. עוד מספר שצריך לקחת בחשבון הוא 2.2, מספר השניות שנותרו עד הבאזר כשדריק קיבל את הכדור בפיגור שלוש נקודות, בנס ההוא, מול ז'לגיריס.
פול סיימון, שיופיע מחר באצטדיון רמת גן, כתב פעם שיר על הרגע בו "מספרים הופכים לרציניים", וכאן נכנס המספר הכי רציני - 40 – הגיל שדריק יגיע אליו באוקטובר הקרוב. עצוב, אבל טבעי, אי אפשר להתחמק מהרגע בו גם האיש עם המספרים הכי טובים מוכנע על ידי מספר אחד.
המודל המכביסטי המושלם
מקומו בין הסמלים הגדולים של המועדון הכי גדול של ישראל מובטח. הפרישה המכובדת שלו, הישר אל כס עוזר המאמן של הצהובים, רק מוכיחה את חשיבותו למועדון. מיקי ברקוביץ' מעולם לא קיבל תפקיד, נדב הנפלד נשכח, דורון ג'מצ'י קיבל תפקיד לוגיסטי – האחרון שקיבל תפקיד משמעותי במועדון היה הקפטן המיתולוגי טל ברודי, האיש ששם אותנו על המפה. דריק שם, איתו, על אותו הפודיום, של הגדולים ביותר.
קשה לי, כמכביסט מסריח, לסכם תקופה של המכביסט הכי גדול שיצא לי לראות. לא הספקתי ליהנות מביצועיו של ברקוביץ' (אבל שרתי לו "אמרו לו שהחולצה האדומה היא לא מציאה" באוסישקין), ולמרות הערכתי הרבה אליו כשחקן, מעולם לא החשבתי את ג'מצ'י למכביסט אמיתי. דווקא הבחור הנוצרי מאורלנדו הצליח לזקק לתוכו את מהות המכביזם – ווינריות, תשוקה ונאמנות. המודל למכביסט המושלם.
ייקח לי כמה ימים לעכל את הבשורה הזאת, אבל בינתיים אני מריץ בראש קטעים מהרגעים הגדולים איתו. נס ז'לגיריס עושה עוול לדריק ומטיל צל על כמה מהרגעים הגדולים שלו בקריירה. כמה זוכרים שדריק הוא אחד האחראים הבולטים להעפלה לפיינל פור בסלוניקי בשנת 2000, מי זוכר שדריק הוא האיש שהביא למהפך הגדול בחצי גמר הפיינל פור ב-2008 מול סיינה?
מי יהיה הקפטן הבא?
כל מה שנותר לי לומר בשמי הוא תודה. תודה לכדורסלן גדול, אישיות ענקית ואדם מקסים, שהותיר את ניצוצות האהבה שלו גם שנים אחרי התשוקה הראשונית, זאת שגרמה לי להביט קודם כל על הרגליים של שחקן ההגנה, ורק אחר כך להסתכל על הכדור.
קרב הירושה על סרט הקפטן התחיל. קרב סימבולי אמנם, שלא צפוי לגרור אחריו פצועים, אבל קרב. טל בורשטיין הוא השחקן הוותיק ביותר, אבל דווקא גיא פניני מסתמן כשחקן שהכי מתאים להוציא את המועדון לדרך חדשה ומכביסטית. לא יהיה קל לאף אחד להיכנס לנעליו הענקיות של דריק, אבל מכבי תל אביב כבר הוכיחה שהיא גדולה יותר מכל שחקן.
זה אולי מנחם, אבל עדיין בכל פעם שהשעון בהיכל הספורט יראה 2.2 שניות לסיום – הלב יתכווץ בגעגועים.