אמש בבלומפילד, בקור העז של יפו, זהבי כיפר על צבע הקולר של הכלבה עם גול ניצחון שצבע את תל אביב בצהוב. שוב. הפעם הוא עשה את זה מהנקודה הלבנה, בדיוק מול העיניים של אוהדי הפועל תל אביב בשער 5. אחרי כיבוש השער הוא לא התבלבל, ורץ קודם כל לחגוג להם מול הפרצוף עם אקדחים שלופים. שמחה אמיתית. מתפרצת. של ילד שעושה "פיו פיו" עם אקדח דמיוני מול האויבים שלו. שמחה אמיתית של ספורטאי שמכניע את היריב שלו.
זה היה מהרגעים הגדולים האלה של משחקי הדרבי שיכולים ללכת ישר לארכיון של ספורט חמש פלוס גולד. מומלץ לאפסן את הקלטת ממש ליד הדרבי עם השכיבות סמיכה באוסישקין.
הדם הצהוב
ההתעסקות בחגיגות של זהבי נמשכו גם במהדורת חדשות הספורט אחרי המשחק. עוד לפני שהצופים זכו לראות את תקציר המשחק, השידור עבר לבלומפילד, שם עמד השדר רועי גלדסטון עם גיבור המשחק. גלדסטון פתח את הראיון עם זהבי עם שאלה לגבי חגיגות השער מול הקהל של הפועל וזכה לתשובה דיפולמטית: "שמחתי, חגגתי, אני חושב שזה מה שאני צריך לעשות. וזהו, אני לא חושב שיש מה להגיד". גלדסטון שאל עוד שלוש שאלות לפני שהוא חזר ושאל שוב את השאלה שהוא פתח איתה את הראיון, כאילו דרש תשובה אחרת, מדממת יותר, צהובה יותר. זהבי לא נכנע והמשיך עם הדיפלומטיה. גם הפעם גלדסטון לא נכנע, ושאל: "הדם הרע הוא בגלל שעברת למכבי?" (נו שיט, שרלוק), וזהבי, בחיוך, שלח את גלדסטון לראיין את אוהדי הפועל. סך הכל, מתוך שש שאלות שהופנו לכובש שער הניצחון בדרבי, שלוש מהן היו על אותו עניין שלא קשור באמת לכדורגל.
דרך אגב, ממש לפני פתיחת המשחק אתמול, הגולשת גליה דיווחה למדור כי היא שוב ראתה את ערן זהבי מטייל עם הכלבה. הקולר? לא אדום.
דרבי של מעלה
בגלל מחלה ארורה, ספי ריבלין לא הצליח לדבר בשנים האחרונות. זה כאב לו וזה כאב לנו, כי לא היה לנו תחליף לצחוק שלו. אתמול, אחרי הפנדל שהיה או לא היה, ואחרי הגול שהיה, והחגיגה שבהחלט הייתה, כבר אפשר היה לדמיין את ספי חוגג בגדול, כפי שתפסה אותו המצלמה אחרי אי שם לפני יותר מעשור באצטדיון רמת גן (תריצו לדקה 2:30):
אפילו אוהדי הפועל יכולים לחייך כשהם רואים את ספי צועק "איזה גול" בשמחה ספורטיבית אמיתית. כזאת שהייתה גם לעלי מוהר. כזאת שהייתה גם לאריק איינשטיין. אגב, אפילו בלי להיות חמוש במשקפיים, אריק היה רואה שהעבירה על יצחקי הייתה מחוץ לרחבה.