כשמכבי ירדה בסוף הרבע השלישי מול קאחה לבוראל במינוס 27 נקודות, הרגשה אמביוולנטית ולא מוכרת הגיחה ללב הצהוב שלי. מצד אחד, המכביסטי, רציתי שמכבי תחזור למשחק, תעשה את הלא יאומן ודריק שארפ ייכנס בדקת הסיום ויקלע את סל הניצחון.
מהצד השני, הריאלי, קיוויתי שאולי אם מכבי תרד מובסת ומושפלת בהפרש מביך – אולי פרנסי הקבוצה יבינו שהם חייבים להכניס את היד לכיס ולהביא חיזוק לפני שיהיה מאוחר מדי.
ריצת ה-0:13 ברבע הרביעי גרמה לתוצאת סיום קצת שקרית, שתתן לדיוויד בלאט עוד קצת אוויר לנשימה, אבל האמת היא שההפרש הריאלי בין הבאסקונים לתל-אביבים, נכון לכרגע, הוא הרבה יותר מ-16 הפרש.
דיוויד בלאט והתעויוט
מכיוון שהנקודות ממילא מתאפסות בשלב הבא, משחק הפתיחה של היורוליג לא מבשר הרבה לגבי ההמשך, אבל הוא כן נותן פרספקטיבה לגבי המוכנות של הקבוצות לליגה. לא רק מכבי עשתה בושות, צסק"א הגדולה הובסה בביתה על ידי מילאנו, אבל לאף אחד אין ספק שהרוסים ירוצו חזק השנה וייתנו פייט לברצלונה על אליפות אירופה.
במכבי לא יכולים לחלום על פיינל פור. למעשה, לא מן הנמנע שמפגש עם ברצלונה או צסק"א כרגע הוא בגדר סיוט צהוב, אבל כן יכולים להתחיל לעבוד על הבעיות שנעשו בבניית הקבוצה.
ובהחלט נעשו כאלה.
מכבי תל-אביב פתחה את המשחק בלי סנטר. בלאט לא עשה את זה כדי להפתיע את איבנוביץ', הוא עשה את זה כי אין לו ברירה של ממש. הבאסקונים עלו עם באראץ' הענק מול הנדריקס, ועד שהספקתם להגיד סופוקליס שחורציאניטיס, התוצאה כבר הראתה 6:26 לספרדים. מכאן והלאה היו עוד 35 דקות של גארבז' טיים.
למרות הכל, יש גם סיבות לאופטימיות
אם מכבי רוצה להוות פקטור משמעותי באירופה השנה, ולהגיע לשלב ההצלבה לפחות, היא חייבת כוח נוסף מתחת לסלים. שחורציאניטיס מהווה יתרון התקפי מעולה, אבל נכון לכרגע הכושר שלו לא מאפשר לו לשחק יותר מ-15 דקות. יניב גרין, ככל הנראה שלא באשמתו, כבר לא יהפוך לחיית הקרשים שכל כך קיווינו שהוא יהיה.
יש גם נקודות אופטימיות. צ'אק אידסון סוף סוף נראה כמו השחקן שהבטיחו לנו שהוא כשהביאו אותו לפני עונה, אז נאלץ לחסות בצלו של אלן אנדרסון האגואיסט. אידסון סיים עם 14 נקודות, שמונה אסיסטים (מוביל כרגע את טבלת היורוליג), שבעה ריבאונדים וארבע חטיפות.
בנוסף, קשה להאמין שיש עוד מאמן באירופה מלבד דושקו איבנוביץ' שיצליח לעצור במדויק כל כך את ליאור אליהו,שסיים משחק רע מבחינתו עם 4 נקודות בלבד. לפני המשחק קיוו במכבי שהניסיון של אליהו בוויטוריה יוביל את הצהובים לניצחון, בפועל – ידו של הרס"ר הסרבי הייתה על העליונה.
אוהדי קאחה, איפה המכביזם שלכם?
ביד אליהו זה לא היה קורה, גם לא בבלומפילד, בטדי או באוסישקין ז"ל. על שלטי הפרסום בצדי המגרש בוויטוריה רצה פרסומת בעלת הכיתוב האנגלי: "ברצלונה – בירת הספורט". לא שאפשר להתווכח עם העובדה הזאת (יעידו השמות צ'אבי, מסי, נבארו ורוביו) – פשוט המיקום לא ברור.
איך בירת חבל הבאסקים יכולה לארח שלט אהדה כזה לבירת חבל הקטלונים? איך האוהדים המקומיים מסכימים לקבל את ההשפלה הזאת? תארו לכם שיד אליהו היה שלט פרסום בולט עם הכיתוב "הפועל אימפריה", איך זה היה נגמר?
ועוד קצת מכביזם לסיום
ביום ראשון מכבי תל-אביב אירחה את גלבוע/גליל למשחק הפתיחה של ליגת העל הישראלית. דריק שארפ בן ה-39 שבר שיא בכך שהפך לשחק המבוגר ביותר ששיחק במדים הצהובים (שבר את שיאו של דורון ג'מצ'י). בלאט הכניס את שארפ בסיומו של כל רבע, לקול תרועות הקהל.
באחד מהמהלכים הקלאסיים של משחק הכדורסל בעידן המודרני, שארפ סחט עבירה בזריקת ייאוש לשלוש. באחד המהלכים המפתיעים בתקופה המודרנית – שארפ החטיא את שתי הזריקות הראשונות. אין צורך לבדוק את ספרי ההיסטוריה, מאז ששארפ הגיע לארץ לפני 17 שנים הוא לא החטיא שתי זריקות עונשין רצוף.
לאחר ההחטאה השניה קמו 7,000 הצופים ביד אליהו על רגליהם ועודדו בשירה את הקפטן במהלך מרגש של אהבה. סימבולי שדווקא הקהל הכי דורשני, בקבוצה הכי לחוצה באירופה – מריע לשחקן לאחר החטאה כפולה.
לפעמים המכביזם מזכיר לנו גם שיש דברים יותר חשובים מכדורסל וניצחונות.
