סבתא בישלה דייסה. נתנה למלקולם, נתנה לניק, נתנה לריקי, נתנה לסילבן – ורק ליוגב הקטן לא נשאר. כך אפשר לתאר את האירוע החריג שקרה אתמול במשחקה של מכבי תל אביב, שהביסה באשקלון את הקבוצה המקומית 67:100.
כמה עשרות אוהדים צהובים שעשו את הדרך הארוכה דרומה למשחק הלא אטרקטיבי החליטו לנצל את הרבע הרביעי כדי לעודד את כל שחקני הקבוצה בזה אחר זה. כל השחקנים קיבלו עידוד, חוץ מרכז נבחרת ישראל. זה היה מכוון, וזה היה צורם.
יוגב אוחיון, אם הספקתם לשכוח, החליט בקיץ האחרון שקצה נפשו מהזוגיות עם הבלונדינית מיד אליהו. הגארד המוכשר מעמק החולה ניצל את נמנום הקיץ של חתן פרס ישראל, ארז את המזוודות, וטס להתחתן בטקס בסגנון עדות פרס עם הכלה הרוסייה שלו. הנדוניה הייתה מכובדת בלשון המעטה.
ואולם, מסתבר שביגמיה זה עדיין דבר לא חוקי בעולם המערבי, והנישואים הטריים עם הכלה הרוסייה בוטלו. את הגט, אותו הוא מאוד רצה - הוא לא קיבל – ובהוראת בית הדין הרבני הזוג נאלץ להמשיך לחיות ביחד ולפתור את הבעיות בתוך המשפחה.
אם עד כאן עקבתם אחרי הדימויים המעצבנים שלי, תבינו לבד מה קרה אחרי. כמו כל זוג שמנסה להתחיל בפרק ב' אחרי גירושים מכוערים, יש אלמנט חשוב שצריך לקחת בחשבון – הילדים. והילדים לקחו צד. וזה לא היה הצד של האבא שנסע להתחתן עם איזו קוזינה עשירה ברוסיה – אלא את הצד של האמא שנשארה מאחור, נבגדת וכואבת – ובסופו של דבר גם קיבלה את האבא בחזרה בזרועות פתוחות.
אין ספק שיוגי שמע את קריאות הבוז בנוקיה
וזה בדיוק מה שקרה ביום חמישי האחרון ביד אליהו, כשהכרוז שי סידי קרא בשמו של "יוגי" וקריאות בוז צורמות הגיעו מחלקים רבים מהקהל. לא ברור אם המשחק הרע של אוחיון מול סיינה קשור לקריאות הבוז, אבל אין ספק שהוא שמע אותן.
אמש באשקלון, דווקא מול קהל קטן ובמשחק לא חשוב – הטינה של אוהדי מכבי כלפי יוגב הורגשה הרבה יותר, אפילו בלי קריאות בוז. ההתעלמות של אוהדי מכבי (רובם ילדים) מעצם קיומו של יוגב, הייתה גרועה יותר אפילו מקללות. פלא שאחרי משחק טוב עם דאבל-דאבל, בזמן שחבריו הלכו לחגוג עם האוהדים, הוא ירד לחדר ההלבשה עם הראש ברצפה?
איך גורמים לקהל לעודד שחקן שהוא לא אוהב
לפני כמעט עשר שנים, בזמן משחק דרבי ביד אליהו בין מכבי להפועל תל אביב, החלו אוהדי מכבי לשיר: "טועמה אתה מחבל, אנחנו אותך נחסל". שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן היה בהלם מהזליגה של השיר הגזעני ממגרשי הכדורגל ליציעי היכל הספורט. לאחר שיחה טלפתית בין השניים, פנה פדרמן למנהל הקבוצה דאז מוני פנאן ז"ל וביקש ממנו לגרום לשירה להפסיק. מוני הוציא את הטלפון ושלח הודעה למישהו, אחר הסתובב והעביר את המסר דרך היציע, ותוך פחות מדקה השירה הופסקה – לנצח. מאז לא נשמע השיר הזה בהיכל.
זה היה ניצחון של הדרך הניהולית והתרבותית של מכבי תל אביב. הקהל לא ישיר שיר שפטרוני המועדון ומנהליו לא מוכנים לשמוע. מאידך, הרבה יותר קל לגרום לקהל לא לקלל שחקן שהם שונאים, מאשר לעודד שחקן שהם לא אוהבים.
התלות המקצועית של מכבי תל אביב ביוגב אוחיון אדירה. להוציא את מורן רוט שלא זוכה בינתיים לקרדיט מבלאט, הוא הפליימייקר היחיד של הקבוצה. אבא ואמא יכולים להשלים ולחזור לישון ביחד, אבל הילדים לא שוכחים כל כך מהר. עכשיו נותר רק לחכות לזמן שיעבור, כדי לתת זמן לילדים לסלוח ליוגב (או להתבגר). אבל זמן, בספורט מקצועני, ובטח במכבי תל אביב, הוא מצרך יקר מאוד.