זה היה הערב של גיא פניני. כן, היו שם אלפיים ומשהו צופים, שתי קבוצות חדשות וגביע אחד שנשאר בירושלים אחרי שהפועל המקומית ניצחה את מכבי תל-אביב 80:86. אבל אחרי שהעשן יתפזר וערוץ 10 יחזור לקרבות ההישרדות האמיתיים שלו, נגלה שהמנצח האמיתי של הטורניר הזה היה גיא פניני.
זה לא היה המשחק הכי גדול בקריירה שלו והאמת שקשה לזכור איזו פעולה יוצאת דופן של הבחור, אבל על דבר אחד אין כרגע עוררין – כשמספר 10 בצהוב היה על המגרש חבורת הזרים של מכבי תל-אביב שיחקה כדורסל טוב יותר, ונראתה לפרקים כמו קבוצת כדורסל מתפקדת. ברגע שהוא ירד מהפרקט, האנדרלמוסיה שחגגה בשנתיים האחרונות בהיכל נוקיה חזרה.
אגב נוקיה, בשנה שעברה נפרדו בהיכל מניקולה וויצ'יץ' במשחק ידידות מרגש עם 11 אלף צופים והרבה דמעות. להבדיל, את גיא פניני קיבלו אתמול במלחה עם שירים שמאחלים למותו, כרזה מסיתה וניסיון לפגיעה פיזית. ולחשוב שהוא הביא לאותם אוהדים שני גביעי מדינה רצופים.
בצד המנצח בלט טרה סימונס, אקס טרי של הצהובים, שסיים משחק גדול עם 24 נקודות. קשה להאמין שהקלע המדהים הזה (5 שלשות) נרקב במשך עונה שלמה על הספסל בהיכל נוקיה. גיא גודס עשה בשכל שהאמין בו והביא אותו למלחה, הקבלות כבר מתחילות להיערם.
ביום חמישי: לובליאנה בהיכל
מכבי תל-אביב עדיין לא מוכנה ליורוליג. פיני גרשון יודע את זה. הכנופייה הישראלית שלו מתפקדת כפי שמצופה ממנה אך לעומת זאת, בגזרת הזרים המצב מדאיג. אלן אנדרסון נראה אמנם כמו בול פגיעה, אבל כל שאר שחקני הרכש הזרים נראים כרגע כמו "שבץ נא" במקרה הטוב. המדשדש העיקרי הוא צ'אק איידסון, שמאוד רוצה ומשתדל, אבל פשוט לא מצדיק את ההייפ שנבנה סביבו בעונת המלפפונים. גם הרכז ויזנייבסקי ברשימת הרוצים ולא יכולים.
נ.ב.
שמישהו יסביר לגומא אגייאר שזה רק טורניר פתיחת עונה ולא צריך להתרגש כל כך.
אה, ושמישהו יסביר לשמעון מזרחי את אותו הדבר בדיוק. חג שמח.
ספורט
