הכתבה הזו היתה יכולה להופיע גם לפני שבוע או שבועיים ושלושה, אבל המצב של הפועל חולון, מטבע הדברים, מקבל יתר הבלטה בעקבות התבוסה אמש (ראשון) למכבי ת"א ב-25 נקודות הפרש והסמליות שבדבר.
הקבוצה שלפני שנה וחצי שלחה את מכבי לקרשים ולקחה ממנה את האליפות, היא היום צל חיוור בעוד שהאלופה המוכה ההיא דורכת עליה בדרך, כנראה, להפוך שוב לקבוצה שמפרקת כמעט כל יריב בליגה בקלות. כמו פעם.
למעשה, הערכות על חולשתה של הפועל חולון ועל אפשרות היותו של עמיר עוזי המאמן המפוטר הראשון, עלו כבר לפני זמן רב, בכתבות הפתיחה לקראת העונה החדשה. אז עכשיו זה קורה, שבוע אחר שבוע, ובקבוצה לא יכולים לומר שהם מופתעים או לא מוכנים ושלא ציפו לכך.
לא אחדש אם אומר שדברים החלו בכך שלא ניתנה המשכיות למאמן, דני פרנקו. מרגע שבוצעו שינויים פרסונליים בהנהלת חולון והרקע לא היה בדיוק זהה לזה של העונה שעברה, נוצר מצב שלפיו פרנקו, שהוא בלי ספק אחד ממוחות הכדורסל היותר קודחים מבין המאמנים הצעירים, נפלט אל מחוץ למערכת.
המאמן, שכל-כך התגאה בכך שהפך להיות הדמות המקצועית המובילה של המועדון בו גדל ואותו אהד, לא הסכים להמשיך ולעבוד בכל תנאי. מרגע שפרנקו עזב, הלכו גם אחרים.
אורי קוקיה, למשל, או יהוא אורלנד, שהגיעו לחולון בעונה שעברה בעיקר תודות לקשרים האמיצים שבנו עם פרנקו לאורך השנים, היו עשויים להישאר בקבוצה וליצור שלד ישראלי לו היה נשאר. כיום הבסיס הישראלי נרפה מדי. העובדה שליאור ליפשיץ חסר בשני המשחקים האחרונים בגלל פציעה ודאי שלא הוסיפה.
עוזי הוא מאמן לא רע, עושה רושם, לפחות על פי דברים שהראה מאז החליף את רובי בלינקו בעירוני ר"ג. הוא לא בנה קבוצה בליגת העל, לא עמד בלחצים מהסוג שהוא חווה כעת ונראה שבתוך תוכו כבר השלים עם מצב שלפיו יעזוב בקרוב. באיזשהו מקום הוא חי בתוך מצב שגדול עליו ושהוא רחוק מלהיות שלם איתו, אבל הוא זה שהכניס את עצמו אליה במודע ובאופן יזום.
הסיכוי היחיד לשנות משהו בעונה הזו הוא צירוף זריז של שחקן ישראלי אחד לרוטציה (יש מספיק מציאות בליגה השניה, צריך רק לדעת לתפור את המהלך), החלמה מהירה של ליאור ליפשיץ ועדי פרג ותוספת מיידית של זר-סקורר מסוגם של מרכוס האטן או סטיב ברט ג'וניור, שיכולים כמעט בכוחות עצמם לשנות גורל של קבוצה ולהביא אותה למצב שהיא מנצחת במשחקים פה ושם.
השאלה היא עד כמה המצב הכלכלי של הפועל חולון מאפשר זאת. לא עברתי מעולם על ספרי החשבונות של מחזיקת הגביע, אבל כנראה שהתשובה ברורה מאליו. אבל איכשהו, לפעמים, קורים נסים ואנשים טובים צצים באמצע הדרך.
בעונה שעברה, למשל, חולון היתה היחידה שהחלה לשחק עם שלושה זרים (פלורס, וושינגטון ו-ווית'רס) ורק בהמשך צירפה את בריאן טולברט, האיש שהביא לה את גביע המדינה. גם עם ארבעה זרים חולון עמדה בכבוד מול קבוצות שהציגו חמישה וששה כאלה, כי מה שחשוב הוא לא איפה נולד שחקן מסוים, אלא עד כמה התלכיד הקבוצתי מאוחד ומגובש. כרגע הוא רחוק מזה, ובנוסף הקהל גם תוקע טריז בין השחקנים למאמן. סיטואציה מאוד לא מעודדת.
על פניו, אחרי המחזור האחרון בו חולון כאמור הובסה ובני השרון ניצחה את גלבוע/גליל, נראה כאילו גם המשחק ביניהן במחזור הבא הוא לפרוטוקול בלבד, אבל חולון יכולה לקחת את זה ולהתחיל לשנות את גורלה.
לא ברור אם עוזי יישאר בתפקידו עד לשבוע הבא, אבל אם כן - הקהל צריך להפסיק להשפיל אותו בפומבי ואל מול השחקנים ולנסות ליצור חזית אחידה למען ניצחון ראשון. אחרי הכל, הקבוצה היתה קרובה לניצחונות העונה וביותר ממשחק אחד. במובן הזה המאזן בטבלה מעט משקר.
מה שבטוח הוא שלא נותר לחולון זמן רב, כי בסגל הנוכחי דינה כמעט ידוע מראש. החיזוק חייב לבוא ומקורות המימון מוכרחים להגיע עכשיו. אם ישנם אנשים שטובת הקבוצה עומדת לנגד עיניהם והמועדון חשוב ויקר להם, זה הזמן עבורם לגלות אכפתיות ולשים כסף על השולחן.
חבל שזה קורה שוב ושוב מאוחר מדי ותחת לחץ, אבל עדיף שיקרה עכשיו מאשר שהקבוצה תעבור מסלול מביך וארוך, מאוד-מאוד ארוך, עד לפגישה מחודשת עם הליגה השניה.
