מכבי ראשון לציון היא אחד הסיפורים היפים של העונה הזו וכמותה גם החזרה של המאמן אפי בירנבוים לבמה המרכזית, אחרי הנפילה במכבי תל אביב לפני שנתיים וחצי.
ראשון לציון היא הקבוצה היחידה שהצליחה לעלות לפיינל פור בלי יתרון ביתיות והיחידה שמתבססת על שחקנים ישראלים, שעד לעונה הזו איש מהם לא נחשב שחקן מוביל או בכיר. גם עכשיו, אפילו אחרי השדרוג ביכולת ובדקות המשחק של יהוא אורלנד וניצן חנוכי, אפשר להתווכח סביב העניין הזה.
כשראשל"צ תעלה לשחק נגד מכבי תל אביב בחצי הגמר הראשון של הפיינל פור, היא תנסה לעשות צעד אחד קטן שיהפוך את העונה שלה מגדולה לאדירה: ניצחון קטן על מכבי נגד כל הסיכויים.
ארבע פעמים הפסידה ראשל"צ העונה לצהובים והפער הממוצע עומד על כמעט 20 נקודות למשחק, אם כי ההתקדמות ברורה. ראשל"צ אולי בונה על הטור היורד של סך ההפסדים שלה (34 הפרש בגביע הליגה, 21 במשחק הליגה הראשון, 14 בשני ורק 8 בשלישי), אבל ברור לגמרי שמכבי ת"א יכולה להגביר הילוך ולהגיע די בקלות ל-20 הפרש ויותר כשמדובר במשחק מכריע.
ועדיין, יש בראשל"צ איזושהי רוח ואמונה שהופכים את הסגל הזה למעט שונה משל קבוצות אחרות. זו לא קבוצה שסועה חברתית, גם לא כלכלית, ויש לה סגל סביר ביחס לקבוצות אחרות בליגה, וגם הרכב זרים מעניין, שכולל יכולות קליעה מבחוץ ומבפנים. ארון מגי הוא פחות או יותר הכח העקבי היחיד מתחת לסלים, לצד ריבאונד ההתקפה של ריימר מורגן, ובמשחקים נגד מכבי ת"א הוא מצליח לשמור על הממוצעים שלו, למרות שעקרונית הוא שחקן שקל יחסית לצפות את הפעולות שלו.
הסיפורים העיקריים בשתי הקבוצות הולכים לכיוון ג'רמי פארגו וצ'אק אידסון מצד אחד, ודוויין מיצ'ל ואייזיה סוואן מצד שני. הזרים של מכבי ת"א ביצעו קפיצת מדרגה משמעותית במשחקי הליגה מאז שדורון פרקינס נפצע והכדור נמצא אצלם יותר מבעבר.
המספרים מראים הכל: פארגו, שבשמונה משחקים רצופים לפני הפציעה של פרקינס קלע רק 4.5 נקודות והתמקד ביורוליג, קפץ ל-14.3 נקודות בשמונה המשחקים הבאים. הוא קפץ מ-5.1 אסיסטים לשמונה במשחק.
אידסון, שעד לפציעה של פרקינס קלע 10 נקודות ומעלה בשבעה משחקים בלבד מתוך 22 המחזורים הראשונים של העונה, עומד על שמונה משמונה מאז. כלומר, לא ירד מעשר נקודות באף משחק. המאזן שלו עומד על 15.5 נקודות בממוצע מאז הפציעה של פרקינס, וקודם לכן רק על 7.9 נקודות.
מצד שני, יחד עם ההסתמכות המוגברת על שני אלה פחתה ההתבססות על שחורציאניטיס בצבע, לעומת תקופת פרקינס. עם זאת, במשחק אחד או שניים, כמו בפיינל פור, סופו יכול לשוב ולהיות מטרה משמעותית ולחזור לסדרי גודל של 20 דקות אם יהיה צורך, ולא 14 בלבד, כפי ששיחק מאז פציעתו של הרכז. הגנתית, מכבי ספגה ארבע נקודות יותר בממוצע מאז חסרונו של פרקינס, אבל אפשר לייחס את זה גם לנפילת מתח מסוימת בסיבוב השלישי והתמקדות בשלבי ההכרעה ביורוליג.
בראשל"צ העיניים הולכות אל שני הסקוררים, סוואן ומיצ'ל, ומומלץ לשים לב גם למצב הידית של יהוא אורלנד, שבגיל 30 הוא השחקן הוותיק בקבוצה. אפשר לדבר על הקידום של אייל שולמן ואיגור נסטרנקו, ועל הקפיצה שביצע חנוכי למעמד של ישראלי שסוחב קבוצה על הגב ומראה הגנה פנטסטית, אבל בסופו של דבר בלב הקבוצה הזו, בעיקר התקפית, עומדים סוואן ומיצ'ל.
ראשון לציון לא הפסידה בכל פעם שסוואן קלע 25 נקודות ומעלה וזה קרה שלוש פעמים העונה. היא לא הפסידה גם כשמיצ'ל הראה את הרב גוניות שלו ומסר שבעה אסיסטים לפחות במשחק וזה קרה ארבע פעמים בעונה. כשאורלנד מצטרף אליהם עם 40 אחוז לפחות מחוץ לקשת, וזה קרה 12 פעמים העונה, המאזן של הקבוצה עומד על תשע ניצחונות ושלושה הפסדים. המפתח, כמו תמיד אצל בירנבוים, הוא חופש פעולה נרחב ועידוד השחקנים לעשות את הדברים שהם טובים בהם מבלי לחשוש.
האקס פקטור של ראשל"צ יכול להיות ריימר מורגן, שהיה מצוין בסדרה נגד בני השרון ובעוד שקשה להגדיר אותו כשחקן מפתח, הקבוצה נראית נהדר כשהוא מציג את היכולות המגוונות שלו. במכבי, כמו תמיד, חשובה היכולת של הישראלים המובילים - ליאור אליהו, גיא פניני ודייויד בלו – שאמורים להיות גדולים על הקאדר הישראלי הלא מנוסה במעמדים האלה שראשל"צ תציג.
