זמן קצר לפני המשחק החמישי בסדרה בין מכבי ת"א לבני השרון (20:55, היכל נוקיה) קיים ניסיון אצל האלופה לשדר תחושה של זמנים רגילים, אבל לכולם ברור שסדרת הפלייאוף הזו הפכה למעשה למשחק פיינל פור. מפגש אחד - וזבנג הביתה למפסידה.
אם הכל היה ידוע וצפוי מראש, כמו שניתן לחשוב במקרה של מכבי ת"א בכדורסל על סמך שנות השליטה הרבות שלה בכדורסל הישראלי, אפשר היה לוותר על המשחק הערב, להודות לבני השרון על השתתפותה בסדרה ולגשת ישר לפיינל פור.
ייתכן שזה בדיוק מה שיקרה הערב אחרי עוד משחק של 15-20 הפרש לזכות הגרשונים, אבל העניין הוא שגם אם מכבי ת"א עדיפה - ההזדמנות של הקבוצה המחוברת של הרצליה ורעננה עדיין כאן. ודן-שקדן, תלמיד של פיני גרשון, לא ילך הביתה עד שלא ימצה את מלוא האפשרויות שלו.
ויש לו כאלה. בני השרון הצליחה לאורך הסדרה להציג את רון סטיל ואת אורי יצחקי במשחקים טובים יותר מאשר לאורך העונה הסדירה. היא זכתה לקבל במשחק אחד 50 נקודות משניים וחצי הגבוהים שלה (החצי הוא טאקר, כמובן). ולא פחות חשוב מזה, היא תפגוש הערב את מכבי ת"א בפעם השמינית העונה וכמה גורמים בקבוצה כבר רשמו לאורך הקריירה יותר מניצחון או שניים על מכבי, כולל בהיכל נוקיה. במלים אחרות, אלמנט ההתרגשות והלחץ, או חוסר ההיכרות, אינו אמור לשבת על כתפיה כמשא כבד מדי.
כמעט שלא מזכירים את הנתון הזה, אבל היעדרו של סטפון לאזמה הוא יותר משמעותי מאשר ניתן לחשוב. מי שהרגיל אותנו ליכולת בינונית מאוד לאורך רוב עונת היורוליג, בעיקר בצד ההתקפי, הוא אחד השחקנים החשובים ביותר של מכבי ת"א במסגרת ליגת העל.
סטטיסטית, הוא נהנה מהמדד המשוקלל השני בטיבו בקבוצה בשני משחקי הפלייאוף שבהם שיחק, ואין ספק שההיעדרות שלו דווקא מול קבוצה שיש לה מענה לקו הקדמי של מכבי ת"א מהווה פגיעה ביכולת של מכבי להשיב מלחמה מול פי. ג'יי טאקר, סם קלנסי ושון ג'יימס.
במשחק מספר 4 קלעו השלושה האלה חמישים נקודות לסל של מכבי ת"א, שלא יכולה להרשות לעצמה מפגן נוסף כזה. בהקשר הזה כדאי אולי לציין את ההתנהגות וההתאמה שעשתה מכבי ת"א אחרי שהפסידה לאליצור נתניה במהלך העונה בתום שתי הארכות, משחק בו קלעו שלושה הזרים הבולטים של נתניה (קילינגסוורת', וושהאם, פינוק) 86 נקודות יחד. זמן קצר לאחר מכן נפגשו השתיים שוב בחצי גמר גביע המדינה והזרים של נתניה לא הגיעו אפילו למחצית הנקודות שקלעו אז, שלא לדבר על אחוזי הקליעה הנמוכים במיוחד שהציגו.
סביר להניח שזה בדיוק היחס ששלושת הגדולים של בני השרון הולכים לקבל ברמת העיקרון, אבל החיסרון של לאזמה מפריע לביצוע המשימה (אלא אם יניב גרין ייתן משחק גדול).
מכבי תנסה להקשות על הגארדים, בני השרון תמשיך לשחק פנימה
המשימה של מכבי במשחק הזה היא לפרק את הקישור בין הקו האחורי לקו הקדמי. לצורך זה היא צריכה את שני הרכזים, ויזנייבסקי ופרקינס, בכושר מצויין הגנתית והתקפית כאחד, כדי להקשות על סטיל, ולא לשכוח לעשות הכל כדי להגביל את יצחקי. ייתכן שקיימת נטייה שלא להעריך את יכולתו של יצחקי במלואה, אבל בסדרה הזו, עד עכשיו, הוא מתעלה ומשמש שחקן משמעותי.
מדובר באחד הישראלים היחידים בליגה שלא עושה חשבון לאף אחד ומרגיש חופשי לזרוק ולפעול גם אחרי רצף החטאות או איבודים מבלי חשש. כשהוא נדלק קשה לכבות אותו, וכל מי שיעמוד מולו, בין אם בהגנה אישית או כחלק משמירה איזורית כלשהי, צריך לשים עין לאינסטינקטים המצויינים שלו.
וישנו כמובן אלן אנדרסון, שאישית אני חושב מזה מספר חודשים שאין טעם להאריך את חוזהו, אבל כל עוד הוא שחקן של מכבי, החוכמה של פיני גרשון ועוזריו תתבטא גם ביכולת לחלץ ממנו את המיטב ולא את המרע. את האלמנטים החיוביים שבו ולא את תחושת החמיצות שהוא משדר בכל פעם שמשהו על המגרש מתפתח בניגוד לרצונו.
מהצד של בני השרון, המפתח הוא לשחזר אלמנטים שעבדו לא רע עד עכשיו: להמשיך לחפש את המשחק פנימה, לשמור על מינימום איבודי כדור ומקסימום קור רוח ולקבל דקות גדולות וסלי אקסטרה מכל מי שלא נלקח בחשבון כביכול, בין אם זה ארז כץ, בן רייס או אייזיק רוזנפלט.
מומלץ לה מאוד, במיוחד לטקאר ויצחקי, לשמור על שקט נפשי בעימותים הפיזיים שיתפתחו, כי מכבי צפויה להביא איתה גישה אחרת מאשר במשחק הקודם. ואם לא תביא, זה עלול לעלות לה ביוקר.
את הדרמה שהתפתחה במוצאי שבת סביב מאבק האליפות בליגת העל בכדורגל יהיה כנראה קשה לשחזר כאן, אבל גם משחק קרוב וצמוד ככל האפשר עד הסוף יתקבל בברכה. כל שנותר לאוהד הכדורסל הניטראלי לקוות הוא שהמשחק לא יסתיים אחרי מחצית אחת, כפי שכבר קרה בסדרה הזו.
