לבחירת השחקן עם המשבר הגדול ביותר במכבי ת"א הקישו:
1 – לתיאו פאפאלוקאס, שזכה כמעט בכל תואר אפשרי ובכל רמה שיש לכדורסל האירופי להציע, דעך בבת אחת ובקושי לקח חלק ברוטציה מול שרלואה ולובליאנה. מה מרגיש עמוק בפנים כרגע שחקן כזה?
2 – לגיא פניני עם 0 מ-9 לשלוש באותם שלושה משחקים, ואובדן הביטחון בקליעה הכי גדול שנראה פה מאז . . . מאז . . . מאז . . . לא זוכר. אף פעם לא האמנתי שאראה את פניני משחק באופן כל כך נרפה ושפת גופו מיואשת לגמרי, אבל כל משבר הוא, כידוע, הזדמנות שיפור ופתרון. ובמוקדם או מאוחר פניני ייצא מזה.
3 – לדווין סמית' האפור-אפור-אפור עם 3.3 נקודות בממוצע בשלושה המשחקים האחרונים, ו-2 מ-14 נגד לובליאנה והפועל ירושלים. עוד לפני היו חשדות לגבי יכולתו להתעלות ברמה הכי גבוהה, אבל שרלרואה, לובליאנה והפועל ירושלים זו לא הרמה הכי גבוהה. החיבור עם גארד אקטיבי וסולני כמו קית' לנגפורד לא עושה לו טוב. מזכיר קצת ברמה העקרונית את צ'אק אידסון שנעלם לא פעם לצד הדומיננטיות של אלן אנדרסון.
4 – לטל בורשטיין שאחרי הבלחת ה-7 ו-7 בנקודות ובריבאונדים נגד אנאדולו אפס איסטנבול חזר לשחק חלש מאוד עם 0 נקודות מול שרלרואה, 0 נקודות מול לובליאנה ו-5 נגד ירושלים, וכל זה ב-2 מ-9 מהשדה.
והנה עוד כמה הערות על ה-78:64 של הצהובים להפועל ירושלים אמש.
האמת היא, לפחות בעיניי, שהכי הכי עייף נראה דוווקא דייויד בלאט. להיות פרפקציוניסט זה מעייף מאוד. והכי מעייף זה לראות את השחקנים שלך קורסים בהדרגה, זה וזה בגלל פציעה, ההוא בגלל היעדר כושר גופני, האחר בגלל משבר קליעה, הרביעי לא משתלב. וכשמתרחשות תקלות כל התסכול והעייפות משתחררים החוצה בבת אחת. יעברו יומיים-שלושה לפחות עד שהוא יתאושש באמת, אבל זה בסדר. ככה זה אמור להיות.
69, 67, 64 נקודות למכבי ת"א בשלושה המשחקים האחרונים. נראה קצת כמו נבחרת רוסיה במשחקים האלה של 15.30 באליפות אירופה נגד לטביה, אוקראינה וכאלה, כשהשחקנים רדומים ולא מצליחים להשחיל שני כדורים רצופים כמו שצריך.
כמו כולם, גם לי לא ברור מה באמת עומד מאחורי ההחלטה של דייויד בלאט ועוזריו להשאיר את יוגב אוחיון בלי הגיבוי של פאפאלוקאס במשחק כל כך יוקרתי עבור המועדון. אולי לא חשוב טבלאית, אולי לא קובע שום דבר, אבל היוקרה תמיד משחקת תפקיד במפגשים נגד ירושלים ועכשיו הטעם בפה מר. מילא בלי הגיבוי של פארמר הפצוע, אבל מוקדם מדי להשאיר את אוחיון כרכז ראשון בלי פאפאלוקאס במשחק כזה.
בלאט נתקע כנראה ונפל איפשהו בין הרצון שלו להמשיך ולדחוף את לנגפורד קדימה אחרי 32 דקות, 11 נקודות ו-5 ריבאונדים נגד לובליאנה ולנסות להרוויח אותו, לבין חוסר הרצון שלו לוותר על הסולידיות והאמינות, כביכול, שמביא איתו סמית'. או לפחות הביא, בלשון עבר, עד לאחרונה.
על פניו, ועוד לפני המשחק, נראה שהיה כדאי לוותר במשחק כזה על סמית' או לנגפורד, אבל בלאט קובע לטוב ולרע וזו לגמרי ההחלטה שלו.
זה לא אישי, באמת שלא, אבל בעיני יוגב אוחיון הוא לא שחקן ל-30 דקות במכבי ת"א. עם מכסת זרים, בלי מכסת זרים, עם שלוש מסגרות או לא, הוא פשוט לא. אני חושב ככה הרבה לפני ההפסד לירושלים, כולל ברגעים שיוגב באמת טוב ומאוד כיף לראות אותו עושה דברים טובים על המגרש.
דווין סמית' היה צריך לקחת על עצמו את המשחק כשהפער הלך וגדל. הוא הרגיש את זה באותה נקודת זמן ובאמת ניסה לבצע ולהעמיס על עצמו מהלכים והחלטות ביצועיות לשתיים-שלוש התקפות לפני שנדם. הוא נראה מאוד אנמי, קבוצתי מדי והססן. גם הקליעה שלו הלכה לאיבוד, לא רק של פניני. זו אולי תקופה, או השיבוץ של לנגפורד לצדו /או במקומו שפוגע בסמית'.
בכל מקרה, האמנתי שהוא יכול יותר מזה. הוא אולי לא השחקן הכי מתאים לרמות הגבוהות ביותר באירופה, אבל שרלרואה, לובליאנה וירושלים, כאמור, רחוקות משם. בסופו של דבר כולם בני אדם והעייפות הכריעה גם אותו. בכלל, קשה לנצח שלושה משחקים בארבעה ימים, אפילו אם הם בבית ומול יריבות דרג שני.
לנגפורד, לעומתו, לא אנמי בכלל. גם אין לו בעיה או קושי מיוחדים לייצר לעצמו מצבי קליעה, או להחליט שהוא זה שיזרוק לסל בחמש ההתקפות הבאות. כרגע הוא סתם לא פוגע, או פוגע מאוחר מדי, או פוגע בקבוצה שלו כשהוא מפרק אותה מוקדם מדי למין אחד על אחד מאוד לא מגוון וצפוי רוב הזמן. לפחות כרגע זה המצב.
ירושלים ניצחה את מכבי בהיכל במשחק ליגה אחרי 20 שנה, סוף-סוף, והורידה גם את קוף הנתונים הגדול הזה מעל הכתף. יש לה עוד כמה כאלה לשחרר, והיא צריכה לצרף עוד מוביל כדור על אף ההצטיינות של נעימי כדי לנסות ולהצליח גם במסגרת האירופית.
בריאן רנדל ודן גרונפלד בקבוצה אחת, איך אף אחד עוד לא חשב על זה. רנדל על אוחיון, רנדל על אליהו, רנדל על לנגפורד. שחקן נהדר. רק שלא יגיע למכבי ת"א בעונה הבאה ויגמור כמו טריי סימונס או ג'ייסון וויליאמס בטעות. בעוד שבועיים-שלושה-ארבעה, כשירושלים וגרונפלד ילמדו לחיות יחד זה עם זה, יש סיכוי שהפועל ירושלים תענג פה הרבה אנשים.
ואם לסכם, אחרי שלושה משחקים בארבעה ימים הדבר האחרון שהשחקנים של מכבי ת"א רוצים ברגע זה הוא לראות אחד את השני. כל זוג, כל חבורה, זקוקים להפסקה ורגיעה, כי אחרת השחיקה הורסת. לעומת זאת, אחרי המשחק של אתמול הדבר הראשון שהשחקנים של הפועל ירושלים רוצים זה להיפגש לאימון טוב כדי לשמר את האווירה.
הכל נקודות ותחנות ברצף הזמן. והפעם, לשם שינוי, זו מכבי שלמטה וירושלים שלמעלה.
