נתנו לאמוציות ולאגרסיות לשקוע, ויותר מיממה לאחר ההדחה של הפועל ירושלים מהיורוקאפ, בעקבות התבוסה הביתית מול קחאסול סביליה (84:70), החלטנו לבחון מה היו הסיבות להפסד הזה בפרט, ולקמפיין הכושל, בכלל.
האדומים, רק נזכיר, פתחו את השלב הבתים בסערה, עם ניצחון ביתי על ריגה וניצחון חוץ על אותה סביליה. בשלב זה עודד קטש וחניכיו נדמו כמי שיעפילו לשלב הבא בנקל, כאשר הם ממש לא צפו או ציפו לשלושה הפסדים בארבעה משחקים, כולל ההפסד המביך ביום שלישי האחרון.
בסיומו של עניין, ירושלים מוצאת את עצמה עם חורף קר ועצוב, שיכלול רק משחק אחד בשבוע עד לסוף העונה, בשונה מהשנים האחרונות, אז בבירת ישראל התרגלו להצלחה חלקית המסגרת האירופית, ולערבי חורף חמים במלחה מלא בקהל.
ומה הסיבות לכך? רבות ומגוונות, החל בבניית סגל לקוייה, המשך באי-התאמות מקצועיות, וכלה במכת פציעות ובחוסר ניסיון של שחקנים רבים.
בשורה התחתונה – הרבה חומר למחשבה לקברניטי המועדון, שהיו שותפים לשאננות של גורמים אחרים בקבוצה, ולא הקדימו תרופה למכה.
מה עם שחקן פנים? או: העקשנות לא משתלמת
נפתח עם הנושא הכאוב מכל. עודד קטש אוהב כדורסל מהיר, גארדים ופורוורדים שיודעים להניע כדור, במסירה או בכדרור, חודרים ומוציאם כדורים, ובקיצור – משחק בקצב מהיר. כחלק מתזה זו, הוחלט בקיץ שלא להשאיר בקבוצה את ברנדון האנטר, הסנטר האמריקאי שהיה מהטובים בשורות ירושלים בעונה שעברה.
בהמשך לאותה גישה, קטש בחר להחתים בתחילת הקיץ את שון וויליאמס, פורוורד מוכשר במיוחד מהליגה הטובה בעולם, אבל גם "הד-קייס" לא קטן, ששוחרר כלעומת שבא תוך תקופה קצרה. בשלב זה קטש התרצה, והחתים את סם קלנסי, שחקן פנים לכל דבר. מהלך זה אכן שיפר את מצבה של הקבוצה בצבע, אך כבר מהמשחקים הראשונים באירופה, היה ברור שזה לא מספיק, ובעוד שבליגה קלנסי מסתדר מצוין לבדו, מול קווי פנים משמעותיים, הוא זקוק לעזרה.
בקבוצה המשיכו לחפש חיזוק לצבע, צפו בדיסקים והתייעצו עם גורמים שונים בשוק השחקנים, אך המגעים לא הבשילו לכדי סיכום באף אחד מן המקרים. לאחר הניצחון בסביליה אף היה נראה שהקבוצה תצליח להעפיל לשלב הטופ-16 ביורוקאפ גם מבלי לחזק עצמה, והתקבלה החלטה עקרונית שלא להחתים שחקן שרק ירחיב את הרוטציה, אלא שחקן שייתן תרומה אמיתית ומשמעותית, ויתאים לעקרונות המשחק של קטש.
במילותיו של המאמן, זה נשמע כך: "היה חסר לנו 'ביג-מן'. עובדתית זה משהו שחיפשנו, אבל היה ברור לנו מההתחלה שלא נביא עוד גבוה לרוחב, ומאוד קשה למצוא שחקנים שישנו משהו בעמדה הזאת". האמת? ראיית העולם של קטש נכונה. במרבית המקרים אין סיבה להחתים שחקן לרוחב, בטח כאשר הקבוצה רצה טוב יחסית, ורצוי לחפש חיזוק מועיל.
אז קטש הימר, וטעה. הטעות נבעה, בחלקה, מסעיף בו נעסוק בהמשך, שנוגע לענייני פציעות כמו זו של הקפטן, אורי קוקיה, שנפצע עוד לפני פתיחת המשחקים ושיחק רק בניצחון הביתי על ריגה. ברגע שקוקיה נפצע, היה ברור שנפער חור ברוטציה הירושלמית. אז בעוד שבמשחקי הליגה ליאור חכמון היווה תחליף ראוי, הרי שבמסגרת האירופית ניכר שהמשימה עדיין גדולה עליו. קטש ודרור כהן היו חייבים להתעקש על חיזוק נוסף ולא למשוך את הזמן בציפייה לשחקן תיאורטי, שאולי היה נפלט לשוק השחקנים, או בהעפלה לשלב הבתים השני, תוך חיסכון של חודשיים במשכורות.
חוסר ניסיון, או: הכישלון המנטאלי
בעוד שאת הסעיף הקודם היה בידיו של קטש לשנות תוך כדי העונה, הרי שכאן מדובר בבעיה מבנית בקבוצה. שחקן כזה או אחר, מוכשר ומנוסה ככל שיהיה (קשה למצוא הרבה שחקנים שעונים על ההגדרה הזו יותר טוב מוויל סולומון, לשם המחשה), לא מחפה על היעדר הניסיון של שחקנים אחרים בקבוצה, שפשוט לא מכירים את סגנון המשחק האירופאי ולא יודעים איך להתמודד עימו.
אז נכון, ג'ייסון ריץ' (קאנטו האיטלקית) ודיון דאוול (מונס הבלגית) מחזיקים ברזומה של שנה וחצי שנה, בהתאמה, בליגות אירופאיות. אבל שניהם לא שיחקו בליגות מהטופ האירופאי, כמו הליגה הספרדית, היוונית, הרוסית או האדריאטית, ולא נתקלו בקבוצות קשוחות ובכדורסל מבוקר, אלא בכדורסל מהיר.
מעבר לסגנונות המשחק השונים, הרי שבמפעלים האירופאיים, בעיקר במצבי הכרעה, המנטאליות משחקת תפקיד חשוב. השחקנים של קטש הגיעו למשחק על כל הקופה מול סביליה ופשוט לא היו מוכנים לאינטנסיביות של היריבה. נקודה זו זוכה לתמיכה מאחד השחקנים היותר וותיקים בקבוצה, סם קלנסי, ששיחק ברמות הגבוהות ביותר באירופה ומבין את השפעת הוותק על התוצאה הסופית.
"ברור שלניסיון היה משמעות עצומה באיך שהמשחק הזה התפתח", אמר קלנסי והסביר: "לקבוצה הספרדית יש הרבה שחקנים מנוסים, זה מה שהם עושים. הם מגיעים לשחק כדורסל אירופאי, באים להוציא את הגארדים מריכוז וזה משהו שאנחנו לא פוגשים בליגה שלנו. אני בהחלט חושב שהניסיון הוא מה שניצח להם את המשחק".
"הפסדנו גם בגלל שלא שיחקנו טוב, אבל גם בגלל שהם הגיעו מאוד מוכנים", המשיך הגבוה האמריקאי והוסיף: "הם באו מוכנים למשחק גדול ולאתגר, אנחנו לא. החטאנו זריקות שצריך להכניס ומצד שני הם לחצו ועלו מהר מאוד להפרש משמעותי. הם פשוט היו יותר מוכנים".
אם להיות הגונים, זו נקודה שניתן היה לצפות כבעייתית למן הפתיחה. קטש, שבעצמו לא מנוסה במיוחד בזירה האירופית, הימר על השחקנים הצעירים והנמרצים, ולא בטוח שצירוף שחקן, אפילו עם ניסיון יורוליג עשיר, היה משנה בהכרח את התמונה. בבניית הקבוצה השתקפו סדרי העדיפויות של אלוף המדינה בעונה שעברה, ששם את ההצלחה בארץ לפני אירופה.
מכת פציעות, או: מה עם הרוטציה?
נקודה ברורה ופשוטה. הפועל ירושלים התמודדה ממש מהרגע הראשון של העונה עם פציעות רבות מספור. וויל סולומון ויובל נעימי, בתחילה, לאחר מכן אורי קוקיה, בהמשך בראיין רנדל ויוגב אוחיון, כשברקע עוד פגיעות כאלה או אחרות, שהפכו את הרעיון של סגל מלא למושג ערטילאי עבור המועדון מהבירה.
במסגרת המקומית הדבר לא פגע בירושלמים יותר מדי, אולי מלבד בהפסד החוץ לחולון. הם עדיין מחזיקים במאזן השני בטיבו בליגה, כאשר מאחוריהם מרבית משחקי החוץ הקשים. באירופה, וזאת למרות שדווקא שם שחקנים כמו רנדל ואוחיון קיבלו דקות משחק שנמנעו מהם בליגה, הפגיעה ברורה. רנדל יצא מהקצב, מהרגע שבו הפסיק להתאמן כמעט לחלוטין ועבר למשחק אחד בשבוע; על חסרונו של קוקיה כבר דיברנו וגם אוחיון התקשה לתרום את מה שהוא מסוגל לו, כאשר הוא מדדה על רגל אחת.
קטש טען ש"מה שהיה חסר לנו זו רוטציה קצר יותר רחבה לאורך כל הקמפיין. היה עומס גדול על חלק מהשחקנים, והפציעות של יוגב ובראיין פגעו בנו מאוד". הקואץ' הירושלמי צודק. אין ספק שההיעדרויות התכופות פגעו בשגרת המשחק של קבוצתו, ולדבר הייתה השפעה ניכרת על התוצאה הסופית. אבל האם לא היה ביכולתו לשנות זאת?
בכל משחק היו ששיחקו פחות, בין אם יובל נעימי בהפסד בצ'כיה, או משה מזרחי במשחקים אחרים, או עמית תמיר ועמית שמחון, שלא שותפו כמעט בכלל בקמפיין. הגם שאינם המוכשרים ביותר, ייתכן שפיזור נכון יותר של הדקות היה מונע עייפות משחקני המפתח של הקבוצה, מאפשר לשחקן כמו בראיין רנדל לשחק מבלי לחשוש מעבירות שיותירו את חבריו ברוטציה עוד יותר קצרה, ומונע מצבים כמו של ג'ייסון ריץ', ששיחק במשחק האחרון יותר מ-38 דקות, בלא שום הצדקה מקצועית.
ג'ייסון ריץ', או: יצא מכלל שליטה
ואם חסרה לכם התייחסות להפסד האחרון ולכישלון הכולל מבחינה מקצועית-גרידא, ולא מבחינת בנייה, נקודה זו עשויה להביא אתכם על סיפוקכם. ג'ייסון ריץ', שהיה מהגארדים הטובים בליגה בעונה שעברה במדי מכבי חיפה, ופתח מצויין גם את העונה, הפך עם הזמן לבעיה שדורשת טיפול.
לא תמצאו מי שיגיד עליו מילה רעה בקבוצה, כי מדובר בבחור נחמד ואחד שתמיד מתאמץ ומשקיע את כל כולו, בעיקר בצד ההגנתי (המשחק האחרון איננו דוגמא מייצגת, מבחינה זו לפחות). אך, לפעמים הרצון הופך ל"רצון-יתר", הכדור נדבק ליד וההשתוללות מתחילה. הדבר קרה בהפסד בריגה בשבוע שעבר (5-17 מהשדה, 4 איבודי כדור), וגם בשני ההפסדים האחרים, למרות ששם הסטטיסטיקה לטובתו.
הרבה יותר מדי פעמים ריץ' לוקח את הכדור אליו בהתקפות מכריעות, נכנס ליער שחקנים סבוך או מכדרר עצמו לדעת, משחרר לבסוף מסירה קשה או זריקה בלתי-אפשרית ופוגע בקבוצה. הזריקה האחרונה נגד ריגה, במצב לא טוב וכאשר הוא ביום נורא ו-וויל סולומון לוהט, היא המייצגת ביותר, אבל ממש לא היחידה. סולומון, שמצליח לשמור על קור רוח יחסי מאז תחילת העונה, כעס מאוד אחרי המהלך הזה, כמו גם אחרי המהלכים האחרונים בהפסד החוץ לנימבורק, והאמת? אפשר להבין אותו.
אם קטש רוצה למנוע סכסוכים פנימיים, הגיע הזמן להוציא את הכדור מהידיים של ג'ייסון ריץ' ולפחות לתקופה הקרובה, גם את ריץ' עצמו מהחמישיה. סולומון, נעימי ואוחיון צריכים להחזיק בכדור כמה שיותר, גם בגלל שהם יותר שקולים ולא נמהרים, וגם בגלל שהם יודעים למצוא את השחקן הפנוי וניחנו ביכולת מסירה טובה. ריץ' שחקן מוכשר במיוחד, קלע מצויין ואתלט גדול, אבל הוא לא רכז בשום פנים ואופן.
הקבוצות היריבות הבינו זאת מזמן והשכילו ללחוץ את השחקנים האחרים ולהעביר את הכדור לידיים שלו, ככל שהדבר מתאפשר להם. התוצאות ברורות בשטח, וגם במשחקי הליגה האחרונים ניתן לחוש במגמה שלילת בגזרה זו. ריץ' יוכל לתרום עוד הרבה בשיטה של קטש, ברגע שהוא (ומאמנו) יבינו שיוטב לכולם אם ימתין לכדורים שיגיעו אליו משחקנים אחרים, ולא יכפה עצמו על המשחק.
סוף דבר, או: מה הלאה?
עכשיו מצפה לקטש העבודה הקשה מכל: באופן אירוני, הוא נותר עם סגל עמוס, עבור משחק אחד בשבוע; הוא עדיין סובל מפציעות, כאשר זו של אוחיון מעט הוחמרה במשחקים האחרונים, ורנדל עדיין לא יצא מכלל סכנה; מעמדם של שחקנים כמו עמית תמיר ועמית שמחון עדיין לא ברור; וכאמור, יש לו גארד שמשתולל על הפרקט ולא משרה שקט על הסובבים אותו.
מעבר לכל אלו, קטש יצטרך להוכיח את עצמו גם ברמה המנטאלית. להוציא את שחקניו מהדיכאון שאופף אותם לאחר ההדחה המוקדמת, להסתדר עם שגרת אימונים גדולה יותר ופחות משחקים, וגם לרצות את כולם ולגרום להם להבין עד כמה חשובים גביע המדינה והליגה.
אחד מאותם שחקנים שידרשו טיפול צמוד ביותר הוא קלנסי. "כמובן שזה כואב להפסיד וללכת הביתה מוקדם", אמר הסנטר האמריקאי והדגיש: "הסיבה שבאתי לירושלים היה שהקבוצה משחקת במפעל אירופאי, מול הקבוצות הטובות ביבשת".
בעיית המשחקים החסרים עתידה, כך מסתמן, להיות הקשה ביותר. "אני לא רוצה לחזור לשחק משחק אחד בשבוע, זה לא כזה כיף, עבורי", הודה קלנסי והסביר: "אני מעדיף לשחק, אני אוהב את האתגרים והמפגשים עם הביג-מנים באירופה. בליגה זה שונה, שיטת המשחק לא דומה".
אז קטש צריך למצוא אתגרים לקלנסי ולהתעלות על האווירה הקשה שנוצרה במלחה. בעבר הוא הוכיח את עצמו מבחינה מקצועית כקוסם, אחד שיודע להוציא מהשחקנים שלו יותר ממה שהם מצפים מעצמם. הפעם, הוא יצטרך להציג פן שונה לחלוטין בכישוריו כמאמן. לפחות לקטש עצמו יש מספיק אתגרים לתקופה הקרובה.
