במשך חצי עונה ישב גוני יזרעאלי בחוץ. פציעה טורדנית במפשעה והניתוח אותו נאלץ לעבור בעקבותיה, מנעו מרכזה של האלופה, הפועל גלבוע/גליל, לפתוח את העונה והפכו את החיים של ליאור ליובין וחניכיו לקשים מאוד. בשבוע שעבר חזר הרכז בן ה-26, שזכה בשתי אליפויות בשלוש השנים האחרונות (אחת עם חולון ואחת עם הגלבוע), למגרשים ואיתו מקווה האלופה לחזור לצמרת.
"אין יותר כיף מזה" סיפר יזרעאלי בראיון ל-ONE על החזרה למגרש. "היה נחמד אם הייתי חוזר והיינו מנצחים אבל התרגשתי מאוד במשחק האחרון וזה היה הרגשה מאוד מיוחדת ואני מחכה כבר לניצחון הראשון".
בקבוצה מספרים שגם כשהיית פצוע, הקפדת להישאר קרוב מאוד לקבוצה ואף תפקדת כסוג של עוזר מאמן שני. מה אתה חושב על כך?
"מי שמכיר אותי יודע שקשה לי לשתוק תוך כדי משחק, בטח כשאני לא יכול לשחק עוד. עם ליאור וברק אני מרגיש נוח להגיד דברים ולהציע דברים. לא הכל הם מקבלים אבל אני מרגיש נוח מאוד עם הצוות הזה, כמו שהרגשתי עם עודד, סוג של חברים טובים. אם עזרתי אז הם יגידו אבל כשהייתי פצוע היה לי כיף לדבר איתם על כדורסל הקשיב וללמוד. הרגשתי טוב מאוד עם זה".
איך היית מסכם את העונה של הקבוצה עד כה?
"בוא נגיד שזה לא כזה כישלון כמו שהרבה חושבים. זה בטח לא עונה מדהימה, אני לא אשקר, אחרי המהפך שעברנו. מקווה שנסיים בין 8 הראשונות יותר לכיוון למעלה. פספסנו את הגביע באשדוד עם הפסד מאוד מרגיז וזה היה משחק שיכל לעשות את העונה מוצלחת יותר אבל נמשיך כי נשארה הליגה ואני מקווה שהסיום יהיה טוב מההתחלה".
שיחקת גם אצל עודד וגם אצל ליאור, מה ההבדלים העיקריים ביניהם?
"יש הבדלים בין ליאור לעודד. אני חושב שיותר בסוג הבן אדם. ליאור הוא בן אדם שיותר מראה רגשות, עודד יותר שקט ואחד שמאמין יותר שדברים יסתדרו מעצמם. יש יתרונות וחסרונות אבל באמת שלרכז כמוני, זה כיף גדול לשחק תחתם. הם שני חברים, ככה הגדרתי את זה בשנה שעברה. ליאור הוא חבר שלי וכיף לי איתו ואני מקווה שעוד ייצא לי להיות איתו הרבה שנים. כואב היה לראות את עודד עוזב אבל אני לא אגיד שהייתי עצוב שליאור לא עזב איתו ביחד הם הרכב מאמנים אדיר ואחד הטובים שיש, אין לי ספק".
מקל מתפקד כרכז היחיד של הקבוצה. איך לדעתך הוא התמודד עם זה?
"הייתי נותן לגל את הציון הכי גבוה שיכול להיות. הוא עושה עבודה מדהימה השנה ואני חושב שעקב זה שעזב אותנו שחקן כמו פארגו שהיה ה'גו טו גאי', אז עכשיו נשתף פעולה הרבה יותר ואני רק מחכה לזה. בשבועיים שאני מתאמן ובמשחק האחרון שיצא לנו לשחק ביחד אני חושב שניהיה צוות ממש טוב ואני מחכה לשתף פעולה איתו. אני אישית תמיד אוהב לשחק עם עוד מוביל כדור".
מה הסיבות לכך שאתם לא מזכירים את הקבוצה של העונה שעברה?
"אין לי ספק שההרכב הצעיר וכל הקבוצה החדשה זה דברים שגם בעונה הראשונה עם עודד היה את אותו הסיפור. כמה שאתה מתחבר יותר מהר, דברים טובים קורים והדוגמא הכי טובה זה מכבי ת"א, שאצלה רואים העונה את החיבור והמחוייבות. גם העובדה שלרוב הזרים שלנו זאת שנה ראשונה באירופה, זה דברים שלוקחים זמן. היה לנו חיבור מצוין ומאוד קשה להגיע שוב לרמת חיבור כזאת. אני חושב שהכוח שלנו היה ההמשכיות ועצוב לי מאוד שזה לא נמשך לעוד עונה אחת. אני מבין שלא יכלה להיות המשכיות כשמכבי וירושלים מציעים לפארגו, אלישי, רנדל ודוואל סכומים כאלה, אז אני לא בא להאשים אבל אני חושב שהמשכיות זה הגורם המכריע פה ואם הייתה פה המשכיות ואם בחולון היה המשכיות, שזה הדבר הכי חשוב בכדורסל, אז היינו יכולים לעשות דברים יפים".
מה מונע מההמשכיות הזאת לקרות?
"כסף זה הסיבה. אתה לא יכול להתמודד עם העשירים. כמה שהגלבוע רצו את רנדל, פרגו ואלישי הכסף הוא הגורם המכריע וזה טבעי, זה בסדר גמור. אני יודע כמה חשובה לשחקן ההתקדמות מבחינה כספית וככשחקן יודע שהוא טוב אז הוא לאו דווקא יחתום על הארכת חוזה במהלך העונה. מאוד קשה להתחרות בסכומים כאלה, שאין לגלבוע לדוגמא".
אז יש חששות לשחק במועדון קטן יחסית?
"אני לא אשקר. כשאתה משחק במועדונים קטנים שבהם לא רואים את העתיד אז זה עובר בראש, בטח. מה שקרה עם חולון אחרי האליפות, מה שחוויתי על בשרי, אז כן זה עובר, בעיקר כשאתה רואה את העונות הבינוניות, אז אני רק יכול לקוות ולהתפלל שהקבוצות ישרדו כי בלי קבוצות כמו הגלבוע ובלי חולון זה לא אותה ליגה. זה נראה לי לא הגיוני ליגת על בלי חולון".
מה עשתה הפחתת מספר הקבוצות בליגה מ-12 ל-10?
"יש הרבה צדדים. חלק יגידו שכן טוב וחלק יגידו שלא. אני חושב שלפני שנה היה בעיה עם עפולה, נהריה ור"ג עם תקציבים, אז עם כל הכבוד שאני רוצה שיהיו כמה שיותר קבוצות, ברגע שלא משלמים עדיף שהקבוצה לא תתקיים כי זה מאוד קשה לשחקן ולהתאמן ולא לקבל על זה כסף. זה לא דבר רגיל. עם כל הכאב אני חושב שקבוצה שלא משלמת זה דבר מאוד בעייתי".
אז הרמה בליגה ירדה השנה?
"אין ספק שהרמה הייתה גבוהה יותר בשנה שעברה. בקיץ האחרון היה נראה שהשקיעו כסף בקבוצות כמו ירושלים וחיפה אבל היה להם חוסר מזל. אני חושב שהרבה מאוד גם משפיע שמכבי היא מעל הליגה כמו בימים הגדולים שלה ואין מה לעשות כשמכבי באה ומפרקת כל קבוצה, זה נראה פחות טוב. מצד שני יש גם דברים טובים כמו אשדוד שההצלחה שלה מטורפת. אישית הייתי רוצה שהליגה תחזור ל-12 קבוצות, זה נותן יותר אופציות לישראלים ויותר לאופציה הכי חשוב זה לצעירים כמו שאני הייתי בזמנו בעפולה בקבוצה קטנה וזה נותן חשיפה גדולה יותר לכשרונות שיראו אותם בליגת העל ולא רק בלאומית. זה הכי חשוב לתת לצעירים הזדמנות כמו שנתנו לי".
אתה כבר מספר שנים נחשב לאחד הרכזים הטובים בישראל וזכית בשתי אליפויות עם קבוצות שהם לא מכבי ת"א. איך אתה מסביר את זה שבנבחרת הלאומית לא סופרים אותך עד עכשיו?
"אני לא רוצה להיכנס לשיקולים אחרים אבל אני רק יכול להגיד שמאוד קשה לי עם זה, מאוד עצוב לי. הציפייה שלי הייתה דווקא אחרי העונה בחולון, כשהייתי בריא ומאוד ציפיתי לזה. זה חלום בשבילי וזה לא קרה. אני תמיד אעבוד קשה ואנסה להוכיח למאמן שאני לפחות שווה את הזימון. זה חלום שאין ספק שאני מאוד מקווה להגשים אותו".
ביום שבת אתה משחק נגד דני פרנקו, המאמן הראשון שלך בליגה הבכירה, ונגד חולון, שאיתה זכית באליפות הראשונה שלך. אתה עדיין מתרגש לפני משחק שכזה?
"תמיד כיף לפגוש את הקהל המדהים של חולון. אני תמיד אוהב לראות אותם וזה עושה לי צמרמורת כי אני נזכר בכל הרגעים הטובים הקהל הזה הרים אותי,חיבק אותי ולפעמים גם כעס עלי שזה בסדר. אני אוהב אותם והם תמיד יהיו הבית שלי. בטח שלראות את דני, שהוא המאמן שנתנו לי את ההזדמנות הראשונה בליגת העל,זה תמיד חוויה".
