ליגת העל ממש מעבר לפינה והיא תצטרך להתגבר על הרבה מאוד מכשולים כדי לגרום לאנשים להתעניין בה כמו תמיד, ודאי לנוכח העובדה שבעונה הקרובה אין יורדות.
ובכל זאת, אנחנו בדסק הכדורסל של ONE תמיד מגיעים ממקום של אהבה ואכפתיות ביחס לליגה הזו ולכדורסל הישראלי בכלל, וגם הפעם נציג כל אחת מהקבוצות ובמבנה אחיד.
כל אחת מהקבוצות תזכה לחמש הערות/שאלות בוערות שעל הפרק. הפרק הראשון מציג את הפועל חולון, מכבי אשדוד ובני השרון/הרצליה. אתם מוזמנים ליהנות יחד איתנו.
הפועל חולון
קאסיב פאוול, ריץ' מלצר, רוברט הייט, בראיין טולברט, אריק קמפבל. אלו שמות הזרים מהעונה שעברה, שלושה מהם הופיעו רק בחלק ממנה. מלצר היה אחד הזרים הטובים והיעילים בליגה ונדמה שלפחות לגביו התעורר צורך לעשות כל מאמץ כדי לשמור אותו בקבוצה. עכשיו הוא בליגה הגרמנית. ככה זה כשמתחלפים מאמנים, הנהלות וספונסרים מדי עונה ואין המשכיות במועדון שהתרגל, שלא בטובתו, להתחיל בכל עונה מאפס.
דן שמיר רשאי לרשום לעצמו ניצחון קטן עוד לפני שהעונה החלה. אומרים עליו שהוא קר וטכני, מתוכנת ולא מחובר לשחקנים. אבל העובדה שדן גרונפלד שהיה חניך שלו בבני השרון הגיע אחריו גם לחולון, מעידה שקשר טוב בין אנשים יכול לחפות על פיתויים מבחוץ. לגרונפלד היתה הצעה טובה מהפועל ירושלים, ודאי גם מקבוצות אחרות באירופה, אבל הסמול-פורוורד האמריקני/ישראלי היעיל (13.7 נקודות ו-4.5 ריבאונדים בעונה שעברה) נחת בסופו של דבר במקום בו ביקש ממנו שמיר לנחות. אותם דברים ממש אמורים גם לגבי הצירוף של בראיינט דאנסטון.
בארבע העונות האחרונות שיפר מורן רוט את ממוצע הנקודות שלו בעקביות וללא הפסקה: ב-2008 היו לו 8.1 נקודות עם חולון, ב-2009 הוא רשם 10.7 עם ירושלים, ב-2010 קפץ עד ל-12.2 עם אשקלון ובעונה שעברה הגיע ל-13.5 נקודות בממוצע עם חולון. אחרי שמונה עונות בליגת העל הוא סוף-סוף ממשיך לעונה שניה ברציפות (ושלישית בסך הכל) עם אותו מועדון. עכשיו, כשרשם 'וי' על העניין הזה, נשאלת השאלה אם ימשיך לשפר את הממוצע האישי עונה חמישית ברציפות? אם כן, זה יהיה בסיס מצוין עבור הקבוצה כדי להישען עליו.
האם ההימור שלקחו דן שמיר ופיני גרשון על עודד שעשוע כרכז שני אינו גדול מדי? שעשוע, שנבחר לתגלית העונה בתחילת דרכו במכבי רמת גן, הולך ומידרדר באחרונה. הוא ירד ליגה עם עירוני נהריה ב-2010 ובעונה שעברה סיים את חלקו במכבי ראשון לציון אחרי שלושה משחקים בלבד, מכיוון שהקבוצה העדיפה לקדם את אייל שולמן על פניו. שעשוע סיים את העונה בליגה הלאומית עם הפועל קרית טבעון. עכשיו הוא חוזר עם הרבה תקוות, אבל גם עם סימני שאלה סביבו.
על פניו, חיבור מחודש בין פיני גרשון לדן שמיר, שעבד הכי טוב שאפשר בזמנו במכבי תל אביב, אמור להרים גם את הפועל חולון למקסימום הפוטנציאל שלה. בפועל, צריך לזכור גם את זה: גרשון מגיע אחרי סוג של שנת שבתון ונמצא, כמנהל מקצועי ומגנט למשיכת ספונסרים, בתפקיד שטרם היה בו. שמיר, מאז הזכיה בשני גביעי המדינה עם הפועל ירושלים, עבר עונה כעוזרו של דייויד בלאט בדינמו מוסקבה שלא תיזכר לטוב במיוחד, פספס פעמיים את הפיינל פור המקומי עם בני השרון וסיים את חלקו שם שנה לפני המתוכנן בחוזה. יעבוד נהדר החיבור הזה, או שלא יעבוד בכלל? כנראה שזה ייגמר איפשהו באמצע.
מכבי אשדוד
הכדורסל הישראלי עדיין מחכה לאנטון שוטבין (22, 2.06). הוא היה מלך הסלים של ליגת התיכוניים, נבחר פעמיים לחמישיית העונה עם הנוער של מכבי תל אביב וזכה איתה בגביע המדינה. שוטבין גם שיחק בקדטים, בנוער ובעתודה, והיה תגלית העונה בליגה הלאומית עם בנימינה. עם רזומה כזה קשה להשלים עם הנתון הבא: שמונה הופעות ו-13 נקודות בלבד בין 2008 ל-2010 בליגת העל עם גבעת שמואל, מכבי תל אביב וגלבוע/גליל. עכשיו, כשהוא חוזר מעונה בליגה השניה בגרמניה, אשדוד מהמרת עליו ומקווה להרוויח כל מה שהאחרות הפסידו בעבר. הוא מצדו, יהיה מוכרח להראות עקביות ולנצל כל הזדמנות שתינתן לו.
בין השנים 2001 ל-2009 לא הצליח עופר ברקוביץ' לסיים אפילו עונה אחת מלאה באף קבוצה בה אימן. פעם החליף מישהו, פעם הוחלף בידי אחר. העונה שעברה באשדוד היתה הראשונה המלאה שלו, מאז שאימן את מכבי רמת גן ב-2000. במלים אחרות, סוג של פריחה, במיוחד כאשר מדובר בעולה חדשה ועל אף שבסופו של דבר הקבוצה סיימה במאזן שלילי שכלל 14 הפסדים ו-13 ניצחונות. מי כמו ברקוביץ' יודע שלא לעולם חוסן ועונה אחת טובה אינה אומרת דבר לגבי זו שתבוא. הוא יצטרך להיות עוד יותר טוב בעונה הנוכחית, כי בקבוצה שאפתנית כמו אשדוד, ספק אם דריכה במקום נחשבת להישג.
מבין השחקנים שהגיעו מה-NBA לארץ בקיץ האחרון, אשדוד היא המועדון הקטן ביותר שצירף אליו שחקן כזה. מדובר בפאוור-פורוורד קרייג בראקינס (2.08), שנבחר במקום ה-21 בידי אוקלהומה סיטי בדראפט 2010. תכל'ס, הקשר שלו ל-NBA קלוש בינתיים. הוא מגיע אחרי שלושה משחקים בלבד במדי פילדלפיה, שכולם הסתיימו בהפסדים בפער דו-ספרתי ואין ביניהם קשר ממשי או המשכיות. היו לו עשר דקות בהפסד לטורונטו בנובמבר, 11 דקות בהפסד לגולדן סטייט בדצמבר, 12 דקות בתבוסה נגד מילווקי במרץ. המספרים היותר טובים שלו נמצאים בליגת הפיתוח וזה כבר נשמע הרבה יותר ריאלי ומובן, כששואלים איך הנחיתה כאן הקבוצה הזו שחקן NBA. בינתיים, במשוואה שמציבה פוטנציאל מצד אחד וחוסר ניסיון מצד שני, בראקינס יצטרך להראות שהוא יעיל ומרכזי עבור הקבוצה.
ראמל בראדלי היה אחד השחקנים הטובים בליגה בעונה שעברה, כאשר נפצע לאחר 18 משחקים ולא שב עד תום העונה (17.7 נקודות, 3.7 אסיסטים, 3.1 ריבאונדים). הקבוצה ראתה בו חלק חשוב ממנה גם לעונה הנוכחית, טיפלה בו ודאגה שיישאר אצלה. יחס והתנהגות דומים סייעו בעבר לבני השרון לקבל את קוקי בלצ'ר מוכן, מזומן ובעיקר מחויב, עד שבסופו של דבר פציעה נוספת וקאמבק נוסף גרמו לירידה ביכולתו. איזה בראדלי תקבל אשדוד העונה? זו לבטח אחת השאלות המסקרנות ביותר סביב הקבוצה כרגע.
לא להאמין. מאיר טפירו, הישראלי המבוגר בליגה, היה בעונה שעברה זה שקיבל הכי הרבה דקות משחק מבין הישראלים (32.6). באחד המשחקים הוא הספיק לרשום עוד טריפל-דאבל והמספרים שלו רשמו עליה ברוב הקטגוריות לעומת העונה הקודמת. ההתבססות על טפירו היתה לא פעם מוגזמת ובמשחקי הפלייאוף בסדרה נגד הפועל ירושלים הוא רשם ירידה במרבית הנתונים. הפעם הוא יראה לצדו את דרור חג'ג', איתו שיתף פעולה בעבר בירושלים, ואת בראדלי שחוזר אחרי פציעה. אשדוד אמנם משחקת פעם בשבוע ולא לוקחת חלק במסגרת אירופית כלשהי, אבל טפירו בן 36 וחצי וכדאי לתכנן את חלוקת הדקות ואת העומס עליו, כך שיגיע לסוף העונה בשיאו.
בני השרון/הרצליה
לכאורה, רועי חגאי מגיע הכי מוכן והכי בשל לעמדת המאמן הראשי, אחרי שמילא את תפקיד עוזר המאמן בכל אחת משש העונות האחרונות, כולל במועדון שהאמין בו ומינה אותו סוף-סוף לתפקיד המיוחל. בפועל, חייבים לשאול את השאלה: למה, לעזאזל, עד שבן אדם מקבל לידיים הזדמנות כזו, "חייבים" להגיע איתה גם פירוק האיחוד בין רעננה להרצליה, הפחתת התקציב והפציעה הממושכת של בן רייס? בהתחשב בכך שאין ירידות ואם הקבוצה תיקלע לתחתית ותתקשה להילחץ, האם ההנהלה תהיה מוכנה לרוץ עם חגאי לאורך כל העונה? ובכלל, כמה חשק באמת נותר בבעלים לני רקנאטי להמשיך ולהזרים כספים לקבוצה גם מעבר לעונה הזו?
ארז כץ זוכה במועדון הזה להערכה ולהכרת תודה שאינן אופייניות במיוחד לשחקנים ישראלים במרבית קבוצות הליגה. כץ יוצא לעונתו השישית ברציפות במועדון, אבל הוא מגיע אחרי עונה שבה רשם נתוני שפל בדקות משחק, ממוצע נקודות, ממוצע ריבאונדים וממוצע אסיסטים. ממוצע המדד המשוקלל של נתוניו (4.3 בלבד) היה הנמוך ביותר שהציג מאז 2004, אז שיחק בירושלים. בבני השרון/הרצליה משחקת חבורה של שחקנים צעירים העונה וכץ, המבוגר בקבוצה, יצטרך להציג עונה טובה בהרבה מאשר הקודמת.
הזרים בקבוצה (לייסדריוס דאן, טוויטי קארטר, קני לאוסון, טרבור בוקר ודלרוי "האח של" ג'יימס) ודאי יעשו את שלהם בסופו של דבר, אבל השאלה הבוערת היא מי מבין הישראלים יצעד קדימה בקאדר שרובו חסר ניסיון? גיא לביא שנראה טוב במשחקי ההכנה? ג'ארד מינץ, המתאזרח הקנדי בן ה-23, בוגר אוניברסיטת לפאייט, הוא אופציה אחת. תום חבקין שחוזר אחרי עונה בהפועל בארי? כרמל בוכמן שמגיע מיקנעם/מגידו? רועי בוכבינדר שחוזר הביתה משנתיים בווירג'יניה-טק? המגרש פתוח, נשאר רק לראות מי ישתלט עליו ועם מי ילך המאמן.
ככל שתותיר שביתת ה-NBA, נוכל לראות כאן את טרבור בוקר, שהותיר רושם טוב מאוד בארבע העונות שלו באוניברסיטת קלמזון ובעונת ה-NBA היחידה שעשה עד עכשיו עם וושינגטון וויזארדס. בקלמזון הוא היה הפאוור פורוורד הפותח וסיים 134 משחקים עם 12.9 נקודות ו-7.9 ריבאונדים בממוצע. עם הוויזארדס הוא פתח ב-14 מתוך 65 משחקים בעונת הרוקי שלו, ורשם 5.3 נקודות, 3.9 ריבאונדים ו-0.6 חסימות ב-16 דקות. בוקר ירד לארכיוני הטריוויה כראשון מבין הסניורים שנבחרו בדראפט 2010 (מספר 23 בידי מינסוטה, הועבר באותו ערב לוושינגטון). מבין שחקני ה-NBA שהגיעו לארץ, האם בסופו של דבר הוא יהיה זה שיטביע חותם יותר מכל אחד אחר במשחקי הליגה?
הגארדים טוויטי קארטר ולייסדריוס דאן שיחקו יחד באוניברסיטת ביילור. האם יעשו העונה סימנים ראשונים של הצלחה באירופה ובהמשך ילכו בדרכיהם של לורנס רוברטס וקרטיס ג'רלס, שאף הם שיחקו בביילור ובנו לעצמם קריירה אירופית יפה?
