וויל סולומון חוזר. מקצועית, ליגה שמחזיקה בתוכה שחקנים כמותו וכמו סופוקליס שחורציאניטיס יכולה להרים ראש בגאווה. אבנר קופל מבסוט ודאי עד הגג ויודע כבר עכשיו, שגם אם יאחר בהפצת הכרטיסים לפיינל פור ובשיווק האירוע, כל המושבים בהיכל נוקיה יהיו תפוסים בבוא הזמן. מילא הוא ומנהלת הליגה, אם הארינה בירושלים היתה עומדת מוכנה ומזומנה כבר עכשיו, הנהלת הפועל ירושלים היתה מכפילה את הכנסותיה ממכירת מנויים עונתיים.
לא לגמרי ברור באיזה כושר משחק הוא מגיע, אם כי ככל הזכור האיש הוא מנוע. יכול לשחק מהיום עד מחר. גם אם לא שיחק מסגרת רשמית כמעט עונה שלמה – וזה המקרה – הוא צפוי לשוב לכושר גופני ברמה הכי גבוהה במהירות יחסית. בגיל 32 עושה רושם שגם כושר המשחק לא נעלם והוא שם, ממש קרוב, ממש ליד, רק צריך למצוא אותו מחדש.
אגב, אני מניח שמהר מאוד יעלו הדיונים סביב יכולתו לשתף פעולה עם יובל נעימי בחמישייה אחת ולהיות אפקטיביים באותה מידה, לנוכח העובדה ששניהם מאוהבים בכדור.
פשוט זה לא יהיה. ראינו גם את גל מקל וג'רמי פארגו מתקשים למצוא את הנוסחה לאורך תקופה די ארוכה בגלבוע/גליל בעונה שעברה. ובכל זאת, הקבוצה הזו סיימה את העונה כאלופה.
ייתכן שיש כאן בעיה מסוימת. סולומון היה בן 25 כשהגיע לישראל לראשונה ושיחק בהפועל ירושלים. אני לא רוצה לומר שבמועד הגעתו טרם ראינו גארד כמותו, כי הזיכרון מטשטש והליגה הציגה לאורך השנים גארדים רבים וטובים וברמה גבוהה מאוד ולכן אין טעם להתחייב לאמירות קיצוניות מדי. ובכל זאת, ודאי שאפשר לקבוע כי סולומון היה משהו מיוחד.
חייתי, אתלטי, מהיר, חי על אינסטינקטים, הצעדים והתנועות ארוכים מאוד, הכדרור נמוך במיוחד, קשה להוציא לו כדור מהיד, אמן השימוש בבייס-ליין, קלע עונשין קטלני, עוקץ מבחוץ ברמה גבוהה, נכנס מצויין לסל אם כי מטפס על אנשים בדרך לשם לא פעם. ואף על פי כן, אני חושב שפני הדברים אינם עוד כאלה.
הנה ההסבר. מאז עזב סולומון את הפועל ירושלים, ולמעשה גם את מכבי ת"א שנתיים מאוחר יותר, נתקלנו כאן ברכזים כמו וויל ביינום, דורון פרקינס וג'רמי פארגו. צעירים יותר, חדים לא פחות, שוברי קרסוליים, מדאנקקי דאנקים כמו כלום, פיזיים ממנו, מתים על הרעיון של לנצח בדיוק כמותו. כולם היו בניו ועד כמה שממאנות האוזניים לשמוע, ייתכן שעולים עליו כבר עכשיו.
אני לא יכול לומר את זה בוודאות, אבל אם מיקייל טורנס, החדש של מכבי ת"א, ישתלב מהר מהצפוי בכדורסל האירופי, ובהסתמך על מה ששמעתי וקראתי לגביו, יכול להיות שיש כאן אפילו זן חדש, מתקדם ומשופץ של קומבו גארד. במקרה כזה ייתכן שכל השמות שמוזכרים כאן ייראו מעט חלודים לידו בעוד שנתיים-שלוש.
סולומון של גיל 32, אחרי קדנציה בירושלים, במכבי ת"א, סיבוב בין פנרבחצ'ה לטורונטו ובחזרה וגם תקופה ללא משחק, יכול להיות עדיין שואו, שוס, אס, קלף חזק – קראו לזה איך שתקראו – אבל נראה שככל שיסייע להפועל ירושלים להיות קבוצה חזקה, הוא כבר לא יהיה ה"אחד" כמו ב-2003/04 כשהיה פנטסטי, מדהים, משהו-משהו.
אני שמח שסולומון חוזר לשחק בישראל ובהפועל ירושלים, הקבוצה הראשונה שלו כאן, זו שנראה כי הוא מחובר אליה ולהוויה שלה יותר מאשר למכבי ת"א. קטש בונה בירושלים קבוצה מעניינת מאוד ומנסה לשחזר חלקים מהפועל גלבוע/גליל עם צירופם של בריאן רנדל ודיון דאוול (מזכיר את קלי מקארתי, ששיתף פעולה עם סולומון).
בנוסף, ישנו משה מזרחי על תקן דגן יבזורי שצולף מתשעה מטרים וג'ייסון ריץ' כגארד נוסף וברמה גבוהה שמשלב יכולות התקפיות של פארגו ואייזיה סוואן, וטוב משניהם בהגנה. שלא לדבר על יובל נעימי, ה"סולומון המקומי" בהבדלים מסוימים כמובן, ויוגב אוחיון שפה ושם יכבה שריפות עוד לפני שיפרצו ויאזן את העסק.
להבדיל מהעונה הקודמת בגלבוע/גליל, אני מניח שקטש פועל להחתמת סנטר ראוי וברמה גבוהה. בסופו של דבר, מישהו צריך לשים גוף על שחורציאניטיס, או לפחות לנסות. עם כל הכבוד, זה לא יהיה מתפקידו של וויל סולומון.
