נתנו לאמוציות ולאגרסיות לשקוע, ויותר מיממה לאחר ההדחה של הפועל ירושלים מהיורוקאפ, בעקבות התבוסה הביתית מול קחאסול סביליה (84:70), החלטנו לבחון מה היו הסיבות להפסד הזה בפרט, ולקמפיין הכושל, בכלל.
האדומים, רק נזכיר, פתחו את השלב הבתים בסערה, עם ניצחון ביתי על ריגה וניצחון חוץ על אותה סביליה. בשלב זה עודד קטש וחניכיו נדמו כמי שיעפילו לשלב הבא בנקל, כאשר הם ממש לא צפו או ציפו לשלושה הפסדים בארבעה משחקים, כולל ההפסד המביך ביום שלישי האחרון.
בסיומו של עניין, ירושלים מוצאת את עצמה עם חורף קר ועצוב, שיכלול רק משחק אחד בשבוע עד לסוף העונה, בשונה מהשנים האחרונות, אז בבירת ישראל התרגלו להצלחה חלקית המסגרת האירופית, ולערבי חורף חמים במלחה מלא בקהל.
ומה הסיבות לכך? רבות ומגוונות, החל בבניית סגל לקוייה, המשך באי-התאמות מקצועיות, וכלה במכת פציעות ובחוסר ניסיון של שחקנים רבים.
בשורה התחתונה – הרבה חומר למחשבה לקברניטי המועדון, שהיו שותפים לשאננות של גורמים אחרים בקבוצה, ולא הקדימו תרופה למכה.
מה עם שחקן פנים? או: העקשנות לא משתלמת
נפתח עם הנושא הכאוב מכל. עודד קטש אוהב כדורסל מהיר, גארדים ופורוורדים שיודעים להניע כדור, במסירה או בכדרור, חודרים ומוציאם כדורים, ובקיצור – משחק בקצב מהיר. כחלק מתזה זו, הוחלט בקיץ שלא להשאיר בקבוצה את ברנדון האנטר, הסנטר האמריקאי שהיה מהטובים בשורות ירושלים בעונה שעברה.
בהמשך לאותה גישה, קטש בחר להחתים בתחילת הקיץ את שון וויליאמס, פורוורד מוכשר במיוחד מהליגה הטובה בעולם, אבל גם "הד-קייס" לא קטן, ששוחרר כלעומת שבא תוך תקופה קצרה. בשלב זה קטש התרצה, והחתים את סם קלנסי, שחקן פנים לכל דבר. מהלך זה אכן שיפר את מצבה של הקבוצה בצבע, אך כבר מהמשחקים הראשונים באירופה, היה ברור שזה לא מספיק, ובעוד שבליגה קלנסי מסתדר מצוין לבדו, מול קווי פנים משמעותיים, הוא זקוק לעזרה.
בקבוצה המשיכו לחפש חיזוק לצבע, צפו בדיסקים והתייעצו עם גורמים שונים בשוק השחקנים, אך המגעים לא הבשילו לכדי סיכום באף אחד מן המקרים. לאחר הניצחון בסביליה אף היה נראה שהקבוצה תצליח להעפיל לשלב הטופ-16 ביורוקאפ גם מבלי לחזק עצמה, והתקבלה החלטה עקרונית שלא להחתים שחקן שרק ירחיב את הרוטציה, אלא שחקן שייתן תרומה אמיתית ומשמעותית, ויתאים לעקרונות המשחק של קטש.
במילותיו של המאמן, זה נשמע כך: "היה חסר לנו 'ביג-מן'. עובדתית זה משהו שחיפשנו, אבל היה ברור לנו מההתחלה שלא נביא עוד גבוה לרוחב, ומאוד קשה למצוא שחקנים שישנו משהו בעמדה הזאת". האמת? ראיית העולם של קטש נכונה. במרבית המקרים אין סיבה להחתים שחקן לרוחב, בטח כאשר הקבוצה רצה טוב יחסית, ורצוי לחפש חיזוק מועיל.
אז קטש הימר, וטעה. הטעות נבעה, בחלקה,
