על אף שמכבי ת"א עברה סדרה קשה יותר משניתן היה לחשוב נגד בני השרון, היא עדיין פייבוריטית ברורה לנצח את ברק נתניה בחצי הגמר. הקבוצה של אריק אלפסי היא הפתעת העונה לכל דבר ועניין גם אחרי שבני השרון הגיעה לגמר הגביע, וניצחה פעמיים את מכבי ת"א בסדרת הפלייאוף. אם מבני השרון היו ציפיות להגיע רחוק העונה, רק בודדים העריכו שנתניה תגיע לחצי גמר הגביע ולפיינל פור וגם תנצח את מכבי בעונה הסדירה במשחק בלתי נשכח.
אז הנה היא כאן, אחרי שהדיחה את מכבי חיפה בלי יתרון ביתיות וקיבלה את כל השבחים האפשריים. על פניו אין לה יותר מדי מה למכור מול מכבי ת"א בנוקיה, גם כשזו מגיעה טרודה ועצבנית, כפי שהופיעה נגד בני השרון. כבר היו דברים מעולם, אבל אני מאמין שלפחות מול יריב נוח מבחינתה כמו נתניה, מכבי ת"א תופיע דרוכה, יעילה ובקיצור - אחרת.
לא אותו פינוק מול מכבי
בגדול, הסיפור העיקרי מבחינת מכבי ת"א הוא סגירת דנילו פינוק. בשני המקרים בהם שיחקה נתניה בנוקיה העונה מול מכבי, הן בליגה הסדירה והן בחצי גמר הגביע, הידרדר הכוכב של נתניה לאחוזי קליעה מביכים במיוחד ואפילו זהים: 5 מ-22 מהשדה בחצי גמר הגביע, 5 מ-22 גם במשחק האחרון בעונה הסדירה.
אף שחקן במכבי ת"א לא ייקח 22 זריקות במשחק כמו שפינוק לוקח בנתניה, אבל מכבי משיגה את שלה: היא גורמת לפינוק להרגיש שהוא צריך ויכול לנצח אותה לבד, מוציאה אותו מההקשר הקבוצתי ומביאה אותו לאחוזי קליעה דלים במיוחד. בדרך הזו אין לנתניה סיכוי ממשי להפתיע. והעניין הוא, שאין לה יותר מדי דרכים אחרות, אם בכלל כאשר פינוק אינו בשיאו.
הטריו של נתניה חייב להיות בשיא
הצ'אנס היחיד הוא התעלות חסרת תקדים, כפי שקרה במשחק בין השתיים שהתקיים בנתניה אז ניצחו האלפסים של אריק בזכות 86 נקודות של פינוק, טוני וושהאם ומרקו קילינגסוורת', ואחרי שתי הארכות. ערב נדיר במיוחד, שתפס את מכבי באותו זמן כשהיא מגיעה לעיר בלתי מנוצחת בישראל ובין משחקי יורוליג. הפעם, אחרי הזעזוע בסדרה נגד בני השרון, מכבי אמורה להשתמש בסיטואציה כדי למנף את עצמה לגבהים חדשים ולכדורסל איכותי וטוב, ודאי ביחס לזה שהראתה בשני המשחקים האחרונים נגד בני השרון.
אחת הדרכים הבולטות של נתניה להיאחז במשחקים ולא לאפשר להם לברוח נוגעת לריבאונד ההתקפה. קצת כמו בני השרון עם הטריו טאקר-קלאנסי-ג'יימס, נתניה מציגה טריו משלה: קילינגסוורת'-וושהאם-רות'בארט. העובדה שסטפון לאזמה סיים את העונה בגלל פציעה הקשתה על מכבי ת"א מתחת לסלים במשחקים האחרונים, וייתכן שתפריע במידה מסוימת גם כאן.
הבשורות הרעות מבחינת נתניה: גם כשהורידה 14 ו-17 ריבאונדים בהתקפה במשחקים הקודמים נגד מכבי בהיכל, התוצאות הסופיות הראו פער גדול לזכות מכבי: 16 הפרש בגביע, 28 הפרש בליגה.
זו לא רק היריבה שממול, אלא אולי גם תפיסת המרחב. באולם הצפוף והקטן שלה קילינגסוורת' הוא מלך שחי את הצבע ויודע בדיוק איך לזרוק, מול מי ומתי. בנוקיה הכל יותר גדול, אין קיר מאחורי הסל והזוויות נתפסות אחרת. גם ככה הוא לא הכי גבוה בעולם ומוציא יש מאין בדרך כלל. אם גם שחקן הפנים המוביל של נתניה, שקלע 9 מ-25 בשני המשחקים הקודמים בהיכל, יחבור לאחוזי הקליעה הנמוכים במיוחד של פינוק, נתניה לא תוכל להחזיר מאבק, אם כי אני מניח שחסרונו של לאזמה הסופר-הגנתי יאפשר לו מעט יותר אוויר ואור.
נתניה תקווה גם לתרומה מיידית של רות'בארט, כפי שכבר עשה במספר משחקים העונה. כשהוא טוב, פתאום נתניה נראית כמו קבוצה עם פתרונות ולו למספר דקות.
עוד שחקן משמעותי בדרך כלל בנתניה הוא שמוליק ברנר, שאף פעם לא נמדד במספר הנקודות שהוא קולע, אבל במצוקת הנקודות שנתניה נקלעת אליה מול מכבי בהיכל כל נקודה חשובה. בשני המשחקים הקודמים נגד מכבי ברנר קלע רק 1 מ-16 מהשדה, נתון איום ונורא.
שמונה זריקות במשחק הן כמות גדולה עבור ברנר בעונה הזו, שנובעת בין השאר כיוון שמכבי ת"א מכירה בקושי העקרוני שלו בקליעה מבחוץ, משאירה אותו חופשי יחסית ומפתה אותו לזרוק. ברנר קלע כמה סלים חשובים בסדרה נגד מכבי חיפה, אבל נגד מכבי ת"א בהיכל נוקיה הוא עוד לא הוכיח שהוא גורם שיש להתחשב בו ברצינות. ודאי כאשר מולו עומדים שומרים זריזים כמו אנדרו ויז'נייבסקי ודורון פרקינס.
הסנסציה הגדולה ביותר מאז 2000?
בשורה תחתונה: עזבו אתכם מפרטיזן בלגרד, שכחו גם מבני השרון. ברק נתניה היא יופי של קבוצה, מאוחדת, מגובשת, הוציאה מעצמה מעל ומעבר וסחטה את מירב המחמאות ובצדק, אבל אם הקבוצה הזו תנצח את מכבי ת"א ביום שלישי בערב בהיכל נוקיה, זו תהיה הסנסציה הכי גדולה מאז הניצחון ההוא של אליצור קרית אתא ב-2000 על מי שעתידה היתה להפוך בסיום אותה עונה לאלופת הסופרו-ליג.
