בכל מקום אפשר היה לשמוע את זה: 'הדרבי התל-אביבי חוזר'. דיברו על כך בשבועות האחרונים עוד לפני שהפועל תל אביב הבטיחה את שובה לליגה הראשונה בעקבות 1:3 בסדרת הגמר על מכבי באר יעקב, ועוד יותר אחרי הניצחון אמש (רביעי).
אבל כדי שלהפועל ת"א יהיה מה למכור מול מכבי ת"א בעתיד, ואולי אפילו ללכת איתה ראש בראש מתישהו, היא צריכה ארבעה דברים בסיסיים: אולם גדול בהרבה מאשר הדר יוסף, ספונסר גדול במיוחד, רוכשי מנויים במספרים גדולים ותקשורת שתפמפם ותכרכר סביב מעלליה בלי הרף.
לפחות לגבי הסעיף האחרון נראה שנקבע העונה שיא, כאשר כקבוצת ליגת שנייה הקבוצה הזו זכתה לכמות שידורי טלוויזיה שלא זכורה. הפועל שודרה לאורך העונה הן במשחקי הליגה והפלייאוף והן בליגה הבלקנית.
האווירה, המסורת, הקהל, היכולת והסיפור הייחודי של האוהדים שהחיו מחדש את הקבוצה ונשאו אותה על כפיים במשך שנים כל הדרך בחזרה אל ליגת העל, הוא הרבה יותר גדול מעוד סיפור שגרתי-עונתי של כל מועדון אחר. בתקשורת קלטו את זה מזמן וימשיכו ודאי לעקוב מקרוב מאוד אחר הקבוצה.
אולם ביתי גדול הוא הדבר החשוב הבא. להפועל ת"א יש פוטנציאל למלא אולם גדול פי שלושה מאשר הדר יוסף במשחקים חשובים באמת. האופציה לשחק בהיכל נוקיה הענק, שבסופו של דבר הוא אולם עירוני תל-אביבי, לא ממש עומדת על הפרק כיוון שההיכל מזוהה עם מכבי ת"א באופן מוחלט והאוהדים לא יתנו לזה לקרות. בעבר, סמוך לסיום דרכה בליגת העל לפני שנעלמה, הפועל ת"א העבירה עונה אחת בהיכל תחת ניהולו של שאול אייזנברג. זה היה אחד המחזות העצובים: קבוצה שהקהל התכחש לה ועשתה את צעדיה לעבר השקיעה לעיני כסאות ריקים.
אולם גדול וחדיש הוא המפתח. מדברים על שיפוץ הדר יוסף, אבל מן הראוי היה שלהפועל ת"א, קבוצה עם מסורת אדירה בכדורסל הישראלי, יהיה אולם גדול משלה. בעיר כמו בולוניה, הקטנה בהרבה מתל-אביב, עומדים במשך עשרות שנים אולמות נפרדים לווירטוס ולפורטיטודו. אין סיבה שלא יהיה מצב דומה בתל-אביב. אוסישקין נחרב לפני חמש שנים כמעט ואם הדחפורים היו מתחילים לעבוד זמן קצר לאחר מכן במקום אחר, אולם חדש להפועל ת"א כבר היה עומד על מקומו.
מתקן גדול וחדיש הוא אמצעי למנף עסק, למשוך קהל, ספונסרים קטנים, להקים חנויות קטנות במתחם. אם משחק העלייה נגד באר יעקב היה מתקיים באולם לעיני 3,000 צופים, הוא היה מתמלא בקלות. ובואו נאמר ככה: לא אוהדי באר יעקב היו אלה שממלאים אותו.
אלמנט קריטי אחר הוא החתמת ספונסר גדול. אחד הדברים שהופך את מכבי ת"א למה שהיא זה השם הגדול, ההצלחות, המסורת והיכולת למשוך ספונסרים. עשרות שנים אימצה חברת "עלית" את מכבי בסכומים אדירים, וכל השאר עמדו בתור והסתפקו בחסויות משנה. אם למישהו היה נדמה שכאשר "עלית" תסיר את חסותה ייגמר תור הזהב והקבוצה תדעך הוא טעה, כמובן. "אלקטרה" הגיעה ותפסה את מקומה. וכש"אלקטרה" תעזוב, תבוא אחרת. ככה זה כשהמותג מדבר בעד עצמו ומזין את עצמו בכל פעם מחדש.
גם הפועל ת"א אמורה לשאוף להגיע למצב הזה. יש לה שם, יש לה יכולת, יש לה קהל שלא רואים בכל מקום ומדברים עליה. היא יוצרת עניין. עכשיו היא צריכה את חברת הענק האחת שתיקח אותה למעלה עם הקצבה שנתית גדולה, ולצידה, עם הזמן, חסויות משנה רבות. כמובן שזה לא מבטיח דבר ברמה המקצועית. מנכ"ל חברת "אלקטרה" עוד לא קלע אפילו סל אחד ולא הוריד ריבאונד לזכות מכבי ת"א, אבל הכסף שהיא מקבלת ממנה מאפשר לה להיות רגועה ולסמן מראש 'וי' בגזרה אחת לפחות.
על פי הדיווחים האחרונים דורון הרציקוביץ', הבעלים של מ.כ. הבקעה, עומד להיות הבעלים של הפועל ת"א בשותפות עם עמותת האוהדים. זה צעד ראשון טוב שמגדיל משמעותית את התקציב ומאפשר לקבוצה הזו לקפוץ לרמות התקציב הגדולות ביותר בליגת העל כבר בעונה הקרובה. עכשיו המטרה היא לאתר ספונסר ענק והרציקוביץ' יכול לקוות שבסביבה האקטיבית והמרכזית של הפועל ת"א דבר כזה יהיה קל יותר לביצוע מאשר בבקעה השקטה היושבת בשולי הכדורסל הישראלי.
לגבי מנויים וחברי עמותה, סביר להניח שהמספר יגדל. כל חבר עמותה תורם 300 שקלים כדמי חבר שנתיים בכל עונה מחדש. בנוסף לזה, האמידים שבין האוהדים נוהגים לתת תרומה כספית גדולה למועדון מעבר לסכום הזה. ההצלחה והעלייה לליגת העל תגדיל ודאי את מספר החברים בעמותה, אבל כאמור כל עוד לקיבולת של הדר יוסף יש גבול שהוא מתחת לפוטנציאל קהל האוהדים, תהיה לקבוצה בעיה להביא לביטוי את מלוא יכולותיה.
מקצועית, הפועל ת"א תגיע לליגת העל עם בסיס מוכן: יש לה חמישה ישראלים שהדעת נותנת שימשיכו איתה לליגה הראשונה: מתן נאור, קורי קאר, יהונתן שולדבראנד, גל איתן ובר טימור. אליהם יצורף ודאי שחקן אחד נוסף, אם מתוך הקבוצה או בהעברה מבחוץ. מבין שני הזרים נראה שקרטיס קלי רצוי ומבוקש, בעוד לגבי דמונטז סטיט ייתכן שכדאי להעביר מחשבה שנייה ושלישית לפני שמקבלים החלטה. מכיוון שהפועל ת"א מכוונת גם להשתתפות במפעל אירופי, סביר שיהיו בה לפחות ארבעה זרים. אולי חמישה.
המאמן, ארז אדלשטיין, מנוסה ומכיר את ליגת העל מכל הכיוונים. במובן מסוים זו ליגה שהוא אמור להרגיש בה נוח יותר. הוא מכיר את האולמות, את השחקנים, את סגנונות המשחק, את המאמנים שמולו. גם עופר רון, עוזרו, שזכה למחמאות רבות מאדלשטיין לאורך העונה על ההתמקדות שלו בצד ההגנתי, ימשיך איתו ודאי.
הפועל ת"א עלתה ליגה, אבל היא עדיין לא מוכנה באמת לתפקיד שהליגה מייעדת לה: להיות הקבוצה שתגביר את העניין, תקפיץ את הרמה ותחזור להיאבק במכבי ת"א על כל פוזשן מהרגע הראשון ועד האחרון כמו שהמועדון הזה ידע להציג בעבר הרחוק. בעבודה נכונה וסבלנית, כפי שהודגמה במים רדודים בשנים האחרונות, היא תוכל לשחות בביטחון רב גם במים העמוקים בתוך זמן לא רב.
