12 אליפויות ישראל, 10 גביעי מדינה, 3 גביעי אירופה, 39 שנות קיום, וותק של 17 שנה. 5 שנים בעמדת הקפטן, 14 עונות בליגה, 2632 נקודות בארץ, 400 הופעות בליגת העל, 299 הופעות באירופה, 21.4 דקות בממוצע בליגה, 17.9 דקות בממוצע באירופה ודריק שארפ אחד.
אחרי 17 שנה בישראל כמעט הכל נכתב על הקפטן הוותיק של הצהובים. הוא התראיין בכל גוף תקשורת אפשרי, הפך לאייקון תרבות בלתי נלאה ונמנה בין אחד האנשים היותר אהובים ונערצים בארץ.
למעשה הנכס הגדול והחשוב ביותר שמציג ללא מילים מיותרות את השחקן עם הנשמה הכי גדולה בכדורסל הישראלי מצוי פשוט בשם - דריק שארפ.
עכשיו רק נותר לשמוע מהקפטן עצמו לכבוד יום העצמאות איך הוא מסכם את המספרים, הוותק, הישראליות אהבת המולדת והעונה המשוגעת שעברה על הצהובים.
שארפ כבר רגיל לאור הזרקורים וראיון איתו לא היה מבייש גם כוכבי קולנוע גדולים ומוכרים. שניה לפני שהאור האדום במצלמה נדלק הוא עוד עסוק בלספר בדיחות ולספור לי את הזמן לסיום הכתבה, אבל ברגע שנשמע ה"אקשן" הנודע הוא עוטה על עצמו ארשת פנים רצינית ומספר בגילוי לב על כל הדברים שכולנו סקרנים לשמוע, שוב ושוב ושוב...
מכבי תל אביב פתחה את העונה האירופית קצת בצליעה אבל איפשהו במהלך הדרך החבורה של פיני גרשון התגבשה והצליחה להגיע פסיעה אחת בלבד מהפיינל פור המיוחל. בסופו של דבר היא כשלה בסדרה מול פרטיזן בלגרד והודחה, אך מספר 6 מסתכל גם על הצד החיובי שבדבר: "כשהקבוצה החדשה החלה להתחבר הגענו למקום טוב, אנשים לא ציפו שנגיע לאן שהגענו אבל אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים להצליח אפילו יותר, קצת נפלנו לקראת הסוף וחבל, אבל ככה זה".
"למרות שלא הגענו לפיינל פור אני חושב שאנחנו בין ארבע הקבוצות הגדולות של אירופה, באופן מתמשך לא הצלחנו לעשות את המהלכים הנכונים בזמן הנכון במהלך העונה ואלה דברים שבאים רק עם ניסיון".
אחרי שכבר ראה הכל במכבי וחווה עם הקבוצה שלוש שנים קשות מאוד יודע דריק שהנוסחה שתחזיר את המועדון לימיו הגדולים בתחילת העשור היא אחת: "צריכים לשמור על הסגל הקיים, והלוואי ונעשה זאת ונבנה את הקבוצה עם מה שיש עכשיו.
רוב הקבוצות שהגיעו לפיינל פור משחקות עם אותם שחקנים כבר שנים וגם הקבוצה שהיתה לנו בעבר והגיעה לפיינל פור כמה פעמים היתה פחות או יותר עם אותו הסגל, היה לנו מזל להשאיר את אותה קבוצה של שחקנים ביחד וכנראה שזאת הנסוחה המנצחת. אבל אם לא, אז יאללה צריך להתחיל לבנות את הכל מאפס".
כשחשבנו שהוא הפסיק להתרגש מזכייה בתארים, הגיעה העונה שעברה בה הצליחו הצהובים להחזיר את האליפות הביתה לאחר שנה של נדודים: "להיות אלוף אירופה זאת הרגשה מתוקה יותר מלהיות אלוף של מדינה אחת אלא אם כן הפסדת אליפות בארץ שנה קודם וזכית בה שוב בשנה שאחרי. שנה שעברה היתה האליפות הכי מתוקה שהיתה לי בישראל, בגלל ששינו את השיטה לפיינל פור והפסדנו לחולון עם הבאזר אז לחזור שנה אחרי ולזכות זה וואו גדול".
יחד עם גיא פניני, יניב גרין, דיוויד בלות'נטל ורביב לימונד לצידו, נחשב שארפ לישראלי המוכר ביותר של אלופת המדינה, בעונה בה המבקרים לא מפסיקים להשתלח במועדון ובציביון הישראלי שחסר לו לקפטן יש רק דבר אחד לומר, וגם הפעם הוא מוצר דרך יצירתית מאוד לומר אותו.
"זה לא משנה מי משחק בקבוצה, אנחנו מייצגים אותה. לא אכפת לי אם תשימי כלב, חתול, חזיר או מישהו מזימבבואה, הם עדין ייצגו את הגופיה, מה שחשוב זה הסמל שעל החולצה, הכוכב, האותיות בעברית, לי לא אכפת מי לובש את הגופיה, מבחינתי אפשר לשים את אמא שלי על המגרש זו עדיין תהיה מכבי תל אביב".
כשעונת 2009/2010 קרובה לסיומה אי אפשר שלא לתהות מה מתכנן לנו שארפ בעונה הבאה: "עדין יש לי אהבה למשחק, הגוף שלי עוד עובד, אני מרגיש טוב, אני אמשיך לשחק כל עוד אני אוהב את המשחק וכל עוד אני יכול לתרום בו", וגם את זה הוא אומר תוך כדי שהוא מבהיר שכך או אחרת לאוהדי מכבי תל אביב אין מה לדאוג.
ובחזרה ליום העצמאות. הדבר הכי מרגש בשארפ ומה שגורם לאוהדים רבים בארץ ובאירופה להזדהות איתו, הוא דווקא הרצון שלו להזדהות איתנו הישראלים. לכבוד החג שמענו ממנו האם הוא מרגיש ישראלי בכל רמ"ח איבריו ומה המאכל שהכי מזוהה עם ישראל "אני מרגיש ישראלי מאוד מאוד וחומוס בפיתה זה הכי ישראלי, לא יעזור שום דבר".
