המחזור השני של ליגת העל נפתח בניצחון משכנע של ברק נתניה על הפועל חולון 63:79. הקבוצה של דני פרנקו, שאירחה את המשחק ב'בית מכבי' שבראשל"צ בשל הליקויים בחדר החשמל באולם הפחים, הצליחה להחזיק מעמד במשך מחצית אחת מול החבורה של אריק אלפסי, שהגיעה למשחק במוטיבציית שיא בעקבות ההפסד במחזור הראשון באותו האולם בדיוק, אבל במחצית השניה החולונים פשוט קרסו אל מול השליטה המוחלטת של הנתנייתים מתחת לסלים.
הסיבה המרכזית לדומיננטיות של נתניה בצבע היא שחקן שאוהדי חולון מכירים היטב. לפני שלוש עונות היה אלטון בראון מיחידי הסגולה שהוליכו את מיקי דורסמן וחולוניה לאליפות היסטורית. אמש הוא התעלל בגבוהי חולון בדרך לדאבל-דאבל מפלצתי של 15 נקודות ולא פחות מ-21 ריבאונדים בדרך לניצחון המרשים על האקסית.
"ממה שאני זוכר, הכי הרבה ריבאונדים שלקחתי במשחק אחד זה 17 או 18, אבל זה היה ממש מזמן", אמר בראון ל-ONE, "הריבאונד זה נושא שהרג אותנו במשחק נגד ראשון לציון וחולון אמורה להיות קבוצת ריבאונד טובה יותר אז היינו צריכים לעשות את ההתאמות ולהבין שאנחנו חייבים להיות יותר אגרסיביים מתחת לסלים כי זה היה המפתח לניצחון".
יכולתו של בראון בעונת האליפות של חולון לא נעלמה גם מעיניהם של אנשי מכבי ת"א , שהחתימו אותו באמצע עונת 2008/09 רק כדי לחתוך אותו מהקבוצה כ-3 שבועות לאחר מכן בשל משקל עודף וכושר משחק לקוי.
בראון, אחד משחקני הפנים היותר טובים שנחתו בישראל בשנים האחרונות, לא אוהב להיזכר בקדנציה הקצרה בצהוב אך לא פוסל את האפשרות שיחזור לשם בעתיד, אם במכבי ירצו בכך, "אני חושב שכשהייתי במכבי זה לא היה הזמן המתאים עבורי להיות שם. לא הייתי מוכן לזה ולא הייתי בתקופה טובה. עכשיו אני מרגיש שאם הייתי מגיע השנה למכבי אז זה היה נגמר אחרת. השנה אני הרבה יותר מתאים כי אני יותר אחראי, בוגר ובכושר הרבה יותר טוב".
באופן טבעי, לבראון קל יותר להיזכר בתקופה שלו באולם הפחים: "אני מעדיף שאנשים יזכרו אותי מהתקופה שלי בחולון ולא מהתקופה במכבי. מה שקורה קורה, יש להם מאמן חדש עכשיו והוא מאמן מצויין לדעתי. אני מקווה שבמכבי לא יזכרו אותי לרעה ושאולי ביום מן הימים אני אחזור לשם. אני מכבד את ההנהלה שלהם ואת הצוות המקצועי. הם מועדון גדול ואני בהחלט אהיה מעוניין לשחק שם בעתיד, אבל אני בינתיים בנתניה ורוצה לתת את הטוב ביותר שלי עבור נתניה. אומרים שהשיא מגיע בסביבות גיל 26-27 אז יכול להיות שאני בשיא שלי עכשיו".
בנתניה הציבו בפתיחת העונה שאיפות גבוהות ורצון לשחזר את הישגי העונה שעברה אך בראון, שבעונה שעברה זכה באליפות גרמניה עם באמברג, עדיין מסתייג מלדבר על שלבי ההכרעה, "הדרך עוד ארוכה מאוד עד לפיינל-פור, מאוד מאוד ארוכה ומאוד קשה כי הליגה השנה מאוד חזקה. לדעתי היא יותר איכותית ושוויונית מבעונות הקודמות ששיחקתי פה, וגם אז היא היתה חזקה".
על התיאום בינו לבין שאר השחקנים בקבוצה הוסיף, "אנחנו מסתדרים מצויין בינינו. כריס ווטסון עוזר לי מאוד והוא כמו אח גדול בשבילי. אנחנו קבוצה חדשה שצריכה עדיין למצוא את הכימיה בין השחקנים. אני אישית מרגיש מאוד נוח בנתניה ומרגיש שמצאתי את התפקיד שלי. מצפים ממני שאהיה סקורר בצבע ושאקח ריבאונד ואשמור חזק בהגנה. אני יודע מה צריך לעשות כדי לשחק שני משחקים בשבוע בצורה טובה".
"אני חושב שלטווח הארוך ההשתתפות שלנו במפעל אירופי רק תעזור לנו להשתפר כקבוצה. אנחנו רוצים להגיע לשלבים הגבוהים באירופה. אנחנו לא באים ליורוצ'אלנג' רק כדי להגיד ששיחקנו באירופה, בכל משחק אנחנו תמיד נעשה את הטוב ביותר ונשחק הכי חזק שאפשר".
ב-16 בנובמבר תפתח הקבוצה את משחקיה ביורוצ'אלנג' במשחק חוץ בבלגיה מול ליאז', ממנה הגיעה הקיץ לנתניה אדריאן בנקס, אבל עד אז מחכים לבראון ולשאר הנתנייתים עוד שלושה משחקי ליגה חשובים לא פחות כשהקרוב מביניהם יהיה משחק הבית הראשון שלהם העונה וייערך בשבוע הבא ב'ישורון' המחודש והמשופץ נגד מכבי חיפה.
