רגע לפני המשחק בין הפועל ירושלים למכבי ת"א (20:55, מלחה), המבט בוחן בעיקר את הצד הירושלמי יותר מאשר הוא עוסק במכבי ת"א. השחרור של קווין פינקני הוא מסוג האירועים, שעשויים להצית קבוצה בישורת האחרונה של העונה.
הצעד אמנם הגיע רק אחרי הדחתה של ירושלים מהיורוקאפ, אבל במקרה זה, מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. בעיניי, היה מקום לאפשר לליאו ליונס הרבה יותר דקות על חשבונו גם בשלבים מוקדמים יותר. הייתי אפילו מקצין ואומר, שהיה נכון יותר להשקיע מלכתחילה בליונס הצעיר, שיכול להוות פוטנציאל לטווח ארוך, מאשר להתאמץ ולחלץ מפינקני דברים, שספק אם הוא מסוגל להציג בקביעות.
מול מכבי ת"א אפשר יהיה לראות סימנים ראשונים להשלכות שיהיו לחילוף על הקבוצה.
על פניו, ירושלים אמורה להיות מלאת אנרגיות, להבין את הסיטואציה, להילחם על המעמד שלה בכדורסל הישראלי, במיוחד כאשר היריבה היא מכבי ת"א, ועל אחת כמה וכמה כאשר המקום השני בעונה הסדירה יילך, קרוב לוודאי, למכבי חיפה.
שחקנים כמו טריי סימונס, דיז'ון תומפסון ויובל נעימי, וגם שחקן שאמור להיות אחד המובילים אבל כבר מזמן לא עושה זאת, כדוגמת שרון ששון, אמורים להבין שלתכונות השליליות שסימל פינקני, כגון רכות, נרפות ואולי גם אדישות, אין מקום בזמן הקצר שנותר עד לפיינל פור.
עבור קבוצה כמו הפועל ירושלים, שחיה לאורך העונה על רכבת הרים שכללה המון עליות וירידות תלולות, זו לא תהיה פעולה פשוטה לביצוע. מצד שני, אין לה ברירה: אם ירושלים רוצה להבטיח לעצמה יתרון ביתיות בפלייאוף היא צריכה ללכת על הצד הבטוח. והצד הבטוח אומר השגת שני ניצחונות מול מכבי ת"א ומכבי חיפה במחזורים שנותרו.
במובן זה, המשחק הערב הוא נקודת מבחן לירושלים הרבה יותר מאשר למכבי ת"א, שכבר הבטיחה את המקום הראשון, ותרצה גם לשמור כוחות לפלייאוף ולפיינל פור. להבדיל מהמשחק הקודם נגד ירושלים, אליו הגיעה מכבי כשהיא זוכרת היטב את ההפסד במלחה בגמר גביע ווינר, הפעם היא אפילו לא נושאת עמה מטענים קשים. המפגש האחרון, כזכור, הסתיים ב-25 הפרש לטובת האלופה בהיכל נוקיה.
אפקט מלחה כבר יעשה את שלו
פיני גרשון אמר לפני מספר ימים שהמשחק במלחה אינו קובע דבר עבור מכבי והוא צודק. אמנם, היצרים מתלהטים והאווירה מתחממת בכל פעם שהקבוצה שלו מגיעה לירושלים, והשחקנים נדלקים ונדרכים אוטומטית בין אם ירצו ובין אם לא, אבל בסופו של דבר מדובר מבחינתה במשחק שצריך לעבור בשלום בעיקר מבחינת כשירות השחקנים. כמובן שאף אחד במכבי לא יתנגד לניצחון גדול, אבל בנקודת הזמן הזו עושה רושם שלהנחיל תבוסה להפועל ירושלים אינו משימה שעומדת בראש סדר העדיפויות של גרשון.
עובדתית, כשמכבי ת"א מגיעה למלחה הסיכויים לניצחון שווים פחות או יותר. מעונת 1990/91 ועד עכשיו התקיימו במלחה 19 משחקים בין הקבוצות במסגרת העונה הסדירה ומכבי מחזיקה ביתרון דחוק: 9:10. אף שהצהובים רשמו במלחה כמה וכמה מהניצחונות הגדולים ביותר שלהם ולא פעם עשו זאת בפערים עצומים, ברור שביקור שלהם בירושלים הוא עדיין המשחק המעניין ביותר שיש לליגה הישראלית להציע. במלים אחרות, אף קבוצה אחרת לא יכולה להציב מול מכבי ת"א התנגדות בסדר גודל כזה ולאורך שנים.
בין אם ירושלים תנצח ובין אם תפסיד, מה שחשוב במיוחד הן הדרך וההופעה שלה. למען המשך מסקרן של העונה, שעד לכיבוי האורות והורדת המסך עליה נותרו פחות מחודש וחצי, ירושלים צריכה להוכיח למכבי ת"א שהיא מסוגלת למחוק סימנים של פגיעות מבחינתה, כמו למשל ההדחה המוקדמת בגביע המדינה או חמישה הפסדי בית לקבוצות ישראליות בעונה אחת, שטרם הסתיימה.
מכבי, מבחינתה, תנסה להוכיח שוב את עוצמתה ואת עליונותה במסגרת הליגה. אותה תכונה שהחזירה אותה מפיגור מוקדם ב-15 נקודות מול אשקלון לניצחון ב-18 נקודות בשבת, או להובלה קלילה ב-20 הפרש ויותר נגד בני השרון בשבוע שעבר לפני שהצדדים התפשרו על פער שאינו כואב מדי.
ספק אם אפשר לקבוע שהליגה נכנסת לישורת האחרונה שלה ממש הערב, אבל המפגש במלחה עשוי בהחלט להביא איתו דריכות, סקרנות, עניין ושאר אלמנטים מהסוג הזה שחסרו באחרונה במסע השייט הרגוע שמנהלת מכבי ת"א בעונה זו, המתכנה ליגת העל בישראל.
