גם אני, כמו רבים, מתקשה לעמוד מול העיניים הבורקות והחיוך הכובש של אלישי כדיר, כשהוא מדבר על כך שכל כך רצה לקבל הזדמנות כדי להוכיח את עצמו במכבי ת"א. בחור נחמד ושאפתן, שחקן טוב שהגיע מלמטה, טיפס בשלבים, זכה בתואר שחקן העונה וחגג אליפות עם הפועל גלבוע/גליל.
משם, מהבמה הגבוהה הזו, קל מאוד לחשוב שהצעד הטבעי והמתבקש הוא הצטרפות לחבורה שמשחקת ברמה הכי גבוהה וחיה בחסותו של הארגון הכי גדול. כדיר האמין שהוא יכול. למזלו הטוב, גם מכבי ת"א חשבה ככה. עכשיו, אחרי מסלול מתסכל אבל קצר, הוא יהיה שמח מקצועית וייהנה מכיסים מלאים. ירקוד על שתי חתונות. במכבי חיפה.
כשפנו אליו מוקדם בקיץ, כדיר הלך עם האמונה שלו ולא פחות מזה עם הכסף. סכומים שאין להם תחרות במונחי הליגה המקומית. הוא לא הראשון ולא האחרון. רבים עשו את זה קודם, רבים עוד יעשו. איש אינו אמור לשמש לו מטיף ולקבוע עבורו מה טוב ומה רע. אפשר רק להציע, אולי גם לייעץ. ההחלטה הסופית היא שלו וכדיר בחר מה שבחר כשהוא נושא בתוצאות עד תומן. ילד גדול.
אתמול, במחצית המשחק בין מכבי חיפה, הקבוצה החדשה שלו, לבין בני השרון, אורו עיניו. "אני קצת מתרגש, די הרבה זמן עבר מאז שראיתי מולי מיקרופון", הוא אמר פחות או יותר וניכר בו שחש כאילו יצא מחושך לאור.
לכדיר לא היתה מילה רעה נגד מכבי ת"א. הוא השתייך אליה מספר מצומצם מאוד של חודשים וישחק כמושאל. בתום העונה הוא אמור לשוב לקבוצה, אבל בדיוק כמו במקרה של גל מקל – כלל לא בטוח שיחזור. מכבי ת"א עושה מה שכל קבוצה עשירה פי כמה וכמה (ועוד הרבה "וכמה") היתה עושה.
היא מצרפת אליה את השחקנים הישראלים הטובים שבנמצא, שנהנים מחשיבות מקצועית בזכות קיומו של החוק הרוסי. זה לא חדש והמועדון עושה זאת שנים רבות. כל עוד אין מגבלה בתקנון, מכבי תוכל לשאוב אליה כל שחקן שתרצה, ובעיקר – כל שחקן שלא יעמוד בפיתוי, בעיקר הכספי, וירצה לבוא. כמעט כל שחקן ישראלי שיקבל הצעה ממכבי ת"א יגיעו כדי לחתום.
סביר להניח שכדיר האמין בכל לבו שיזכה להזדמנות ממשית. זה לא קרה, בין השאר כי כדיר הוחתם עוד בטרם נוצרה התפנית בעניינו של ליאור אליהו, שרצה לחזור מספרד ונהנה מעדיפות מכל הבחינות. בסופו של עניין הדברים לא הסתדרו וטוב שנמצא פיתרון מהיר יחסית. זו לא בושה וגם לא אסון מבחינתו להכיר בעובדות ולפיהן, כדיר לא יסבול ולא יינזק, בלשון המעטה, מעונת שפשוף נוספת או שתיים, לפני שינסה את יכולתו ברמה הכי גבוהה. בסיטואציה שנוצרה במכבי ולפיה העמדה מספר 4 צפופה מאוד העונה, אין טעם שיישב בצד ויצבור מרירות.
אם יש צד שסופג מכה בסיפור הזה, ובהכרה מלאה לגמרי, זו מכבי ת"א שמשלמת סכומים גדולים מאוד לשחקנים שספק אם הם ראויים להם בשלב הזה. בחוזים שניתנו הקיץ לכדיר ולג'ף פוט, שהתבררו כשחקנים מחוץ לרוטציה, אפשר היה להתחזק בשחקן אחד מצויין, אבל זו כבר בעיה של מכבי ת"א שצריכה להתמודד במקביל גם עם תשלומים לגורמים נוספים, שעדיין מקושרים עימה בחוזה על אף שאינם חלק ממשי מהקבוצה.
האם המקרים האחרונים של אלישי כדיר וגל מקל מלמדים משהו לעתיד? האם צעירים מקומיים נוספים שיקבלו הצעה ממכבי יחששו להצטרף אליה? אני חושב שהתשובה שלילית. אם פעם שחקנים היו מתייבשים על הספסל עונה שלמה, היום הם מרימים ראש, פוקחים עיניים ומבינים מה טוב להם מקצועית וגם הקבוצה נוטה יותר ויותר לגלות הבנה.
אם יש מי שמחתים שחקנים כאלה על חוזים ארוכי טווח בסכומים גבוהים, ונאלץ אחר כך לשלם את יתרת/מרבית השכר כאשר הם משחקים בקבוצה אחרת – אין כאן נזק גדול מדי לשחקן. הוא אוסף את השברים המנטאליים בני החודשיים-שלושה, מאחה אותם תוך זמן לא רב ויוצא לדרך חדשה עשיר ומרוצה. בעוד זמן לא רב אלישי כדיר ישכח את התחושות שליוו אותו בשבועות האחרונים במכבי ת"א. לעומת זאת, מכבי תמשיך לרשום על שמו צ'ק חודשי תקופה ארוכה, גם כאשר יהיה רחוק מאוד מהיכל נוקיה.
