"להעפיל לליגת העל בתוך ארבע שנים", הכריזו בקבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב עם הקמתה לפני ארבע שנים. ואכן, עד לפני שנה, היה נראה כי הנבואה בהחלט תגשים את עצמה.
גם בסיום העונה הסדירה, כאשר קבוצת האוהדים האדומה סיימה במקום הראשון בליגה הלאומית, היה נראה כי היא בדרכה להגשמת החלום. אך אז הגיעה מ.כ. הבקעה ובסדרת הגמר של פלייאוף העליה גברה על האדומים.
סוף חלומות העליה? ממש לא. יו"ר מנהלת הליגה, אבנר קופל, הכריז על יוזמה חדשה, לפיה, הפועל תעלה ליגה, וזאת למרות שהפסידה בקרב על העליה לאבי אשכנזי וחניכיו.
"לעלות ליגה בצורה לא ספורטיבית? אין מצב", טענו האדומים. בהצבעה שערכה בעמותת הפועל, התקבלה תשובה ברורה - 93 אחוזים נגד עליה, שבעה אחוזים בעד.
חבר הוועד המנהל של הפועל תל אביב, יונתן לרנר, הדגיש את ההחלטה: "חברי עמותת "הפועל אוסישקין תל אביב" אמרו את דברם וקיבלו ברוב גדול את ההחלטה להמשיך ולשחק בליגה הלאומית. עכשיו יש לבחון האם ענף הכדורסל בישראל יבין את משמעות ההחלטה. החשש הוא שלא. אם תשאלו את שועלי הכדורסל הם יטענו שמנהלי הפועל תל אביב בכדורסל קיבלו "רגליים קרות" כשהסתבר להם שאין להם אפשרות להעמיד את תקציב המינימום הנדרש לשחק בליגת העל, וזו הסיבה האמיתית להחלטתם".
"ואני, חבר הוועד המנהל של הפועל 'אוסישקין' תל אביב, שהייתי שותף להחלטה ושיודע את האמת לאמיתה, שומע ומבין עד כמה גדול הפער הגדול שקיים בינינו ובינם. הם רגילים לכך שכמעט כל שנה יש קבוצות שלא עולות בגלל מצב כספי. ולכן, כאשר קבוצה לא מוכנה לעלות ליגה בגלל אופן הניהול של הענף, הם בטוחים שאין זו אמת".
"להלן העובדות. הפועל SP תל אביב רצתה מאוד לעלות לליגת העל. לשם כך היא גייסה תקציב גדול יחסית, אם כי לא הכי גדול. היא עשתה זאת מבלי שיש מאחוריה בעלי הון או עירייה, כפי שמקובל בכל הקבוצות בליגת העל. היא הצליחה לגייס קרוב לשלושה מיליון שקלים מדמי חבר, כרטיסים, תרומות וחסויות מסחריות. אין קבוצה בליגה הלאומית שעשתה זאת לפניה, וספק אם תהיה כזו אחריה".
"הגיוס הזה נתן בסיס להנחה שלנו שהעליה לליגת העל רק תגדיל את ההכנסות הללו. אין כל ספק שמספר חברי העמותה, רוכשי המנויים ונותני החסות היה עולה. אפילו בהנחה שמרנית של 25 אחוזים גידול בלבד, מדובר בתוספת הכנסות של עוד כ-0.75 מיליון שקלים. תוסיפו על זאת את הקצבות מנהלת ליגת העל והטוטו, והנה אנחנו יכולים להעמיד תקציב שהוא גבוה יותר מתקציב המינימום הנדרש – חמישה מיליון שקלים".
"רצינו לעלות. הדיבורים על שתי עולות מהליגה הלאומית לליגת העל ליוו אותנו לאורך כל השנה. התעלמנו מהם כי היינו בטוחים ביכולתנו לעלות מהמקום הראשון. העובדה שמדברים על שינוי חוקי המשחק תוך כדי תנועה, נתפסה בעינינו כעדות נוספת לצורך לשנות את ניהול הכדורסל בישראל מן היסוד".
"יש שיגידו כי אנחנו נאיביים ו/או מתנשאים אבל הצורך הזה מלווה את אוהדי הפועל מזה שנים רבות. קשה למצוא במדינות העולם אח ורע למצב הכדורסל בישראל. אין עוד מקום שבו ניתנה לקבוצה אחת האפשרות לשלוט בענף שלם, ובפועל לקבוע את חוקי המשחק ואת הרגולציה. לאורך כל השנים שאפנו לשינוי המצב כדי לתת סיכוי אמיתי לעוד קבוצות. הרצון הזה רק התחזק כאשר הקמנו את הקבוצה במתכונת של ניהול על ידי אוהדים. קראנו תיגר על הסדר הקיים לא רק בתוכנו אלא גם בענף כולו".
"זה הרקע למצב שאליו נקלענו לאחר שנכשלנו בניסיוננו לעלות לליגת העל כמנצחים. היתה לנו התלבטות מה לעשות אם יגדילו את ליגת העל ל-12 קבוצות, ויזמינו אותנו בשל הישגנו בליגה הלאומית. הדעות היו חלוקות תוך כדי דיון אינטנסיבי".
"ואז באה ההחלטה של מנהלת ליגת העל לתת ליכולת הכלכלית לגבור על ההישג הספורטיבי (היורדת יכולה לקנות את הישארותה בליגת העל), ולאפשר כמעט לכל קבוצה בעלת ממון לעלות לליגת העל. הדיון הפנימי פסק מאליו. מיד היה ברור לכל חברי הוועד המנהל שאיננו יכולים לעלות ליגה על פי החלטה זו. אף כי יש לנו את היכולת העסקית, אנחנו מחוייבים גם לתפיסת העולם הבסיסית שלנו".
"וזהו מקור הפער בינינו לבין ממסד הכדורסל בארץ. אנשיו לא רואים שום פסול בהחלטה ובאופן קבלתה. וכאשר אנחנו באים ומוכנים לחזור לפרקט על מנת לעלות, הם לא מוכנים להתמודד עם טענותינו. נוח להם יותר להאשים אותנו בהסתרת האמת".
"לנו האמת ידועה וברורה. נבנה קבוצה הרוצה לעלות לליגת העל, נמשיך לנסוע לכל מיני אולמות קטנים, שאינם יכולים להכיל את האוהדים שלנו המלווים את הקבוצה לכל מקום בארץ, נארח קבוצות שאין להן אוהדים, נילחם על העליה, נסתכל במראה בגאווה גדולה ונקווה שבכך נעשה הצעד הראשון במסע הארוך לכדורסל ישראלי טוב יותר".
