המשחק במלחה שהסתיים אתמול (חמישי) בניצחון 87:94 למכבי ת"א ייאסף אל ההיסטוריה במהירות, כי בסופו של דבר לא היה בו שום דבר מיוחד שחצה את גבולות העניין המקובל במשחקים בין ירושלים למכבי.
אוקיי, היה צמוד בתחילת הרבע הרביעי, ירושלים עלתה ליתרון 4 כשפו ג'טר להט אבל בסופו של דבר מכבי ת"א שברה את ההתנגדות בקלילות יחסית. זה בפירוש לא היה מהמשחקים שייכנסו להיסטוריה של שני המועדונים משום בחינה שהיא.
ובכל זאת, הנה שני עניינים שהייתי רוצה להתמקד בהם. הראשון נוגע לליאו ליונס, שקיבל 35 דקות, קלע 17 נקודות והיה הטוב שבשחקני ירושלים גם אם פקשש פה ושם מבחינה הגנתית.
אני אומר וחושב וכותב את הדברים האלה פחות או יותר מתחילת העונה ומאמין בהם בכל לב: ליונס היה אמור לקבל עדיפות על פני קווין פינקני מגיא גודס לאורך כל העונה.
אני יכול להקצין ולומר, שאפשר היה לוותר על פינקני לטובת ליונס מלכתחילה. מדובר בזר מוכשר וצעיר, שעוד לא ציין יום הולדת 23, בחור שמציג המון רצון ומגוון יכולות. העובדה שהוא מוגדר על ידי רבים כ"יודע לעשות הכל אבל לא יותר מדי בשום תחום" לא רק שעושה לו עוול ורחוקה מלהיות מדויקת, אלא מחטיאה את המטרה. שחקנים כאלה הם לעיתים קרובות השחקנים החשובים ביותר במערך הקבוצתי.
אולי מתוך הערכה וכבוד לרזומה העדיף של קווין פינקני, ואולי גם כתוצאה מהצ'ק החודשי השמן יותר ששולם לו, הפועל ירושלים לא רצתה להרגיש פראיירית וקיוותה לחלץ תפוקה גדולה יותר מפינקני לעומת זו שסיפק. אבל בקבוצה כזו, שבאופן לא שגרתי במיוחד הצטיידה בששה זרים, אפשר היה להגדיר כאחת המטרות את טיפוחו של ליונס ולרכז מאמץ בניסיון להפוך אותו לזר שישחק בה מספר רב של עונות. בפועל, העניין הוחמץ, אם כי אולי עדיין לא מאוחר.
ליונס ראה יותר מדי משחקים העונה בהם קיבל שלוש, ארבע וחמש דקות למשחק, והיכולת שלו לקום על הרגליים ולהציג משחק טוב מאוד מול מכבי ת"א היא נקודת אור בהפועל ירושלים, גם בלי קשר להפסד.
אם גודס, ההנהלה והשחקנים יעניקו לליונס תחושה שהוא חלק מרכזי וחשוב מאוד, ייתכן שעוד יצליחו לחלץ ממנו הופעות טובות גם בזמן ניצחונות ובחלק המכריע של העונה.
פניני הוא שחקן בעל אופי, קשוח ואמביציוזי
עניין אחר נוגע לגיא פניני. הבחור הזה זכאי לשבחים על עונה ראשונה פנטסטית במכבי ת"א, במיוחד במסגרת הליגה. פניני נכנס לחור שנוצר עם עזיבתם של ליאור אליהו ועומרי כספי, תוך שהוא מנצל את העובדה שדייויד בלות'נטאל, שמשחק פחות או יותר על אותן משבצות כמו שלו, אינו דמות בלתי ניתנת להזזה בעיני פיני גרשון, אלא שחקן רוטציה.
בלי לשים לב, ועל אף ההילה שהולכת באופן טבעי אל הזרים שניחנים בדרך כלל באתלטיות ואטרקטיביות עודפת על פני מרבית הישראלים, פניני הפך למלך הסלים של מכבי בליגה עם 14.1 נקודות בממוצע, הרבה מעל כל אחד אחר. הוא גם מקבל 25 דקות למשחק – יותר מכל שחקן בקבוצה.
היכולת הטובה שלו, כפי שבאה לידי ביטוי גם במלחה, ובעיקר יד הנפץ שהוא מציג העונה לשלוש (49%) נותנים מקום להאמין שהדיבורים על היעדר ישראלים טובים בליגה אינם אמת מוחלטת. אמנם אין ישראלים רבים שיוכלו להשתלב בהצלחה בטופ של היורוליג, אבל פניני הוא שחקן בעל אופי, קשוח ואמביציוזי, שלקח בשתי ידיים את ההזדמנות שניתנה לו והולך ומשתפר בקו עליה רציף.
הוא לא יהיה גדול שחקני היורוליג אף פעם, וכנראה שגם לא יגיע ל-NBA כמו עומרי כספי, אבל מי שמאוד רוצה, מי שמאוד מאמין, מי שבאמת טוב ומי שעם קצת מזל נופל על המאמן הנכון ובונה יחסים מקצועיים טובים איתו, יכול להצליח מאוד גם במכבי ת"א. כן, כולל ביורוליג ואפילו ברמות הגבוהות של הליגה. עניין של ניסיון, מיומנות והרגשה נוחה במקום בו הוא נמצא.
לרוע המזל, זה לא המקרה של רביב לימונד ויניב גרין, שלצערם, ולא תמיד באשמתם המלאה, אינם עונים לכל התנאים והקריטריונים האלה.
