"אני מרגיש כמו… צייר בלי צבעים". עודד קטש מודיע על פרישה ממשחק, 2004.
סיום האימון המסכם לקראת חצי גמר הגביע. עודד קטש מתייצב על הבלטה שבפינה הימנית בארנה ומתחיל לזרוק שלשות. הכדורים אפילו לא נוגעים בטבעת, צוללים הישר לרשת בנינוחות ובנונשלנטיות קטשית טיפוסית. קצת קשה להאמין, אבל כמעט 15 שנים עברו מאז שקטש נאלץ לפרוש ממשחק פעיל.
15 שנים שהיו מלאות בעליות ומורדות: מינוי ופיטורי בזק ממשרת מאמן מכבי ת"א, זכייה סנסציונית באליפות עם גלבוע/גליל ב-2010, קדנציה ראשונה ולא מוצלחת בהפועל ירושלים, מציאת בית בהפועל אילת המתחדשת, תקופה לא מוצלחת בהפועל ת"א ונחיתה בתפקיד מאמן נבחרת ישראל אחרי קמפיין מוצלח עם נבחרת העתודה.
עד חזרתו לירושלים בקדנציה הנוכחית, היה נדמה שהצבעים של קטש היו תלויים בקנבס שעליו הוא עבד. בקבוצות "קטנות" הוא הצליח לצייר כדורסל שמח וחדשני, ואילו בקבוצות גדולות, אלו שדורשות תוצאות ונמצאות תחת אור הזרקורים התקשורתי והציבורי, היה נדמה שהצבעים שלו דהויים, משל היה אמן מיוסר שתאגיד ענק דורש ממנו לייצר ציורים בקצב מסחרי. והוא? הוא רק רוצה שהציור ייצא יפה.
אבל עם רקורד של 15 שנה, העונה סוף סוף נראה שקטש מצליח לפרוח גם בקבוצה גדולה. אחרי חצי עונה קשה בירושלים, שבה הגיע כמאמן שלישי והתמודד עם חדר הלבשה מפורק, שחקנים חסרי חשק או במצב פיזי כזה שצריך להלחים אותם כדי שיוכלו לשחק, קטש פתח את העונה הנוכחית כשהוא יודע שהיא בגדר "כדור אחרון במחסנית" - הזדמנות אולי אחרונה להוכיח שהוא לא רק מאמן של קבוצות קטנות. שהוא מסוגל להוביל מערכת גדולה כמו הפועל ירושלים. רגע לפני ערב שעשוי להסתיים בהנפת גביע ראשון עבורו - כך ביסס את עצמו עודד קטש כאחד המאמנים הישראלים הטובים ביותר היום.
"יש כאלו שרואים קלטות למוות ויש כאלו שחושבים על המשחק הבא כשהם משחקים סנוקר. מה אנשים יודעים על סנוקר? 'חגיגה בסנוקר', שרק ערסים משחקים את המשחק הזה. אז מה אני צריך להוכיח, שאני לא ערס? ומה אם זה מביא אותי לשיא הפוקוס?". קטש בסרט דוקומנטרי, 2008
הרבה סטיגמות היו על עודד קטש כשהיה מאמן בתחילת דרכו. טענו שהוא חושב שדברים צריכים לבוא לו בקלות, שהוא מתמרמר כאשר שחקניו לא מצליחים לראות את המשחק כמו שהוא רואה, שהוא לא קולגיאלי כלפי חבריו לתחום האימון, שהוא דואג להקיף את עצמו ב"אשראם" שכולל אנשי מקצוע ואנשי תקשורת שדואגים "לאתרג" אותו. אבל אחת הסטיגמות שבאמת הפריעו לו היא זאת שטענה שהוא מאמן "חפיפניק", שמקצר אימונים כדי לפנות זמן לאהבה הנוספת שלו - הסנוקר.
לפני שירושלים מינתה אותו באמצע העונה שעברה, היה מי שהזהיר את ראשי הקבוצה מפני אותן סטיגמות. בתחילה, החשש של אנשי ירושלים היה שקטש לא יעמוד בסטנדרט שאליו הם התרגלו ממאמנים קודמים. ניקח לדוגמא את סימונה פיאניג'אני: המאמן האיטלקי החדיר במערכת הירושלמית הרגלי עבודה שהם לא הכירו לפני כן - ירידה בלתי מתפשרת לפרטים, בניית תבניות אימונים ותוכנית עבודה לטווח ארוך, רמה גבוהה מאוד של הכנה למשחקים ובעיקר מבט בריא על התמונה הגדולה. אולי זה יישמע מוזר, אבל גם פוטיס קציקאריס, על אף הניסיון הכושל איתו, העמיד סטנדרטים גבוהים במובן של תכנון וירידה לפרטים, ומי שירש את ההרגלים הללו משניהם היה מודי מאור, שבתקופה הקצרה שבה שימש מאמן ראשי הקפיד לדבוק באותם הרגלים.
במובן מסוים, קטש היה טריטוריה לא מוכרת עבור אנשי ירושלים. אבל לא עברו כמה שבועות, והחשש החל להתפוגג. כעת, כמעט שנה שלמה אחרי שמונה למאמן, בירושלים יודעים לספר בגאווה שלא רק שקטש לא ירד מאותו "סטנדרט סימונה", אלא אפילו שדרג אותו בתחומים מסוימים. כך למשל, הקבוצה מחזיקה עבור קטש דירה בירושלים, שנועדה לשמש אותו בעיקר בזמן של לו"ז צפוף כדי שלא יבלה את רוב היום בנסיעות מביתו שבמרכז. כך יוצא שקטש נשאר בירושלים לכמה לילות כל שבוע, ובימים האלו כמות שעות העבודה שלו מזנקת בהתאם. מי שבעבר נחשב ליקיר חיי הלילה התל אביבים, הפך לבן בית בכמה מסעדות ירושלמיות.
בבירה מספרים שכמות השעות שקטש מבלה מול קטעי וידאו של קבוצות אחרות ושל קבוצתו שלו היא "פסיכית". בזמן שעוזריו יונתן אלון וראיין פאנון אמונים על הכנת הקטעים בפועל, קטש עצמו מרבה לכוון אותם לפרטים מסוימים שהוא רוצה לשים עליהם דגש, והם מצידם מבלים שעות ארוכות עם השחקנים עצמם, על עוד נטייה שצריך לתקן ועוד פעולה של היריב שדורשת תשומת לב מיוחדת.
יותם הלפרין, שחווה את קטש כשחקן והיום עובד לצידו כמנהל הספורטיבי, מסביר: "בחיים אין קיצורי דרך, בטח שלא במקצוע הזה, והשינוי שעודד עבר היה מהגדולים שראיתי, מכל הבחינות. הוא היום יותר בוגר, יותר מנוסה, הוא מתייחס היום למעמד שלו כמאמן מאוד מאוד ברצינות. קח את עודד של לפני 15 שנה ואת עודד של היום, זה שני אנשים ושני מאמנים שונים לגמרי. כמות השעות שהוא יושב על התחת והשעות שהוא חושב על איך לעשות את הדברים נכון היא משמעותית בהרבה".
הלפרין ממשיך: "הוא לומד המון. מה נכון ומה לא נכון, לומד איך הכדורסל שלו צריך להיראות. אני לא חושב שפילוסופיית הכדורסל שלו היום שונה בהרבה ממה שהיא היתה בתחילת הדרך שלו, אבל הוא פשוט למד איך להביא אותה לידי ביטוי. הוא מתקן את עצמו ואת הקבוצה בצורה שונה, הוא מתייחס לכל בורג במערכת ברצינות רבה. האפסייד שלו (קו העלייה - ר.כ) היום יותר גדול ממה שהוא היה פעם כי הוא במקום כל כך טוב עם עצמו כמאמן".
לצד שביעות הרצון הגדולה מאוד מתפקודו המקצועי, ירושלים התאהבה גם באישיות של קטש. במועדון מספרים על אפס גינונים שהוא מקרין כלפי עובדי המועדון מהבכירים ועד הזוטרים שבהם, ועל כך שהאווירה באימונים, גם אחרי הפסדים כואבים, היא לרוב נינוחה ומהנה.
"המקרה של עודד חריג בנוף כי הוא סוג של מאמן שאי אפשר שלא להסתדר איתו", מנתח הלפרין, "כמעט בכל סיטואציה הוא ימצא את הדרך להגיע לכל שחקן, הוא אדם מאוד נוח, ויש לי מפעם לפעם ויכוחים איתו על זה שלפעמים צריך להיות קצת יותר קשוחים". גורם אחר בירושלים מחזק: "יש דברים שאתה לא יכול ללמד, כמו גישה טבעית לאנשים ויחסים בין אישיים. לעודד יש תדמית של מישהו שמתנשא, אבל במציאות של החיים הוא אחד האנשים הכי רגישים שתפגוש. אם הוא חושב שהוא פגע במישהו הוא מסוגל לא לישון כל הלילה, אבל הוא כן אדם אמיתי שאומר לך את האמת שלו".
האמת של קטש לעיתים מתנגשת עם מדיניות העמימות התקשורתית שהקבוצה נוקטת בה, בעיקר בכל הנוגע לכשירות של שחקנים. כך למשל, בקבוצה תיכננו לשמור בסוד את אי כשירותו של כריס ג'ונסון לקראת חצי גמר הגביע נגד הפועל חולון, ולנצל את הדדליין עד תומו עם ההודעה על הסגל, אבל קטש נשאל על כך במסיבת העיתונאים והודה שג'ונסון לא כשיר.
מערכת היחסים של קטש על השחקנים עצמם מיוחדת אף היא. כך למשל, כאשר ג'יימס פלדין חתם לא מזמן על הארכת חוזה, הוא אמנם לא התנה את חתימתו בהשארתו של קטש לאורך כל התקופה, אבל דאג לומר לראשי הקבוצה שהוא ישמח לראות המשכיות גם על הקווים. הלפרין מסביר: "עודד היה שם. הוא היה שם כשחקן, וזה יתרון מאוד גדול למאמן, זה נותן לו להרגיש את הדברים בנפש של שחקן".
במהלך העונה המוצלחת של ירושלים עד כה, ראשי הקבוצה כבר מתחילים לחשוב בכיוון החתמתו של קטש על חוזה חדש, שכו חוזהו הנוכחי מסתיים בסוף העונה. אם קטש אכן ייזכה הערב בגביע ראשון בקריירה וראשון לירושלים זה 11 שנה, לא מן הנמנע כי המחשבות יתורגמו למעשים, אבל בהקשר הזה הלפרין מסביר שלא רק קטש התבגר והתפתח, אלא גם הפועל ירושלים.
"הארכת חוזה או המשך הדרך שלו כאן לא בהכרח קשורה בתואר או בהצלחה ספציפית" אומר הלפרין, "הפועל ירושלים של היום שופטת את עצמה בתהליכים, לא רק בתארים. ברור שכולנו רוצים לקחת תארים, וכמה שיותר. זה ה-DNA החדש שלנו, שהפועל ירושלים צריכה לקחת תארים. אבל דברים יכולים לקרות בדרך ואם אנחנו יכולים לראות את הטווח הארוך, את הדרך, אז לא תואר כזה או אחר יהיה מדד להמשכיות. אנחנו במרתון, לא בספרינט, ועודד יודע את זה".
אז קטש, שכבר כשחקן כונה "הנסיך" של הכדורסל הישראלי, יצעיד הערב את הפועל ירושלים לגמר גביע שאמור, על פי כל התחזיות, להיצבע באדום. גביע שיחסל סופית את תזת ה"כדור האחרון במחסנית" ואת סטיגמת המאמן של קבוצות קטנות, גביע שיחזיר לצייר את הצבעים שהלכו לו לאיבוד, אי שם בשנת 2004.
