פעם קראו לזה "לשנות דיסקט", ביטוי של פוליטיקאים שמשמעותו להתחיל לחשוב אחרת. אלא שרבים מקוראי שורות אלה מעולם לא נתקלו באותו ריבוע שחור מיושן לאחסון נתונים וגיבוי קבצים, כך שנצטרך למצוא חלופה עדיפה. גם דיסק-און-קי כבר מתחיל להרגיש ארכאי, אז נלך על משהו קצת יותר מתאים לתקופה: "הגיע הזמן להחליף ענן" (זה של הגיקים, לא של דני רופ).
באיזה עניין אני מבקש להחליף ענן? התשובה היא בדרך שבה אנחנו מודדים יעילות של שחקני כדורסל. אני יודע מה אתם בוודאי אומרים לעצמכם: בשביל מה יש את הפלוס/מינוס, שבודק כמה קבוצתך קלעה/ספגה בדקות שבהן היית במגרש? אך כל מאמן נערים ב' ישיב לכם שזהו פרמטר די משקר, שהרי גם שחקן בינוני שמסתתר בפינה כדי לא לגרום יותר מדי נזק, הן בהתקפה והן בהגנה, ובמקרה הוא חלק מחמישיה מעולה, זוכה למשוב חיובי. מעבר לכך, מחליפים נמדדים בעיקר מול הרכבים משניים של היריבה, ולכן דרכם לפלוס מחמיא בדרך כלל נוחה יותר.
מה לגבי המדד, באנגלית PIR, או ?Performance Index Rating אותו כלי שמחבר את כל הפעולות הטובות שעשית, כלומר נקודות, אסיסטים, ריבאונדים, חטיפות וחסימות, ומחסיר מהן את הפעולות הרעות, משמע החטאות מהשדה ומהעונשין, איבודים, עבירות ופעמים שנחסמת. כאן צצה בעיה אחרת. לגבוה קל יותר לקחת כדור חוזר מאשר לנמוך, כך שיש עוול בעובדה שריבאונד שווה בדיוק כמו אסיסט.
קחו למשל פורוורד אפור (להלן, אפורוורד). הוא יכול לקלוע 8 נקודות, לקחת 12 ריבאונדים, לחסום 3 פעמים ולסחוט 3 עבירות. סה"כ 26. מזה נחסיר החטאה אחת בלבד מהשדה, כי כל הזריקות שלו היו מתחת לסל ו/או הטבעות, 2 זריקות עונשין שפספס, איבוד כדור ו-3 עבירות שביצע. המדד הסופי שלו יעמוד על 19. אחלה נתון.
לעומתו, רכז יצירתי שצריך לקבל את רוב ההחלטות, אמנם ימסור יותר אסיסטים, אך בהתאם לכך גם יאבד יותר, הוא ייקח זריקות קשות יותר תחת לחץ השעון ולכן יחטיא יותר וכו'. נגיד שהוא יתרום 12 נקודות, ימסור 8 אסיסטים, יסחוט 4 עבירות ויחטוף 3 כדורים. מ-27 נפחית 6 החטאות מהשדה, 1 מהקו, 4 עבירות שביצע ו-2 גגות שחטף. המדד שלו יהיה 14. אבל לאיש מאיתנו אין באמת ספק מי השפיע יותר על המשחק, נכון?
עכשיו בוא נחשוב באופן פרודוקטיבי. באיזה מדד ניתן להשתמש כדי לבחון יעילות של שחקנים במאה ה-21? הביאו בחשבון את השינויים הדרמטיים שעבר הענף, עם שעון ה-24, מהפכת השלשות, גסיסת הסנטרים, תפיסות כמו כדורסל נכון, זריקה גרועה, עבירה חכמה ועוד. וחשבו על הפתרון שאציע כאן מיד במושגים מעולם התרופות. הכיוון הוא פחות תרופות אחידות, כמו אקמול, נניח, שמשפיעות אחרת על כל אדם ואדם (מסיבות של משקל, חילוף חומרים, תורשה, וכו'), ויותר תרופות מותאמות אישית, או גנטית. במסגרת המודל החדש, שלפחות בטור זה יתמקד אך ורק בהתקפה, נבדוק את מספר הפעולות החיוביות, השליליות והגבוליות שביצע שחקן, או אם תרצו, הטוב, הרע והמכוער.
ברוח הימים האלה, לקחתי כשפן ניסוי את גלן רייס והופעתו המטורפת בגמר גביע המדינה. אבא שלי, שהיה איתי ביציעי היכל הספורט ביד אליהו וכלל לא הכיר את כוכב הפועל חולון, נחרד מקבלת ההחלטות שלו. "זה לא כדורסל", הוא אמר לי פעם-אחר-פעם ואני ניסיתי להסביר לו שכבר אין דבר כזה. ביקשתי ממנו שיחכה לסוף הערב ושיחליט אז. יצא לי לא רע...
מאוחר באותו הלילה צפיתי במשחק שוב, בשקט, מהלך-אחר-מהלך. ב-40 הדקות שבהן היה על הפרקט, רייס ג'וניור ביצע בדיוק 50 פעולות התקפיות. בחיוביות שבהן ("הטוב") כללתי סלים שקלע, עבירות שסחט בדרך לסל, אסיסטים, מסירות שלו שחתכו הגנה ובכך יצרו יתרון מספרי (גם אם לא הסתיימו בסל), זיהוי מיס-מאצ'ים והכוונת הכדור אליהם וכו'.
בתחום השליליות ("הרע") כללתי איבודים, החטאות זריקות שהוא אינו מוצלח בהן מבחינה סטטיסטית, כמו שלשה מכדרור, מסירות שסיבכו שחקן אחר בסוף שעון התקפה, וכו'. בגבוליות ("המכוער"), שהן החלק הכי שנוי במחלוקת, שיבצתי זריקות שלו שנקלעות בד"כ באחוזים נמוכים ובכל זאת נכנסו, כמו אותה צליפה מקילומטר עם הלוח ברבע האחרון.
מתוך אותן 50 החלטות שקיבל, 33 היו חיוביות באופן מובהק, 15 שליליות ו-2 גבוליות. אם נאחד בין הגבוליות לחיוביות, משום שאנו עוסקים בספורט תחרותי, שבו גם למזל יש חשיבות, הרי שרייס סיים עם 35 פעולות טובות ו-15 רעות, או 70 אחוזי יעילות. גם אם נלך על הערכה שמרנית יותר ונוסיף את הגבוליות לשליליות, אנחנו עדיין עומדים על 33 מ-50, כ-66 אחוזים. כך או כך, בסיכומו של עניין יש כאן הופעה יוצאת מהכלל.
אני יודע שגם במדד שאני מציע יש חורים. ראשית, אין בו עדיין התייחסות להגנה, בעיקר משום שקשה לסווג היעדר תקשורת במצבי פיק אנד רול, סגירה לריבאונד, תפקוד בעת שמירה אזורית וכו'. די ברור לי שהמדד גם מסורבל לשיפוט בזמן אמת. יתר על כן, אין מנוס מעריכת שינויים בו בהתאם לכל שחקן וסגנונו, שהרי אין דין סנטר מודרני שקולע מבחוץ כדין גארד נגר (להלן, נגארד).
ואולי הכי משמעותי, המדד הזה משאיר הרבה מקום לפרשנות סובייקטיבית לחלוטין. ובכל זאת, לטעמי הוא עשוי לתת מושג טוב יותר לצופים ולאנשי המקצוע לגבי איכותם של כדורסלנים. במיוחד כשמדובר בסטף קרים, קווין דוראנטים, ג'יימס הארדנים וכן, גם גלן רייסים של העולם.