ארנה? היכל? אולי בכלל ברוממה? את מכבי ת"א כל זה לא מעניין. בפעם השישית ברציפות וה-42 בתולדותיהם הצהובים הניפו הערב (ראשון) את ועם 76:94 מוחץ חגגה על הראש של היריבה הגדולה - הפעם בתוך הסלון שלה. מתברר שהעיכוב בגלל מזג האויר רק דחה את הקץ מבחינת האדומים שקרסו במאני טיים. היריבה? עשתה היכרות ראשונה עם נשיא המדינה רובי ריבלין.
קלעו למכבי ת"א: סמית' 27 (7 ריב'), רנדל 14 (9 ריב'), פארגו 13, אלכסנדר 10, לנדסברג 10, טיוס 9, כהן 5, אוחיון 3, היינס 3. לירושלים: רייט 22, סמית' 12, אליהו 11, ג'ונס 10, הלפרין 10, מקי 6, אריאל 3, גפני 2.
לגמר הנוכחי מכבי הגיעה כשהתבוסה לי-ם ב-30 הפרש עוד חרוטה היטב בזיכרון. במשך מחצית אחת זה גם נראה כמו משחק גמר שמתפתח לקרב צמוד עם חצי ראשון מלא בדאנקים (42:46 למכבי ת"א). אלא שהרבע השלישי כבר הבהיר את יחסי הכוחות. בטח כשזה חשוב באמת. דווין סמית' - האיש הכי חשוב של גיא גודס - השתלט על העניינים והוביל רבע שלישי רצחני של 13:27 שהפך את המשך ההתמודדות הזו לגארבג' טיים בצהוב.
מחזיקת הגביע נאלצה להסתדר כידוע בלי סופו הפצוע, רק שבריאן רנדל ואלכס טיוס בעוד מופע סולידי עשו את ההבדל בצבע. מהעבר השני דונטה סמית' רשם תצוגת נפל נוספת כשזה חשוב באמת. ליאור אליהו ויותם הלפרין אמנם קלעו בדאבל פיגרס, רק שמירב הנקודות שלהם הגיעו אי שם במחצית הראשון. התוצאה: אחרי גביע ווינר והגביע הביניבשתי, מכבי ת"א לא נתנה לתואר השלישי העונה לחמוק מבין ידיה. על הדרך היא כאמור הורידה את "קוף הארנה" מהגב ונקמה על ההפסד לירושלים בגמר 2008, הפעם האחרונה בה השתיים נפגשו במעמד הנוכחי. אם זה לא מספיק הרי שגיא גודס גם רשם בשעה טובה תואר ראשון כמאמן ראשי. שחקניו, ששמעו על היותם אנדרדוג, שלחו מסר ברור לכל ליגת העל - אנחנו עדיין רמה בפני עצמה.
מהעבר השני, האדומים צריכים להתאושש כעת מעוד מכה כואבת. ההצגה מול אילת ומומנטום חיובי של 4 ניצחונות רצופים, לא באמת היו שווים משהו הערב. במקום זאת החבורה של דני פרנקו קרסה בדיוק כאשר היריבה לחצה על הגז. אם תרצו, אז בצורה כל כך אופיינית. רוב ביציעים? הקהל הירושלמי דווקא עשה את שלו והיה חלק משמעותי ביצירה של אווירה מחשמלת. לעומת זאת, השחקנים עם הגופיות האדומות לא הצליחו להתמודד עם הקשיחות, בעיקר המנטלית של היריבה. הפרויקט של אורי אלון הוא אחד הדברים המבורכים בכדורסל שלנו, רק שגם אחרי הגמר הזה הוא עדיין לא יכול לסמן וי ראשון. בבירה חייבים לדאוג שבפלייאוף הדברים יראו קצת אחרת.
מהלך המשחק
ההתרגשות ניכרה על שתי הקבוצות בפתיחה אך הירושלמים השתחררו ראשונים. למרות גג יפה של רנדל אליהו סיפק 4 נקודות מהירות, הלפרין המשיך עם חדירה משלו וגודס לקח פסק זמן בפיגור 8:2. אחרי דקות מפוזרות במיוחד מכבי נכנסה לעניינים עם אלי הופ של רנדל שהוריד ל-11:7. המומנטום הצהוב נמשך גם בדקות הבאות ושלשה של פארגו כבר קבעה 13:14 ואילצה את פרנקו להזעיק פסק זמן. דקות טובות של ברייסי רייט שמרו את האדומים במשחק. ו-20 שניות לסיום הרבע 2 של ג'ונס קבעו 20:21 לירושלים. שתי נקודות של לנדסברג מהקו הורידו את מכבי ביתרון 21:22 בתום הרבע הראשון.
ירושלים פתחה טוב את הרבע הבא כשמקי מסיים ריצת 0:5 עם דאנק. אלכסנדר הגיב עם דאנק מפלצתי בצד השני (24:26 לירושלים). הצהובים המשיכו להדק את ההגנה ובצד השני טיוס העניק להם יתרון של 28:33. רייט המשיך להשאיר את ירושלים קרוב עם קליעות מחצי מרחק, אבל מכבי המשיכה לאפס ידיות ושלשה סמית' העלתה ל-34:40. הצעקות של פרנקו העירו את האדומים לקראת סיום הרבע, דונטה סמית' הוריד ל-42:40. ממש עם הבאזר אלכסנדר קלע שתיים קשות מחצי מרחק - 42:46 למכבי ת"א במחצית.
דווין סמית' עשה את ההבדל בפתיחת המחצית השניה. הפורוורד קלע 6 נקודות והוביל ריצת 0:8 של מכבי בדרך ליתרון 46:56. ירושלים פשוט לא פגעה בכלום בחצי הראשון של הרבע השלישי ועוד דאנק של טיוס כבר העלה ל-48:62 מבטיח במיוחד למכבי. קצת פחות מ-4 דקות לסיום הרבע יותם הלפרין עצר את המפולת עם שלשה (51:62) אבל מרקז היינס סגר רבע חלומי של 13:27 עם שלשה מטורפת. 55:73 מדהים למכבי בתום הרבע.
די כצפוי הרבע האחרון כבר היה גארבג' טיים אחד הגדול. דווין סמית' לא ריחם והמשיך לשפר את הסטטיסטיקה. דונטה סמית', שברבע השלישי טור הנקודות שלו עוד עמד על 4, ניצל את האוויר בהגנות כדי לגרום לערב שלו להיראות קצת פחות גרוע. קצת פחות מ-3 דקות לסיום הפורוורד של מכבי ת"א שלע 2 נוספות, העלה ל-68:91 ונתן את האות לפתיחת החגיגות הצהובות. עד לסיום הירושלמים עוד הצליחו למזער מעט את הנזק. 76:94 ענק למכבי ת"א בסיום.
