אחרי שהודיע במפתיע על פרישה מכדורסל, גל מקל התארח באולפן של "מדברים עם שי האוזמן" כדי לסכם: מהסיבות שעומדות מאחורי הפרישה, דרך מצבו של ווילי סימס, התקופה הלא מוצלחת במכבי ת"א, התקופה היותר מוצלחת ב-NBA ועד הכישלון ביורובאסקט האחרון.
יכולת לשחק כדורסל השנה?
"כן. בסטנדרט שהרגלתי את עצמי לשחק ברמה הגופנית, האנרגיות, הזמן והתחזוקה שהייתי צריך לעשות בשביל לשחק ברמה הזו הוא עצום. אפשרי? כן, אבל זה שוחק. וגם אני לא באמת יודע מה הגוף היה נותן, כי בשנתיים האחרון לצערי הוא אותת והראה אלף ואחת וריאציות שלא ידעתי בכלל שקיימות. אני לא חושב שזה ויתור. זו החלטה, משהו שישב אצלי בבטן ובראש. הרגשתי את זה גם לפני אליפות אירופה, נתתי צ'אנס".
ממי הייתה ההצעה האחרונה שהפרידה בינך לבין הפרישה?
"היא לי עוד כמה הצעות שהגיעו בסמוך להודעת הפרישה. בני הרצליה והפועל ירושלים.
אם ההצעה הייתה יותר אטרקטיבית מקצועית כלכלית היית הולך לשם?
"שום קשר. זה לא היה קשור לקטע מקצועי או כלכלי, זו הייתה נטו הרגשה שלי. לפעמים צריך להגיד די".
ב"חמישיות" רמזת לנו שיש קבוצה אחת שאתה מכוון אליה, וממנה לא קיבלת הצעה. הפועל ת"א.
"נכון. אחלה שאלה, גם אני שאלתי את עצמי, ואני חושב שהייתי מסיים בכל מקרה".
קח אותי לרגע בו האסימון נפל.
"אחרי שהפסדנו לצ'כיה דיברתי עם אבא שלי בטלפון והיה לי דמעות בעיניים, אמרתי לעצמי 'בואנה, יכול להיות שזהו'. נתתי לזה עוד צ'אנס, הייתה לי איזו פציעה קטנה כזו בתחילת המשחק נגד צ'כיה שלקח לי זמן להתאושש ממנה, ניסיתי, עשיתי דברים, לא איזה משהו בומבסטי - אבל זה עוד מסמר".
בזמן הזה אתה מנחה את הסוכנים לא לשמוע הצעות?
"מישקו אמר לי שאעדכן אותו מה קורה באירופה, הוא היה גם מודע למצב המשפחתי עם ווילי סימס וידע שיכול להיות שאני לא פתוח לאירופה. בתוך תוכי ידעתי את זה שאני לא פתוח לאירופה, לא משנה מה. שמעתי הצעות בארץ מהרבה מאוד קבוצות, באמת ריגש אותי שרוצים ומעריכים".
אז חיפשת את הריגוש ולא מצאת אותו?
"אמרתי לעצמי, בכל סיטואציה שאגיע יהיו בערך 10-15 רגעים של התרגשות ואושר במהלך העונה. זה לא המון, אבל הרבה יותר פעמים יהיו לי רגעים שאני אשאל את עצמי 'רגע, למה?'".
קח אותי לרגע שבו זה נגמר סופית.
"קשה לי להגיד לך, אבל אלו היו בערך שבועיים שהיה ברור לי שזה הולך לשם. באיזשהו שלב דיברתי עם המשפחה ואמרנו יאללה.
בתווך, הייתה שורה של אירועים שהם לא רק פציעות שחווית בשנים האחרונות. מהמצב הרפואי של אמא שלך ועד מצבו של ווילי סימס.
"כן, לפני שנה וחצי אמא שלי חלתה בסרטן, עכשיו היא במצב טוב. הייתי במלאגה ואמרתי לה שאני מרגיש שמשהו לא בסדר ושתלך להיבדק. הייתי איתה יחד בארץ כשנגמרה העונה. זה היה שוק, וואו, אבל אני באופי שלי מאוד פרקטי. אני רואה פרוייקט ואומר 'טוב, צריך לצלוח אותו'. הייתי צריך להיות עם אמא, לחבק, ללטף, להבין, להקשיב. מהר מאוד, תוך יומיים, הכנו תכנית פעולה וישר בדקנו מי מספר אחת בארץ ויצאנו לדרך. אני ניווטתי מפה, זה היה בקיץ ואמרתי 'טוב, אני פה'".
עוד משבר משפחתי שחוויתם ועדיין חווים, הוא האירוע שעבר ווילי סימס, אבל של דניאל שאתה נשוי לה.
"זה קרה לפני שלושה חודשים, הוא לא מתקשר כרגע. אנחנו עדיין מתפללים ומאמינים. אם מישהו יכול לצלוח דבר כזה זה הוא, הוא חזק מאוד, גם נפשית וגם גופנית. תמיד אני צוחק עם דניאל ואומר לה 'למה את חושבת שאני מתנהג כל כך יפה?'".
כי ברגע שהוא יתעורר הוא בטח יכעס נורא.
"כן, מאוד".
שמעתי שממש היית שם לידו, סעדתי אותו, סיפרת אותו.
"כן, בהתחלה זה היה אינטנסיבי מאוד. השתדלתי הכי טוב שאפשר, זה קשה".
כמה אלמנט כזה מוסיף לך עוד כובד על הכתפיים?
"זה לא היה חלק מהשיקולים לסיים, אבל זה מוסיף המון, בעיקר לנבחרת. כשזה קרה אתה קודם כל בשוק, בעצב, בסערת רגשות, פחד. ואז אתה אומר יש פה את הנבחרת שבניתי עליה ועל אליפות אירופה הרבה מאוד זמן. אבל כן היה לי הניסיון כי היו לי עוד גלגולים כאלו עם משברים משפחתיים עוד כשהייתי במכבי. הייתי מורגל כשאני חוזר למגרש, תוך אימון או שניים, למזער את החלון, להעלות אותו לענן ולהתרכז במה שצריך".
חלק גדול מזמן המחשבה שלך היה שם כשסעדת אותו?
"אני לא חושב, לא.
אז לאן נדדו המחשבות?
"היו מאוד מרוכזות בנבחרת, היינו לפני אליפות אירופה ולשם הלכתי. יותר תמונה קטנה מתמונה גדולה.
נסכם את הפרק. אתה מרגיש שקיבלת מספיק הערכה בקריירה?
"לפעמים לא. במסיבת העיתונאים שהייתה באתי בראש הזה שאתה אומר, וראיתי שזה 180 מעלות. כמות ההודעות וההערכה שקיבלתי חיממה את הלב".
כשאתה מסתכל על הקריירה שלך, נהנית ממנה בזמן אמת?
"לא".
"הייתה במכבי ת"א החלטת מערכת, או החלטת ניקולה, שאני לא משחק יותר"
אחד המקומות שלא נהנית לשחק בהם זה מכבי ת"א.
"היו רגעים שכן".
זה לא עבד אף פעם.
"נכון, עובדתית נכון, אבל בוא נעשה סדר בדברים. הגעתי באמצע העונה אחרי שעונה קודם מכבי הפסידה את האליפות וירדה ליורוקאפ. הייתי כבר סגור במכבי בקיץ בחוזה הצגה, אבל לא יכולתי לחתום. לא יודע למה, תחושת בטן, משהו הציק לי בהתנהלות".
מי התנהל מולך?
דני פדרמן, שהיה אחלה, אבל הייתה איזשהי הדלפה שאני חותם... היו סימנים כאלה, תחושה פנימית. חתמתי ברד סטאר, היו שם חודשיים לא נעימים, לא שילמו לי. ואז אמרתי לעצמי 'בואנה גל, על מה ויתרת?'. איפשהו מכבי זה מין קונפליקט כזה כי אתה מאוד רוצה להיות שם. גם הבמה, גם הצד הכלכלי וגם כי זה הטופ של הכדורסל שלנו".
אני זוכר שמישקו ואבי זילברמן דיברו איתי, אמרו לי לעלות על מטוס ולהגיע לארץ לפגישה עם דיוויד פדרמן. נפגשנו, התנצלתי על מה שהיה בקיץ ואמרתי לו שאני צריך אותם והם אותי. חתמתי לשלוש שנים וחצי. הקבוצה הייתה במצב לא טוב. הרגשתי שברמה האישית הייתי מצויין, אבל היינו קבוצה לא טובה".
בעונה שלאחר מכן, מעונה שהיית אמור ללכת צעד קדימה - הדברים לא עבדו.
"הייתה החלטה שאני לא משחק, חודשיים לא שיחקתי".
למה?
"לא יודע. החלטת מאמן, החלטת ניקולה. כשאתה לא משחק חודשיים רצוף זה נטו החלטה. כנראה שלא התלבשתי טוב בעין המקצועית של ניקולה וויצ'יץ'. כשלא קיבלתי את הצ'אנס אפילו, אמרתי לעצמי שיש פה משהו חשוד".
היו לך שיחות עם ניקולה?
"בקושי. כשאתה רוצה ליצור איזשהי אג'נדה, מאוד קל לספר סיפורים, בטח נכון לאותו רגע. רמי (הדר) אחלה מאמן, אבל להיות מאמן ראשי במכבי ת"א אחרי שאימנת שנה בליגת העל - זה וואחד קפיצה. אז בטוח שיש פה משהו מכוון מאחורה".
מה לא עובד במכבי ת"א?
"אני עד היום לא יודע את התשובה. ברמה האנרגטית יש שם משהו לא שמח. זה בסדר שיהיה לחץ, ציפיות, זו קבוצה שצריך להיות בה את הדברים האלה - אבל צריך גם שמחה, ואת זה אין שם".
"מה שקרה ביורובאסקט האחרון היה מסריח וזה נדבק לבגדים"
היורובאסקט האחרון הוא טראומה ברמת הכדורסל הישראלי.
"אכזבה, חד משמעית".
למה זה קרה?
"וואו. לא יכול לשים את האצבע בדיוק, אבל זו אכזבה. בטח מבחינתי, שבניתי על זה כל כך בשנתיים האחרונות. הייתה תחושה בתהליך עם קטש של קסם, שאנחנו יכולים לנצח כל קבוצה".
אז זה על גודס?
"זה על כולם, זה גם על הצוות, זה גם על השחקנים וגם על האיגוד. אתה יודע, אתה עם מאמן שמצליח איתו, הכל נראה טוב, ופתאום את מסיים את ההתקשרות והוא לא ממשיך לאליפות אירופה".
ברמת השחקנים לא התאוששתם מזה.
"יש שחקנים שהקשר שלהם עם עודד היה כל כך חזק ברמה של קריירה. תמיר, רפי, זוסמן וגם אני. היו הרבה מקרים שהרגשתי שאנחנו כקבוצה וכבודדים לא עשינו את הסוויץ' ואמרנו 'יאללה בואו נותנים בראש, מה שהיה היה'".
בעדינות הגל מקלית שלך, אתה אומר שהוא לא קיבל 100% אשראי מהאנשים שצריכים לספק את הסחורה.
"מסכים איתך בחצי, אבל זה לא התבטא על הפרקט, אלא בוייב לא מספיק טוב. האווירה בחדר ההלבשה אחרי הולנד? שם ידעתי שלא נעלה. היו גם כמה אירועים במשחק עם וייבים לא טובים, דיבורים בין שחקנים שלא היו לעניין. הנגטיביות הזאת, החוסר יכולת להגיד 'פאק איט, זה גדול מאיתנו', זה נתן לכולנו תחושה לא נעימה. זה היה מסריח וזה נדבק לבגדים".
לדעתי לא היה לך דבר כזה בנבחרת מעולם.
"לא, היו דברים היו נבחרות שהמצב החברתי היה יותר גרוע. פשוט פה הייתה ציפייה מטורפת בגלל השנים האחרונות ובגלל שיש לך סגל נוצץ ואת דני (אבדיה)".
ספר לי על התקרית עם דני אבדיה.
"נוצרו שני סגנונות בנבחרת. סגנון אחד של כדורסל, של שטף, של כמה מהלכים בהתקפה. משהו שרץ כמה שנים ונראה טוב. וסגנון אחר שהוא יותר מהלך אחד בהתקפה, סגנון שמתאים יותר ל-NBA. בסופו של דבר הסגנון הזה הוא זה שנתן את הטון.
וזו הייתה טעות?
"לדעתי, כן".
מקצועית, אבדיה וגודס לא מצאו עמק שווה.
"יכול להיות, כן. תשמע, דני הוא כוכב כדורסל. הוא מאוד אוהב למסור, הוא קורא מצבים ברמה מאוד גבוהה, יש לו בסט סקיל הכל. אבל אני חושב ששכחנו, גם חלק מהשחקנים וגם חלק מהצוות, שהוא עדיין בן 21. הוא עדיין ילד, הוא עדיין צריך את הליטוף, את ההכוונה ואת החיבוק".
והוא לא קיבל את זה?
"בחלק מהמקרים לא. מן הצד השני, יש עליו עדיין איזו חובה של בגרות מסויימת, מה כן צריך לעבוד ומה לא עובד. היה משהו באמצע שלא זרם, לא היה סנכרון. שחקנים שיותר רגילים לשטף פחות היו ביכולת".
במהלך האחרון מול פינלנד, כשלא מסרת לדני אבדיה והוא כעס, מה היה צריך להיות?
"הוא לא פנוי ב-100% כי אם כן הייתי מוסר. רציתי למסור, הסתכלתי עליו והסתכלתי גם על גיא. אבל זה שניות שאתה לא מהמר, בטח לא על החצי. ברגע שאתה מקבל החלטה, אז אתה הולך איתה. עשיתי מהלך, ברח לי הכדור, והגעתי לזריקה הכי טובה שיכולתי".
ואיך הוא הגיב?
"באיזו שפת גוף. לא הרגשתי את זה, הוא לא אמר לי כלום. להפך, אחרי זה הוא אמר לי 'איך החטאת את זה, הייתי רץ ודורס אותך בחיבוק'".
"דיוויד אמר 'אתה אולי לא יודע, אבל אתה שחקן NBA'"
כמעט ולא היו לך עונות שאתה מתחיל ומסיים באותה הקבוצה. זה טוב? אתה ממליץ?
"מאוד הייתי רוצה למצוא בית, מצאתי את הבית שלי בנבחרת בכל השנים. מצד שני ככה הקריירה מתגלגלת, ברוב המקרים היו לי עונות מצויינות והשתדרגתי אחרי זה".
הקריירה שלך הייתה במגמת עלייה חדה ומהרגע שהשתחררת מה-NBA היו גם דשדושים.
"היה לי אפשרויות ללכת ליורוליג ולהיות רכז שני, אבל אמרתי לעצמי שאני רוצה להוביל".
מה היה חסר לך מקצועית להיות רכז ראשון ביורוליג?
"רק סיטאוציה".
אתה שחקן כדורסל מוכשר?
"כן".
אתה אנדרייטד?
"לא חושב".
אחד הדברים הכי מוזרים שקרו בכדורסל הישראלי, הכי לא צפויים, היה הרגע שפתאום הפכת להיות שחקן NBA.
"ראיתי את זה בא שנה לפני זה".
איך?
דיוויד (ת'ורפ) ראה אותי ואמר לי אחרי שני אימונים 'אתה אולי לא יודע, אבל אתה שחקן NBA'. זה היה מרגש מאוד. הייתה סיטואציה שקיבלתי 'וורקאאוט' ביוטה. שילמתי את כרטיס הטיסה בעצמי. ג'ף הורנסק עשה לי "וורקאאוט" עם מילסאפ ועוד שני שחקנים מהקבוצה. שיחקנו 2X2, הכל הלך, כל פיקנ'רול זה גול, רקדתי. אמרו לי שרוצים אותי למחנה אימון, ניסו לסדר לי ויזה ולא הסתדר בירוקרטית. דיוויד אמר לי 'מה אתה מתבאס? דפקת פה הום ראן, עכשיו כל הליגה תעקוב אחריך".
משחק ראשון ב-NBA נגד אטלנטה. איך הדופק?
"מאוד מרגש. לא מבין את זה כמו שצריך, ללא נהנה מהרגע מספיק".
היית צריך להלחם יותר ולהשיג חוזה חדש ב-NBA?
ברור שזה מדגדג כשאתה שם בכלוב מזהב הזה, ברור שאתה רוצה להמשיך, אבל בנקודת הזמן ההיא הייתה ריאלי והייתה אליפות אירופה שהייתה חשובה לי ורציתי להיות בכושר".
