גודס
אנשים שמבינים טוענים שמסחר יומי במניות, יעני דיי טריידינג, הוא המקצוע הקשה בעולם. כזה שבו צריכים לזהות מגמות ולהגיב בשניות, שכלתנית או אינסטינקטיבית, כשכל כך הרבה מונח על הכף. כשהלחץ מבעבע. מאחר שאני לא מבין בזה דבר, בואו נדבר כדורסל. ומה דורש תפקיד המאמן. כי הגדרת התפקיד, והיכולת להעריך לחיוב או לשלילה קואץ' כזה או אחר, חשובה להבנת העניין.
יש את המאמן שיודע, בעל ההבנה העמוקה בכל ניואנס. זה שניחן ביכולת ראיה וניתוח של כל אספקט והיבט; יש את המאמן המתכונן, שיודע לפרק את חומר הלימוד על היריבה לגורמים, ולייצר תכנית שתסכל ותנטרל אותה; יש את המאמן האידיאולוג, שחשוב לו יותר להראות חכם ויודע מאשר לנצח. ויש את ניהול המשחק. או ליתר דיוק, לעניינינו, ניהול החילופים. כי עם כל הכבוד לתכניות המורכבות איתן באים מהבית, פתאום נתקלים בחיים עצמם. ובמשחק עצמו. ובמיליון המשתנים שבאמת משתנים להם כל העת.
המאמן המושלם והנדיר הוא זה שאוחז ביכולת להיות טוב באלמנטים השונים שמניתי, וגם באחרים (ניהול אנשים, ניהול מערכת וכו' וכו'). וכזה, כלומר מאמן מושלם, אין לנבחרת ישראל. וגם לא היה לה אי פעם. לנבחרת ישראל יש את גיא גודס. והוא אחראי ללא מעט אלמנטים מקצועיים תמוהים, בעייתיים ולא מוצלחים בקיץ האחרון. והוא, בין היתר, אחראי למשבר המקצועי והמנטלי שאחז בנבחרת ישראל בימים הקריטיים שלפני אליפות היבשת הישנה. והוא, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי במיוחד, יסיים את תפקידו בסיומו של הטורניר הזה. והוא, לא פחות מכל שחקן שהצטיין, אחראי גם על נצחון הבכורה מול פינלנד. גם בגלל מהלכים נקודתיים שביצע. גם בגלל מהלכים נקודתיים מהם נמנע.
נבחרת ישראל לא סיפקה איזשהו משחק גדול, חכם או מבריק במיוחד אתמול. ולא בטוח שהיא בכלל מסוגלת לייצר משחק שכזה. והיא גם לא צריכה. כל מה שאנחנו מצפים מהחבורה הזאת הוא לנצח מספיק משחקים כדי להעפיל הלאה. כדי למחוק את פדיחת יורובאסקט 2017. כדי לעמוד בציפיות של עצמה.
במהלך המחצית הראשונה, ניסה גודס 11 שחקנים שונים, כלומר כולם חוץ מזלמנסון. ואז, החל מתחילת הרבע השלישי ועד לסיומה של הארכה, הוא צימצם את הרוטציה, מעשית, לכזאת של 6 שחקנים בלבד: אבדיה, בלאט, גינת, לוי, מקל ופניני, פלאס 9 דקות של מנקו ו-5 של זוסמן. סה טו. כמו סוחר יומי מיומן, הרגיש גודס וקיבל החלטות. ו-ויתר לחלוטין על עמדת הסנטר, גם מסיבות הגנתיות וגם כדי לשחרר קצת את משחק ההתקפה. ו-ויתר על 9 הנקודות של ז'ק כהן במחצית הראשונה. ועל רומן סורקין. ועל כל הכשרון העצום והמתפרץ של ים מדר.
כל אלו יקבלו עוד הרבה הזדמנויות בטורניר הזה, וכבר היום מול הולנד. אבל אתמול? אתמול לא היה בהם צורך. וגודס זיהה את זה. והחלטות המיקרו שלו, עם הרבה מאוד עזרה משמיים, הספיקו כדי לגרד, איכשהו, את הניצחון. האם זה יספיק גם בהמשך? לא בטוח. מה שכן בטוח, הוא שכל הלחץ, ההיסטריה, הרעל והגועל שרחש ובחש סביב הנבחרת בכלל וגודס בפרט בימים האחרונים, בעידודם הפעיל של כל מיני אינטרסנטים, רעים או סתם פחדנים אחרים מהמעגלים הקרובים של הכדורסל שלנו, הפך את הניצחון הזה למתוק במיוחד.
כל כך הרבה עצות הופרחו לכיוונו הכללי של דני אבדיה בשבוע האחרון. היו כאלה, למשל אני, שחשבו שמה שהטאלנט שלנו צריך במיוחד הוא לקחת צעד אחד אחורה. ולהפסיק להלחיץ את עצמו ואת הסביבה. ולא לנסות לשלוט בכל מהלך התקפי. ולא לחשוב יותר מדי לרוחב או לספור עבירות כשהוא שומר. ולא ברור לאילו עצות הוא שעה, אבל במהלך הרבע הראשון והנוראי של הנבחרת מול פינלנד, אבדיה המשיך להיראות לא טוב, כהמשך ישיר לשני משחקי הנפל מהשבוע שעבר. שזה אומר שגיאות הגנתיות חוזרות, גם בתזמון וגם במיקום. שזה אומר היעדר יכולת לעצור את האיש עליו הוא מופקד. שזה אומר משחק מבולבל ולא מדויק בהתקפה. שזה אומר מיקומים שגויים, תגובות מאוחרות ותנועה או כדרור שלעיתים פוגעים בתרגיל, בשטף או ברעיון ההתקפי. שזה אומר לא טוב.
אבל העניין עם דני אבדיה הוא שמדובר בסופרסטאר. וכן, הוא בסך הכל רול פלייר בליגה הטובה בעולם. וכן, יש לו עדיין מגבלות התקפיות בולטות שדורשות שיפור משמעותי. אבל מרגע שגודס החל לאוורר את ההרכבים שעל המגרש, ומרגע שפניני ותמיר בלאט הפכו דומיננטיים, הכל השתחרר. ודני אבדיה לא לקח צעד אחורה, אלא בדיוק ההיפך. הוא פשוט השתלט על המשחק. ולא היסס לקחת על עצמו. והחל לנצל מצבי בידוד ואחד על אחד. והחל להתקיף את הטבעת באגרסיביות, אבל עם הבנה וסבלנות.
מבחוץ, נדמה היה שאבדיה החל לפקפק בעצמו בימים האחרונים והלא נעימים. וחשב יותר מדי קדימה והצידה, במקום להתמקד בדבר עצמו. חשוב להבין: לא בכל משחק הוא יצליח לנצוץ ולבלוט כדי שעשה מול פינלנד. החוכמה עכשיו, אחרי שהזכיר לעצמו והראה לעולם שהוא סחורה, היא להבין שלפעמים אפשר ללחוץ ולהשתלט, ובמשחקים אחרים לקחת צעד אחורה ולקבל על עצמו תפקיד משני יותר. זה מותר, ככה וככה, גם לסופרסטארים.
כל כך נמאס לי לספר ולשמוע על אותו חילוף של פניני במשחק ההוא מול אילת. נו, זה שהציל לדיוויד בלאט את העבודה. נו, זה שהגיע במקרה לגמרי, מיוזמה של שמעון מזרחי. נו, זה שהחל את מהלך המומנטום שהסתיים בריקודי טייריס רייס עד לזכייה ביורוליג. אבל הנה, סיפרתי.
גיא גודס, כמו דיוויד בלאט בסיפור ההוא, הגיע לטורניר הזה כברווז צולע ועם מעמד רעוע. ולא רק אצל המעסיקים שלו, אלא גם בקרב מי משחקניו. ואולי אולי, על פי פרסומים שונים, בקרב כאלו שמעולם לא השלימו עם פיטוריו של עודד קטש, המאמן הקודם (ואגב, המאמן הנגדי מהמשחק ההוא נגד אילת). ואולי אולי, על פי פרסומים מרושעים, גם אצל גיא פניני. ואין לי שמץ של מושג אם פניני יועד לשחק מול פינלנד. מה שבטוח הוא שהכניסה של פניני למשחק, עם כ-4 דקות לסיום המחצית, הייתה מקרית ולא מתוכננת. אבל פניני נכנס והפך את המשחק, עם 5 נקודות ופלוס מינוס 6 ב-3:39 דקות בלבד, עד לשיוויון לא משקף עם השריקה למחצית. ומשם הכל השתנה.
עזבו את 10 הנקודות של פניני במהלך המשחק כולו, ואפילו את ההגנה הבלתי צפויה שלו על סאסו סאלין האיום. נבחרת ישראל משוועת למנהיגות ולמבוגר אחראי כבר תקופה ממשוכת, כשגם פניני עצמו לא מספק את הסחורה. ואתמול הוא הגיע. ואתמול זה קרה. אה, ואם פניני היה נוכח על הפרקט במהלך האחרון של הזמן החוקי, שבו לא הצליחה הנבחרת להגיע לפואנטה ההגיונית (אבדיה) ונתקעה עם כדרורים של מקל – אז בכלל לא היינו מגיעים להארכה. גיא פניני הוא אגדת כדורסל חיה שעדיין מהלכת בקרבנו. חייבים להגיע לשלבים הבאים בברלין ולו כדי שנוכל להנות ממנו עוד קצת, לפני שהוא תולה את המדים הלאומיים.
שלוש נקודות לסיום:
- תמיר בלאט. 10 אסיסטים מול איבוד כדור יחיד. הגנה לא רעה בחלקים נרחבים של המשחק. מעל 34 דקות של מאמץ. יופי של משחק לרכז הראשון של נבחרת ישראל. גם כשהוא פוגע ב 2/9 מהשדה.
- 7. 7 חטיפות חלקו ביניהם תומר גינת ונמרוד לוי, בהרכבים נטולי הסנטר. בהרכבים שבהם התחילו להרביץ בהגנה. כי מכות ומרפקים, וממש לא טקטיקה, שינו את המגמה ההתקפית של פינלנד. ואגב, מומלץ שלא להסתנוור ולטעות. נבחרת ישראל סובלת עדיין מהמון בעיות, מקצועיות ואחרות, שחלקן איננו פתיר. ולא בטוח בכלל שאפשר לבנות שוב על 19 כדורים חוזרים בהתקפה, כפי שנטלה מול פינלנד, מול החבורה הבינונית אך האתלטית של הולנד.
- סוף שבוע רגוע. נכון לעכשיו, מתנקז כל היורובסקט של נבחרת ישראל אל תוך יומיים, אל שישי-שבת. נצחון על הולנד הוא הכרחי. ולמרות ההפתעה הפולנית מול צ'כיה, נצחון על הולנד יקרב אותנו מאוד להבטחת המקום הרביעי. לפחות. היידה.
