קטסטרופה
נעשה את זה פשוט וקצר: שאף אחד לא ינסה לייפות את המצב. נבחרת ישראל התרסקה ביורובאסקט 2022. במקום למחוק את פדיחת 2017, הצליחו טובי בנינו לייצר טורניר גרוע באותה המידה, אל מול יריבות טובות פחות מאלו שהדיחו אותנו בבושת פנים בפעם האחרונה. בפשטות, אי העפלה, עם הסגל הזה, בבית המסוים הזה, היא לא פחות מקטסטרופה.
גודס
במשך החודשים האחרונים היו לגיא גודס 3 סיטואציות, לפחות, בהן יכול היה לייצר מהלך הצהרתי, לשנות את כיוון הספינה השוקעת או לפחות לשמור על כבודו. פעם אחת, עת נודע לו שקיים מעין מרד שחקנים, אשר מנסים לייצר התארגנות כזאת או אחרת ולבקש את ראשו מידי המעביד שלו. גודס, על פי לחשושים זרים, שמע את הקולות והשמועות, והתעלם. וטעה. פעם שניה, כחלק בלתי נפרד מהעניין הקודם, כאשר אותו מעביד החל לאבד בו אמון והחליט להצניח לו את פיני גרשון כסוג של עוזר מאמן, על הספסל ובתוך הפרצוף שלו. גרשון, על פי אותם לחשושים, ממש לא רצה בכך – אך יישר קו והסכים לשתף פעולה עם המהלך המטופש, נטול ההבנה וחסר ההגיון הזה.
וגודס, אשר הבין או צריך היה להבין את גודל הפגיעה במעמדו בפני השחקנים, השלים עם ההנחתה והמשיך הלאה. וטעה. פעם שלישית, לאחר הפסד הבית מול שבדיה, רגעים לפני תחילת היורובאסקט. גודס, אשר הבין שיש קרחנה על הפרקט ובחדר ההלבשה, התייצב מול המצלמות והצהיר שאין מנוס מצעדים משמעותיים. כלומר, בעברית פשוטה, לשלוח שחקן משמעותי, ואולי יותר, הביתה. ללכת על מוב מנהיגותי גדול מבלי לחשוש מההשלכות. אבל מכל הדיבורים והמחשבות לא קרה דבר. שם, וגם שם, גודס טעה.
זאת, למשל, בניגוד למה שהתרחש הקיץ בנבחרת סרביה הגדולה. שם, יש והיה כוכב גדול בשם מילוש תאודוסיץ'. שעבר עבירת משמעית כלשהי. שבנוסף, על פי פרסומים סרביים, לא בא למאמן שלו טוב בעין. אז המאמן שלו, בהחלטה בלתי צפויה ובמקום לאפשר לכבד את מילוש בטורניר האחרון בקריירה שלו, שלח את האמאמשלו הביתה שלו, בין אם חבריו לנבחרת אהבו זאת או לא, בין אם האיגוד הסרבי תמך או לא, בין אם הקהל והתקשורת הבינו או לא. תאודוסיץ' נזרק מהסגל כי קואץ' פשיץ' הזקן ככה החליט – וזהו. ומה יחשבו אחרים? על הפשיץ' שלו. וגודס? גודס איבד את היכולת להשפיע על החבורה שלו בשלב די מוקדם. ולא באמת צריך היה להמתין לכאוס בפסקי הזמן האחרונים שלו באליפות, כדי לראות שבמקום לאמן, הוא מצא עצמו על הספסל כאחד מאלו שמדברים, במקביל לכל מיני גאונים אחרים שמנהלים ומנחיתים הערות במקביל אליו.
אוקיי, אז על 3 הסיטואציות דיברנו. עכשיו נדבר על 3 הסיבות בגינן צריך גודס לסיים את תפקידו בנבחרת, בין אם יבחר להתפטר ובין אם יוחלט לפטרו. 1. הכישלון הגמור במוקדמות המונדובאסקט. 2. הכישלון החמור ביורובאסקט. 3. חוסר היכולת לשפר ולשנות לקראת האתגרים הבאים, במצב בו איבד את חדר ההלבשה ואת שחקניו.
תיאורטית, כאשר נקלעים לאירוע של אובדן אמון מוחלט בין מאמן קבוצה לבין השחקנים, אפשר להמתין לסוף עונת המשחקים ולהחליף סגל. לא כך בנבחרת ישראל, בעלת עתודת שחקנים מוגבלת ומצומצמת. נכון, ניתן לזמן כמה שחקנים חדשים וכו', אבל זה לא באמת ישנה כאשר מתקיים מצב של היעדר הערכה מוחלט, בין אם בצדק ובין אם לא.
גיא גודס, ואני אומר וכותב את זה פעם אחר פעם, הוא מאמן כדורסל טוב מאוד. שאיננו נופל ברמתו ואיכותו, לכל הפחות, מרוב אלו שהיו שם לפניו. שקיבל את תפקיד המאמן הלאומי בצדק. העניין הוא שגם מאמנים טובים, כידוע, יכולים להיכשל בתפקידם. לאחר מספר כשלונות חוזרים, אליהם התייחסתי ממש עכשיו, גודס כבר לא יכול להצעיד את החבורה הזאת קדימה. ולכן צריך לפנות את מקומו כאן ועכשיו.
מפונקים
בארבעת משחקיה הראשונים בטורניר, נראתה נבחרת צ'כיה רע. מהכדורסל שאפיין אותה בקמפיינים קודמים וגדולים לא נשאר כמעט דבר, כשפתאום הכל הרגיש תקוע, איטי וחסר מעוף. אבל כשהתכונן קואץ' גינזבורג, שאליו אתייחס בנפרד בסיום הטקסט הזה, למשחק המכריע מול ישראל, הוא הבין בדיוק מה צריך לקרות.
כי מול קבוצה מפונקת ולא מאומנת, שלא רוצה או יודעת לרדת להגנה, שתמיד תטעה מול שחקנים שינועו בהתקפה המסודרת, כל מה שצריך לעשות זה אותם הדברים אבל (פחות) לאט. לרוץ קדימה כשאפשר, לזוז מהר וחכם בלי כדור ולהניע את אותו הכדור במקביל. מישהו כבר יטעה. והאחרים לא יחפו עליו. אז צ'כיה ויתרה על באלווין הכבד, הלכה לליינאפים קצת יותר קלילים ברגליים – ולמען ההגינות, קיבלה בחזרה גרסה יותר הגיונית של סטורנסקי, ונתנה בראש.
הרבה טענות מופנות לגיא גודס ובצדק. את החלק שלו, את העבודה שלו, הוא לא ביצע כהלכה. כמות מקבילה של טענות צריכה להיות מופנית כלפי השחקנים שלו. כלפי השחקנים שלנו. ואני לא מדבר הפעם על אלו שלא הגיעו, על אלו שצריכים היו להיות מוזמנים לסגל וכן הלאה, כי כעת זה רלוונטי פחות. כי אלו שהיו בפראג ושוטטו על הפרקט, יכולים היו להתבכיין פחות על מר גורלם, על השיטה שאיננה ועל כל מיני שטויות אחרות, ופשוט לשחק כדורסל.
גם בלי מאמן בכלל על הקווים, אפשר לקבל מחויבות ורצון, אשר היו מונעים את הטיילת הצ'כית, הפינית, הפולנית וגם ההולנדית, בדרך הקלה אל הטבעת. גם בלי מאמן על הקווים ובלי הנחיות מפורטות, יש מספיק ידע על הפרקט כדי ליישם חוקים פשוטים בירידה להגנה. גם בלי מאמן על הקווים, יש פעולות הגנה בסיסיות שהיו מונעות עוד מחצית ראשונה שבה היריבה עושה מה בראש שלה, בדרך ל-53 נקודות מקומיות כבר ב-20 הדקות הראשונות.
שחקני נבחרת ישראל, אשר לא היו בוגרים מספיק או הגונים מספיק כדי להניח בצד את המריבות הקטנות וההתקטננויות הפנימיות שלהם, הכשילו את עצמם ואת הקבוצה. וכן, אני מדבר על כולם. על אלו שעשו פרצופים ומלמלו מתחת לשפם, על אלו שהתבאסו מהמצב ולכן התנתקו ואיבדו עניין, על אלו שהתעסקו בשטויות, על אלו שפשוט ויתרו וגם על אלו שהמשיכו לשחק כדורסל, אבל רק בשביל עצמם. על כולם.
מתאזרח
עכשיו קחו את הנבחרת המסוימת הזאת, עם כל הבלאגן שלה על הפרקט, על הקווים ובחדר ההלבשה, ושימו בה את כריס ג'ונסון. לא טוב ג'ונסון? אז קחו את סולימאן בריימו. לא טוב בריימו? אז ג'קובן בראון. ועם כל אחד מהשלושה האלה, נבחרת ישראל עולה סיבוב ולא מתרסקת ככה. ולא צריך היה שום קומבינה כדי לאזרח אותם, אלא פשוט לפעול על פי חוקי המדינה ולבקש ששרת הפנים תעשה שימוש מושכל בסמכותה הטבועה. סה טו.
אין צורך באזרוחים מפוקפקים במקרה הטוב, ומסריחים ומעלה במקרה שפחות, כפי שנעשה עם המתאזרח שהיה כאן ביורובאסקט הקודם, אלא פשוט לפעול כפי שאיגוד ממונה אמור וחייב לנהוג. והשמות שמניתי כאן הם עוד כאלו בעלי זיקה ישירה למדינת ישראל, בהמשך למספר השנים בהם משחקים כדורסל בארץ הקודש, בלי קשר ליכולתו של בראון לשיר את התקווה או של ג'ונסון לצום ביום כיפור, למרות שנבחרות גאות כמו ספרד ממש לא נדרשו לאף אחד מהקריטריונים הללו, אלא הסתפקו בזר שגם מתאים מקצועית וגם מעוניין ויכול להתייצב. וזהו.
כחלק בלתי נפרד מההכנה הכושלת, הרופסת והרעה של נבחרת ישראל בקיץ האחרון, עליה אחראי איגוד הכדורסל ואיגוד הכדורסל בלבד, יש למנות גם את הרפיסות הבלתי נתפסת בסוגיית המתאזרח. באופן אישי, אני מאמין שהמחדל הזה איננו נובע מאיזשהי אידיאולוגיה של טוהר המדים, או צקצוקים דומים ומופרכים, אלא בעיקר מבעיה לקבל החלטה ו/או מחוסר יכולת ליישמה. אז עכשיו, שניה לפני שאנחנו מדברים קדימה, בואו נזכור ונבהיר שאת הטעות הזאת אסור לעשות שוב.
בטורניר הגדול הבא, ועוד לפניו, מוכרחים לעשות הכל כדי שהנבחרת תתייצב בסגל החזק ביותר שהיא יכולה להעמיד. והסגל הזה יכלול מתאזרח איכותי ומתאים. ולא, אני לא מדבר על תואם היידיגר או דיברתולומיאו, אלא על שחקן שיוכל לשדרג את ישראל ולהוביל אותה. זה לא ממש מסובך לביצוע. כל מה שצריך הוא שגם איגוד הכדורסל, כמו המאמן, כמו השחקנים, יואיל לבצע את העבודה שלו.
הטורניר הזה נגמר. כלומר, עוד טורניר נגמר וחלף. ובשש אחרי הכשלון, צריך למצוא את הדרך לנער את האבק ולהבין שדברים טובים בדרך. אם יידע הגוף שאמור לנהל את הנבחרת לעשות את עבודתו בחוכמה, אפשר וחובה יהיה להפוך את חומר הגלם הצעיר והאיכותי שלנו לכדי נבחרת שממקסמת את הכישרון שלה ועושה דברים טובים. למעט שלושה שחקנים ותיקים (פניני, מקל, ז'ק), כל הרוסטר הקיים אמור להיות פנוי ומשודרג עד 2024, כולל אבדיה ומדר משודרגים, בתוספת כוח של כוחות צעירים יחסית שאמורים גם הם להגיע לפרקם עד אז. אז כן, אפשר להביט הלאה ואל העתיד בתקווה, אבל רק אם אפשר יהיה לנטרל את הכשלים הגדולים סביב. גם על הפרקט, גם בחדר ההלבשה, גם על הקווים וגם אצל הקודקודים.
3 נקודות לסיום
ננו. מאמן הכדורסל הגדול ביותר בהיסטוריה של צ'כיה הוכיח שוב שהוא יודע איך לגרום לחבורה שלו להתעלות כשחשוב. גם כשהיא פצועה, עייפה ומזדקנת. ושוב, הוכיח שהוא יודע איך מנצחים ומדיחים ישראלים. אה, וגם הוכיח למי שתהה שבניגוד לנבחרות אחרות, כן אפשר לקחת לשלב הבא קבוצה מארחת, עם כל הלחץ והסיפורים שמסביב.
פניני. אם זה היה משחקו האחרון של גיא פניני במדי נבחרת ישראל, וכך אמור וצריך להיות, אז זמן טוב להגיד תודה. ולהצדיע לאחד הגדולים שלבשו את המדים הלאומיים.
יורובאסקט. אוקיי, אז התבאסנו וכעסנו. המזל הוא שיש עוד וואחד טורניר לפנינו. אליפות אירופה הטובה ביותר בהיסטוריה רק מעלה הילוך מעכשיו. תעשו לי ולעצמכם טובה, ואל תפספסו שניה של כדורסל.
