העתיד הקרוב של הכדורסל הישראלי נראה מובטח, עם כוכבים עולים כמו נועם דוברת וים מדר, שחקנים שכבר פרצו כמו יובל זוסמן ותמיר בלאט, ודני אבדיה כמובן, שיקווה להמשך קריירת NBA מוצלחת. אך גם אם מסתכלים לעתיד הרחוק יותר, וצוללים אל גילאי הנוער, מתגלה לו אט אט יהלום חדש: הכירו את נועם יעקב, בן 16 וחצי בסך הכל, שרשם עונת פריצה פנומנלית במדי הפועל עמק חפר בליגת העל לנוער והוביל אותה לזכיה בדאבל היסטורי.
מאחורי המספרים החריגים - 26.5 נקודות, 8 ריבאונדים ו-6.5 אסיסטים - מתגלה לו סיפור על נער עם תשוקה בלתי נגמרת למשחק, שמתגמדת לעומת רעב גדול עוד יותר לדבר אחד ויחיד: הניצחון. שני האלמנטים האלה הובילו אותו כמעט לכל פינה באירופה, עד אשר החליט לעלות ולהשתקע בישראל, כדי להפוך לדבר הגדול הבא.
סקנדינביה קטנה עליו
נועם יעקב נולד בפרברי קופנהאגן, דנמרק, ב-2004. בן בכור ליונתן, אז מאמן כדורסל והיום עובד במינימרקט ברמת השרון, ולסיסל, אזרחית דנמרק, כיום קניינית בחברת תרופות. יונתן וסיסל הכירו בקיבוץ העוגן, שם נולד וגדל יונתן, כשסיסל הגיעה לביקור בקיבוץ, שבו גם מתגוררים חלק מבני משפחתה. הם בחרו להתחיל את חייהם בדנמרק ב-2001, וכעבור 3 שנים חבקו בן ראשון - נועם, אח בכור ליהודית, בת 9, ואדם, בן 8.
את הכדור הכתום החל נועם להכיר כבר בגיל 4, וכבר אז פיתח הרגל שמלווה אותו עד היום וסביר שימשיך ללוות אותו עד הבוגרים: הוא שיחק עם ונגד ילדים שגדולים ממנו לפחות בשנתיים. כך קרה שילדים דנים בני 7 לא הבינו מה ילד צנום בן 4 עושה איתם על מגרש הכדורסל. בכל תקופת הילדות הוא זכה ב-3 אליפויות וב-3 גביעים, וכבר בשלב מאוד מוקדם בחייו חווה את מה שילווה אותו בהמשך הדרך - לנדוד ממקום למקום, לאן שהכדורסל ייקח אותו.
בדנמרק, כמעט כל מועדון נוער משתתף בטורנירים בחו"ל. בגיל 10 זכה נועם בתואר השחקן המצטיין בטורניר עד גילאי 13 בספרד; כעבור 3 שנים נסע לטורניר של מילוש תיאודוסיץ' בסרביה וגם שם קטף את תואר ה-MVP, כולל סלפי עם הרכז הסרבי המחונן; וב-2018 נבחר נועם לחמישיית טורניר ה״סקאניה קאפ״ היוקרתי, שהוא למעשה אליפות סקנדינביה לקבוצות, עם 28 נקודות בממוצע ב-8 משחקים.
גיל 13, ארץ חדשה
הטורנירים הבינלאומיים היו התנסות מצוינת, ובעיקר איפשרו לנועם להכיר המון סגנונות משחק, תרבויות ומנטליות של שחקנים מהרבה מאוד ארצות, אבל הוא הרגיש שהוא משחק ברמה נמוכה יותר ממה שהוא צריך להיות בה כדי להתקדם, ובגיל 13 הוא כינס את הוריו לשיחה והטיל פצצה: ״אני רוצה לעלות לישראל״. המשמעות היתה שלפחות בהתחלה, נועם יעלה ארצה לבדו, ללא הוריו, ויתגורר אצל סבא וסבתא בקיבוץ העוגן.
״אני לא אשכח את זה לעולם״, מספרת סיסל, ״זה היה כל כך קשה. תמיד ידענו שזה יקרה מתישהו, אבל חשבנו שזה יהיה בסביבות גיל 16, כשהוא לפחות יסיים חטיבת ביניים. זה היה קצת אחרי השנה החדשה, ואמר לנו, ׳תשמעו, חשבתי על משהו, מה אתם אומרים שאני אסע לישראל לגור אצל סבא וסבתא?׳״ נועם מספר: ״רציתי אתגר יותר גדול בכדורסל. ידעתי שיש לי כאן מקום בנבחרת של עד גיל 14, והבנתי שהצעד הזה הכרחי כדי להתקדם ולהתחיל להגיע למטרות שלי. בסופו של דבר, ישראל נמצאת בדרג א׳ ודנמרק רק בדרג ב׳, ולצערי הכדורסל הוא אפילו לא הספורט השלישי או הרביעי בחשיבותו בדנמרק. אפילו בדמינטון יותר חשוב שם״.
בישראל, סבא אברי הפך להיות האוהד מס׳ 1. הוא זה שהסיע את נועם לאימונים, מכפר בלום ועד נהלל, הוא זה שהיה ממתין לו ארבע שעות שיסיים אימוני נבחרת בזיסמן בר״ג. עם הגב של סבא, נועם מייד התחיל ליצור סביבו את מה שכדורסלנים מקצוענים מבינים בדרך כלל בשלב הרבה יותר מאוחר - ״המעטפת״.
״התחלתי לעבוד עם הראל אלון שהוא מאמן הכושר שלי וכמו אח גדול, ואסף יגל, שהוא חבר ילדות של אבא ומאמן אישי שמעורב בכל דבר שקורה, מכיר אותי מאז שאני תינוק. הוא חיבר אותי לליאור קפלינסקי שמנהל את הפועל עמר חפר, שאותו הכרתי ממחנה קיץ שעשיתי כאן בגיל 8. ההתחלה כאן היתה לא קלה בעיקר מבחינת השפה, היום אני מדבר עברית שוטפת אבל עדיין מתקשה בקריאה ובכתיבה״.
גם בדרך החדשה בעמק חפר, נועם עשה את מה שהוא רגיל אליו: לשחק עם שחקנים גדולים ממנו בשני שנתונים לפחות. זה יצר מצב שהוא כמעט תמיד ״קטן״ יותר מהיריבים שלו, וזו אחת הדאגות בתחילת הדרך: יונתן וסיסל אינם גבוהים במיוחד, גם לא סבא וסבתא, וכולם קיוו שמתישהו הקפיצה תגיע. היום, בגיל 16, נועם מתנשא לגובה של 1.85 מ׳, אך זה עדיין עלול לא להספיק בשביל הרמות הגבוהות באמת. ״הגודל לא מטריד אותי״, אומר נועם, ״יש המון שחקנים בגודל שלי שמצליחים ברמות הכי גבוהות, ואני יודע להפוך את זה ליתרון. זה מאפשר לי להיות יותר מהיר וזריז מרובי היריבים שלי. אני צופה בהרבה שחקנים במימדים שלי ומנסה לקחת השראה מדברים קטנים שאני רואה שהם עושים״.
כשהגיימינג הופך למציאות
בגיל 16, נועם הפך ל״מפלצת״ בקנה המידה של הליגה לנוער. מעיין מור, מאמן במחלקת הנוער בעמק חפר ומומחה לליגות הצעירות, מנתח: ״נועם מסוגל להגיע לטבעת מול כל שומר ברמה שהוא משחק בה, מכל מקום ומכל מצב. מדובר באתלט ברמה גבוהה מאוד בנוער ואתלט טוב יחסית לבוגרים. הוא מסוגל לראות הכל במגרש ולתת מגוון רחב מאוד של מסירות ברמה הטכנית. התקדם מאוד ברמת הקליעה בזמן האחרון, תהליך שאני יודע שגם נדחף חזק מהצד של פיני גרשון והנבחרת, ורמת הקליעה שלו בספוט אפ ומכדרור כמעט זהות. יש לו ג׳אמפ גבוה מאוד עם שחרור קצת מוזר אבל הכדורים שלו נופלים יפה גם ברמה הויזואלית וגם ברמה המספרית״.
עם זאת, מור מנסה להכניס קצת פרופורציות לציפיות מנועם: ״לדעתי הוא השחקן אחד-על-אחד הכי טוב בארץ בשנים האחרונות, וצריך להיות הרכז הבכיר של השנתון הזה בשנים הקרובות, אבל אני לא חושב שהוא יהיה משמעותי בנבחרת הבוגרת בשנים הבאות, בעיקר בגלל רכזים חזקים בשנתונים שמעליו (דוברת, מדר, בלאט). אין ספק שהוא ילד שיעבוד קשה מאוד, הרצון שלו על ומחוץ למגרש הוא בשמיים והוא יעשה הכל כדי להגיע כמה שיותר רחוק. יהיה מעניין לראות אותו בקיץ ליד השחקן הכי דומיננטי שנראה בישראל בשנים האחרונות, עמנואל שארפ, השילוב של זה ושל משחק מול השחקנים הכי טובים באירופה אמור לתת אינדיקציה טובה יותר לגבי הפוטנציאל שלו״.
נועם הוא חובב של משחקי NBA2K, ומספר שאפילו שם אבא שלו הכריח אותו לשחק על הרמה הכי קשה. יונתן מסביר: ״זה נתן לו אפשרות להכיר מצבי כדורסל ברמה גבוהה, למרות שזה רק משחק. זה עזר לפתח את האייקיו כדורסל שלו״. נועם מוסיף: ״אני מנסה לקחת דברים מכריס פול בניהול המשחק, ממייק ג׳יימס במצבי אחד-על-אחד, מקיירי אירווינג בשליטה בכדור. אם הייתי שחקן ב'טו-קיי', הייתי בטח ׳שוט קריאייטינג פליימייקר׳. אם היו לי שם ׳באדג׳ים׳ (סימני היכר - ר.כ) אז בטח הייתי עם ׳ברייק סטארטר׳ (מומחה למתפרצות), ׳דיימר׳ (מוסר מחונן), ׳פלור ג׳נרל׳ (מנהיג), ׳דד איי׳ (קולע עם יד על הפרצוף) ואולי גם ׳פיק פוקט׳ (חוטף מומחה)ֿ״.
ליאור קפלינסקי, שמלווה את נועם עוד מגיל 8, אז הגיע למחנה קיץ בעמק חפר, מספר על האופי התחרותי שלו: ״זה ילד שלא מסוגל להפסיד, בכל דבר. הרעב שלו לניצחון זה משהו שאני לא חושב שראיתי עד עכשיו. הוא עושה הכל כדי לדחוף את החברים שלו לרמת עבודה קרובה לשלו, וזה לעיתים מוביל לקצת חיכוכים״.
נועם מרחיב: ״תמיד הייתי כזה. לפני משחקים אני רואה סרטונים של קובי, שמדבר על הרעב לניצחון, וזה נותן לי השראה. אני זוכר בשנה שעברה שהייתי באימון והפסדנו במשחק פנימי וצעקתי על החברים שלי ׳אף אחד פה לא רוצה לנצח חוץ ממני׳. הם לקחו את זה ממש קשה, ואני בסך הכל רוצה לנצח אז לא חשבתי שזה יפגע במישהו. המאמן ניגש אלי ואמר לי שזה היה קצת טו מאץ׳. אבל אני נהנה רק אם אני מנצח״.
בשם האב
אין ספק שאחת מדמויות המפתח בסיפור של נועם יעקב הוא אביו. יונתן שימש כמאמן בשנותיו בדנמרק, והוא מעורב בכל שלב, בכל נקודה ובכל צומת בקריירה של נועם. כך קרה שכאשר נועם היה בן 8, יונתן הכריח אותו במשך קיץ שלם לעבוד רק עם יד שמאל. ״עונה אחר כך כבר שמעתי מאמנים יריבים צועקים לשחקנים שלהם ׳הוא שמאלי, הוא שמאלי'", נזכר יונתן.
מוקדם יותר, ב-2010, כשנועם היה בגן, הגננת היתה מתקשרת לסיסל ומבקשת ממנה שיונתן לא יעיר את נועם באמצע הלילה כדי לראות את הגמר של הלייקרס נגד אורלנדו, כי אז הוא מגיע לגן ומייד רוצה לישון. "כן, אני מאוד מאוד מעורב, אבל אתה בחיים לא תראה אותי צועק על מאמן או יוצר מצבים שלא יהיו בריאים לנועם. אני רוצה לעשות את כל מה שביכולתי כדי לעזור לבן שלי להגשים את הייעוד שלו, וזה מה שאני עושה״.
האגדה בעמק חפר מספרת על אבא שבאחד המשחקים האחרונים נעמד ביציע אחרי עוד תצוגת ענק של הילד, וצרח: ״דראפט 2026!״. ״לא, זה לא קרה״, אומר יונתן בחיוך, ״יש לנו תוכנית לגבי הקריירה של נועם אבל היא מאוד פתוחה לשינויים. אחרי שהעונה הזאת תסתיים נראה מה יהיה הכיוון בעונה הבאה, אין ספק שאליפות אירופה לנוער בקיץ הקרוב תקבע הרבה דברים. העובדה שלנועם יש דרכון דני וגם צרפתי, בהחלט יכולה לשחק תפקיד, וברור שמטרת העל היא להגיע לדראפט ה-NBA״.
מטבע הדברים, הרבה סוכני שחקנים יצרו קשר עם יונתן ומנסים להצטרף לפרויקט, אבל יונתן מבהיר: ״יש סוכנים שאתה חותם איתם ומצפים להחליף לך מעטפת. אנחנו לא נשנה כלום, נועם ימשיך לעבוד עם אסף ועם הראל, חשובה לנו המעורבות של אריק שיבק שמייעץ לנו הרבה, חנן קולמן שהוא כמו בן בית כבר מהתקופה בדנמרק ומלווה את נועם מגיל צעיר. המעטפת היא אחד הדברים הכי חשובים לנו״.
"ההנדסה" תישא פרי?
כשיונתן מספר כיצד בגיל 8 הוא היה נכנס עם נועם לאולם כדורסל והם היו עובדים על איזה סוג שחקן הוא צריך להיות, קשה שלא לחשוב שאולי הדרך של נועם נראית קצת מהונדסת. הכל מחושב מאוד, עובדים לפי תוכנית סדורה שגובשה עוד הרבה לפני שידעו אם נועם יגיע בכלל למימדים של כדורסלן.
נועם מסביר: ״מגיל קטן ויתרתי על המון דברים בשביל זה. היו מקרים שאיחרתי ליום הולדת של עצמי ולאירועים חברתיים בגלל אימונים, אבל הרגשתי טוב עם זה כי זה היה עוד יום שהתקדמתי בו. זה רצון חופשי שלי ותשוקה אמיתית״. יונתן אומר: ״כל אחד בחיים האלה הוא השחקן הראשי בסרט של עצמו. נועם צריך לשחק את הסרט שלו, ואין פה קיצורי דרך, רק עבודה קשה והקדשה טוטאלית למקום הזה. ואני יודע שזה יימשך כי יש לו את האופי של אמא שלו״.
מבחינת נועם, הצרחה שלא היתה מצד אבא, שממקמת אותו בדראפט 2026, היא מטרת העל. הוא מסכם: ״אין מבחינתי רצוי ומצוי. איפה שאני רוצה להיות זה איפה שאני גם מתכנן להיות. מטרת העל היא דראפט ה-NBA אבל יש שלבים בדרך, ובלי עבודה נכונה בשלבים האלה זה לא יקרה״.
