שלב חצי הגמר באליפות אירופה עד גיל 20 נמצא מעבר לפינה, ואחרי הניצחון ההיסטורי על ספרד, הנבחרת הלוחמת של אריאל בית הלחמי התבשרה שהיריבה בחצי הגמר תהיה צרפת, שניצחה את סרביה ברבע הגמר. הניצחון של הטריקולור נחשב להפתעה, וכפי שננתח בהמשך, מדובר בנבחרת צרפתית עם לא מעט מגבלות. אך היא נשענת על שלושה כוכבים שכל אחד מהם עלול להוות בעיה עבור הנבחרת שלנו. אז איך מפצחים את הקוד הצרפתי?
באטיסט צ'ואפה: הנסיך מנאנטר
במידה רבה, צ'ואפה הוא כל מה ששחקני העתודה הישראלים הם לא: אתלט מרשים, ורסטילי, בנוי מצוין (1.97 מ'), עם סייז טוב ומסומן כבר מגיל 16 כאחת ההבטחות של הכדורסל הצרפתי. אבל כמו הצעירים הישראלים, גם צ'ואפה בן ה-20 משלם שכר לימוד בליגה הצרפתית ולא מרבה לקבל דקות משחק.
בעונה החולפת בנאנטר הוא אמנם שיחק ב-48 משחקים, אך פתח בחמישייה רק בשניים מהם וקיבל רק 9.8 דק' בממוצע, שבהם רשם 2.8 נק' בלבד. ראשי נאנטר הגיעו במיוחד לגרמניה כדי לראות את הפרוספקט, ועל פי דיווחים בצרפת הם כבר קיבלו החלטה לקדם את צ'ואפה בצורה משמעותית בעונה הבאה.
עד שזה יקרה, צ'ואפה נותן טורניר יוצא מן הכלל אצל המאמן ז'אן אימה טופאן, אביו של אקסל טופאן שחתם לאחרונה אצל דיוויד בלאט באולימפיאקוס. הוא מוביל את הנבחרת בדקות (28 למשחק) ובנקודות (13.2) ומשמש כעוגן ההתקפי העיקרי. לצרפת הצעירה יש הרבה מה להציע פרט לצ'ואפה, אבל עצירה שלו בהחלט תגרום לטופאן האב לחשוב אילו פתרונות התקפיים הוא יכול למצוא.
בסטיאן ווטייה: סנטר העתיד
סביר להניח שהמענה יבוא מכיוונו של הסנטר באסטיאן ווטייה, שבעיני רבים נחשב למנהיג של הנבחרת הנוכחית. יש לו נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה, הוא בנוי נהדר עם 2.11 מטרים על 83 ק"ג ובניגוד לצ'ואפה, הוא כבר משמש כבורג חשוב בקבוצתו, נאנסי. בעונה החולפת הוא פתח ב-21 מתוך 33 המשחקים של קבוצתו, קיבל 18.5 דקות בממוצע והחזיר עם 7.6 נקודות ו-5.2 ריבאונדים, כשניים מהם בהתקפה.
גם בטורניר הנוכחי הוא מראה מה הוא יודע, עם 7.8 נקודות ו-8.2 ריבאונדים. הגודל שלו עלול להוות הבעיה הכי קשה עבור השחקנים של אריאל בית הלחמי, אבל כמו אצל הרבה גבוהים פיזיים, עקב האכילס של ווטייה הוא קליעות העונשין: 57.8% העונה בנאנסי, ורק 42.9% באליפות הנוכחית. היריבות של צרפת עד כה לא השכילו לשלוח אותו הרבה לקו, ולא מן הנמנע שבשלב מסוים הנבחרת שלנו תעשה "האק א-ווטייה" כדי להגביל את הביגמן הצרפתי.
דיווארה והניתוח הקבוצתי
איום פיסי נוסף עלול לבוא מכיוונו של דיגה דיווארה, אחד השחקנים האתלטיים ביותר באליפות והבטחה נוספת של הצרפתים. בקבוצתו טולון לא מחמיצים את ההזדמנות והעונה הוא עשה קפיצת מדרגה עם 16.2 דקות למשחק שבהם רשם 5.8 נקודות, ו-3.2 ריבאונדים. הוא נחשב לחודר כמעט בלתי ניתן לעצירה, הוא טוב גם במשחק גב לסל, ונקודות התורפה שלו, כמו כל הנבחרת הצרפתית, היא הקליעה משלוש. באליפות הנוכחית הוא מרשים עם 9.8 נקודות למשחק ו-4.2 ריבאונדים.
נגענו במגבלות של צרפת, אז בואו נצלול קצת יותר לעומק. צרפת היא לא קבוצת התקפה מדהימה, ומדורגת בין האחרונות בטורניר עם 65.6 נקודות למשחק, לעומת ישראל עם 86 נקודות. גם באחוזים ל-2 היא לא מרשימה עם 43.5%, פחות מ-47% של ישראל. על השלשות דיברנו, ו-30% מעבר לקשת שמשהו שאפשר לחיות איתו.
הבעיות של הנבחרת עשויות להיות עם ההגנה הצרפתית, ומול מטרייה אווירית שמספקת 4.2 חסימות במשחק - הכי טובה באליפות עד כה. מצד שני, ישראל מאבדת הכי פחות כדורים בטורניר, עם רק 10.8 איבודים למשחק לעומת 15.2 של הצרפתים. המפתח של ישראל, כמו בכל משחקי העתודה עד היום, יהיה באינטנסיביות ההגנתית שעד כה שיתקה כל התקפה שעלתה מולה, ובהכרחת הצרפתים ללכת לאזורים שפחות נוחים להם - קשת השלוש ולפרקים גם קו העונשין.
