1. נקלענו לבעיה. זה רק סימבולי שהמגה סטאר האחרון שהכדורסל הישראלי הצליח לייצר (למעט עומרי כספי) הוא מאמן נבחרת ישראל, עודד קטש. אף פעם לא היינו הכי חזקים, הכי אתלטיים או הכי מהירים, אבל קלעים – תמיד ידענו לייצר. דורון ג'מצ'י, עדי גורדון, דורון שפר, מאיר טפירו, אמיר כץ, אפיק ניסים, דורון שפע וקטש עצמו כמובן – זו היא רק רשימה חלקית של שחקנים ש"לא ראו בעיניים" בכל מה שקשור לקליעה.
זה עצוב, אבל בדור הנוכחי כמעט ואין לנו קלעים. כמעט ואין לנו גארדים שיוצרים מצבי קליעה לעצמם. בעבר, מצאי השחקנים האלה חיפה על היעדר הביגמנים הישראלים, על הנחיתות בריבאונד ועל הרכות בהגנה. והיום? גל מקל ואבי בן שימול מנהלי משחק טובים, אבל בוודאי לא קלעים, תמיר בלאט ויובל זוסמן אולי יהיו כאלה אבל הם עדיין לא שם, חואקין שוכמן עדיין לא מלוטש, בעוד רפי מנקו ושון דוסון לא יציבים מספיק. נשארנו עם גיא פניני בלבד ועם רביב לימונד שנותן הספק התקפי אבל הטווח שלו ירד בשנים האחרונות.
ובכל זאת, יש שני שחקנים שעונים להגדרות האלו. שניהם לא זומנו לנבחרת: עמית שמחון ו...יובל נעימי. כן, נעימי. אנחנו נוטים לזלזל בישראלים שיוצאים לשחק בחו"ל, בוודאי בכזה שהלך לליגה האיטלקית השניה. האם העובדה שנעימי רושם כמעט 15 נק' ו-6 אסיסטים למשחק לא שווה מחשבה, ולו בגלל היעדר שחקן יוצר מהסוג שלו?
סוגיית שמחון עוד יותר תמוהה. איך יכול להיות ש-13.4 נק' ב-41% לשלוש, בתוספת 4 ריבאונדים למשחק בליגה לא שווים זימון לנבחרת? לא שווים זימון לסגל ה-24? אני מאמין לעודד קטש שאמר שאין כאן שום מניע אישי, אבל עד היום לא הצלחתי להבין את ההסבר המקצועי שהותיר את שמחון בחוץ. הוא הסמול פורוורד הפורה ביותר בליגה ובכושר הכי טוב מבין כל מי שכן זומן. מישהו יכול לומר ששמחון לא היה יכול לעזור באסטוניה?
2. אין דרך, יש דרכון. המחסור בקלעים הוא רק נדבך בבעיה המרכזית של הכדורסל הישראלי, והיא הקושי לייצר כמות מספקת של שחקנים ברמה גבוהה באמת. ברמת נבחרת. וכאן אנחנו שוב נאלצים להלין על "השיטה" ו"החוקים".
זה לא סתם שבעבר ידענו לייצר קלעים ושחקנים מגוונים אחרים, כי בעבר השחקן הישראלי היה הרבה יותר דומיננטי בכדורסל הישראלי. פאסט פורוורד ל-2018, קבוצות רושמות חמישה, שישה ושבעה זרים, בתוספת שני מתאזרחים שלא יכולים להגיע לנבחרת, והרי לכם מתכון להרס צמיחת הכדורסלן הישראלי.
הסוגיה הזאת כואבת ועמוקה יותר ממה שנדמה. הרי אי אפשר באמת לחזור אחורה לשלושה זרים כמו בשנות התשעים, כי הדבר יהווה גזר דין מוות לקבוצות שמייצגות את ישראל באירופה, שם השוק פתוח ואין הגבלות על זרים. תוסיפו למיקס את החוק הרוסי, שצודקים המתנגדים אליו שטוענים כי הוא מוביל לחוסר השקעה של השחקן הישראלי הממוצע שמקבל דקות בלי קשר ליכולתו, וצודקים התומכים שטוענים שבלעדי החוק הכדורסלן הישראלי היה נמחק כמעט לחלוטין.
אז אנחנו נמצאים נותרנו עם הביצה והתרנגולת: מה משפיע על מה, ריבוי הזרים על היעדר כישרון מקומי, או עבודה לא נכונה עם הכדורסלן הישראלי שמובילה למציאת פתרונות אצל הזרים?
3. אסטוניש. קלאב קרמו, טארטו, ליידה, פטריוטי, ראפלה, טי.טי.יו, קראיובה, אוטינגר גוטה. אלה שמות קבוצות הכדורסל ששלחו את מיטב בני אסטוניה שנתנו אתמול בראש לנבחרת ישראל. אל תרגישו לא נעים אם הרשימה הזאת נשמעת לכם מומצאת.
עודד קטש לא הופתע ממה שראה אתמול מנבחרת אסטוניה. הוא ידע שמדובר בקבוצה לא רגילה שמשחקת כדורסל "מוזר": משגרת כדורים מעבר לקשת ומשתוללת בניסיון להשתלט על הריבאונד. אתמול זה הלך לאסטונים בדיוק לפי בספר: 14 שלשות מ-36 ניסיונות, ו-15 ריבאונד התקפה שהשחקנים - לא בדיוק נפילים שקשה להתמודד איתם – ליקטו באין מפריע. קטש ידע, ועדיין לא הצליח לעצור את הדימום.
הניצחון על בריטניה אולי קצת בלבל את הנבחרת. כולם הסתנוורו מהקאמבק המרשים ושכחו שאם לא ההתעלות של רביב לימונד, גיא פניני ואבי בן שימול – אנחנו מסיימים את החלון הזה עם שני הפסדים. לא במקרה מדובר בשלושת הווטרנים של הנבחרת, וזה מחבר אותנו לנקודות הקודמות: נכון לעכשיו, צריך להודות באמת המצערת - הדור הנוכחי לא מספיק כשרוני, לא מספיק מגוון ולא מספיק כדי לנצח. גם לא נגד האריות של קלאב קרמו.
4. מג'יק, לא קסם. לפני החלון הבא של הקיץ, קטש הולך "לנוח" בהפועל ירושלים. לפני שיחשוב על יוון בבית ובריטניה בלסטר, הוא יצטרך להסיר קוף לא קטן מהגב, הקוף שמזכיר שבמועדון גדול, עם ציפיות ולחץ אמיתי – קטש עדיין לא הצליח.
כבר באימון הראשון בארנה הוא ימצא סגל משופע בבעיות מבניות שהוא לא יוכל לשנות אלא לתקן רק באמצעות שיחות, אימונים וה"מג'יק" שאנחנו יודעים שיש לו. בהתחשב בזה שגיא הראל כבר אמר שלא מדובר בפתרון קסם – יהיה מעניין.
