"חמש שנים לא דיברתי", אומר שלף. "לא דיברתי עם עיתונאים ולא הדלפתי למקורבים. שמרתי על המערכת כמו על המשפחה שלי. זה היה התפקיד שלי. ואני רוצה לומר לך, קודם כל, שאני בן אדם שלא יורק לבאר ששתה ממנה, בלי קשר למה שהיה. אבל אני מאוכזב. באופן אישי אני בסדר, אבל המשפחה שלי לקחה קשה מאוד את כל מה שקרה. אשתי, אמא שלי. הן לקחו קשה את הדרך, העיתוי, הזמן. ייקח להן זמן להתאושש, אבל בסוף הן יהיו בסדר.
"זה בא לכולנו בהפתעה. הייתי מעריך את זה אם היו באים אליי ואומרים לי לפני כן שזה הולך לקרות", ממשיך שלף. "הייתי מתארגן והכל. אבל לא ככה. למרות זאת, אני מקצוען, ואעשה חפיפה לבן אדם שיבוא אחרי כמו שצריך. ולא תשמע עליי מילה רעה ברמה האישית על אף אחד בקבוצה, כי ככה אני. אני מעבר לרכילויות".
"תמיד ניסיתי לשמור על המערכת ולהגן עליה. למרות שחשבו כל השנים שאני איש הפועל, נתתי את כולי למערכת של מכבי. שמרתי עליה כאילו זו המשפחה שלי. שמתי את עצמי על הגדר בשבילם, בלי שום בעיה, ולכן זה כאב כל כך לכל מי שסביבי, כי כולם ידעו כמה הקרבתי עבור מכבי. גם היום אני לא מצטער על זה. חשבתי שמי שלא צריך להיכנס לאימון ומי שלא צריך להיכנס לחדר ההלבשה לא ייכנס - אם זה פוגע במערכת. גם אם זה לפעמים לא היה נעים. כי ככה אני. הכי אמיתי והכי כן. אולי זה מה שפגע בי".
"למי שקובע אמרתי את מה שאני חושב. את האמת שלי, ולא את מה שרצו לשמוע. כשחשבתי שאני צריך להשמיע את הדעה שלי, השמעתי. אולי זה לא היה נעים לכולם".
"הראיתי לפדרמן מה כתבו לי שחקנים", מספר שלף. "אמרתי לו: שלא יגידו לי את כל הבולשיט הזה של 'לא אהוב'. אני יודע בדיוק מי מהצוות שלי מדבר. כולם מדברים. אני לא דיברתי עם אף עיתונאי חמש שנים. מצד שני, אולי אני נאיבי. אולי אנשים שהיום שולחים לי ניחומים מדברים עליי מאחורי הגב. בכלל, ביומיים האחרונים מגיעים אנשים לבקר אותי, כאילו חס וחלילה מישהו מת. אף אחד לא מת. אני בסדר. אולי כל מה שקרה לטובה. אתה יודע - דלת נסגרת, דלת נפתחת".
"לא יודע אם הם מתביישים. אני חושב שזה אמיתי. האם אשאר? אני עדיין צריך לחשוב על זה. עכשיו אני לוקח את הזמן".
