ההפסד במשחק השלישי בסדרת ההצלבה נגד ריאל מדריד מצא את שון ג'יימס מתוסכל, אולי הכי מתוסכל שהיה מאז הגיע לישראל לפני 5 עונות. "אני מאוכזב מעצמי ומהדרך ששיחקנו כקבוצה, כי אני חושב שאנחנו טובים יותר. יקח כמה ימים להפיג את הסירחון הזה של ההדחה", אמר הסנטר הצנום והמותש של האלופה הישראלית.
בשלבים די מוקדמים במהלך הסדרה, איפשהו באמצע משחק מספר 2 התסכול שלו הלך וגבר באופן בולט. יש משהו שנראה אדיש בהתנהלות הרגילה של ג'יימס, אבל במשחקים נגד ריאל היה שם עוד משהו. אולי ייאוש. "חשבתי שהיינו מוכנים, שכולם היו, אבל לא כך היה", אמר בעצב.
גם בעונה שעברה, כולה, היה ג'יימס מתוסכל אבל מסיבות אחרות לגמרי. הוא הגיע למכבי אחרי עונה מופלאה בבני השרון בה רשם 13 נקודות, 9 ריבאונדים, 3 חסימות ואפילו 2 אסיסטים ב-30 דקות. בעונה הראשונה במדי הצהובים כמות הדקות שלו הצטמצמה משמעותית ל-18.6. וזה לא ששמרו אותו ליורוליג או משהו, שם קיבל רק 8 וקצת דקות בממוצע לערב. באופן כללי ג'יימס קיבל מעט מאוד קרדיט בעונה שעברה, לא הסתגל לשיטת החילופים של בלאט ולא הצליח לתרום, למרות שסופו מתח את עצמו לקצה, והנדריקס לא תמיד הצליח למלא את מקומו בעמדה מספר 5. זה גרם לסימני שאלה סביבו וג'יימס כמעט ולא המשיך במכבי.
העונה, אחרי הוויתור על שרמדיני ותומאס, לאור האכזבה מקיינר-מדלי והבחירה הבעייתית בדארקו פלניניץ' (לא באמת עדיף על שרמדיני, לפחות מבחינת כדורסל), הפכה התלות של מכבי בג'יימס לבעייתית. בלתי נסבלת כמעט. אם זה נכון שהרוטציה מתקצרת כשהעונה מתקרבת לשלבים המכריעים, אז בסוף העונה האירופאית של מכבי ג'יימס היה רוטציה של שחקן אחד.
הגרפים הסטטיסטיים של הסנטר מצביעים לכיוון אחד, למעלה וזה נחמד, והוא מוכשר. אבל יותר מכל זה מצביע על עובדה עצובה אחת: ג'יימס נשאר לבד. כשירד לספסל הלכה המטריה בהגנה ואיתה הגיע גשם, בהתקפה היה קשה להכניס את הכדור פנימה (ובואו נודה, לא באמת היה טעם), כלומר הגנת היריבה הפכה סטטית והקשתה מאוד על הגארדים של מכבי.
ועדיין, שון ג'יימס, נקודת האור הברורה של מכבי בסידרה הזו, החזיק קבוצה שלמה על כתפיים צנומות וכואבות, עד כמה שיכול היה ("עייף? לא מעניין, שינוח מחר!", חזר שוב ושוב שרף בגרון ניחר במשחק מספר 3).
ג'יימס עלה מ-18 דקות למשחק בשלב הראשון (מקום 148 ביורוליג, מלקולם תומאס שיחק יותר ממנו) ל-27 בטופ 16 (19 ביורוליג). נשמע סביר, ומה בהצלבה? כמעט 32 דקות למשחק. רק 3 שחקנים ביורוליג שיחקו יותר.
הדקות הללו לא הגיעו לחינם, או ללא תמורה, כי ג'יימס הוא סנטר טוב. טוב מאוד אפילו. ממוצע הנקודות שלו עלה מ-9.9 בשלב הראשון (חמישי במכבי) ל-12 בטופ 16 (שלישי במכבי) ול-13.3 בשלב ההצלבה. אם העלייה הזו נראית מתונה הנה דרך נוספת להציג את הנתונים: בשלב הראשון 9.9 הנקודות של ג'יימס היוו 12% מסך הנקודות של מכבי, זה עלה ל-15% בטופ 16, ול-23% (!) בשלב ההצלבה. ג'יימס קיבל מעט-או-בכלל-לא עזרה בצבע, והגארדים של מכבי לא הצליחו להשלים את הפערים. פלא שהוא מתוסכל?
המחסור במאסה מתחת לסל היווה גורם מכריע להדחה המהירה ב-3 משחקים, ותרמה באופן ישיר לעובדה שמכבי הובילה את שלב ההצלבה בנתון סטטיסטי די מבאס: גגות שבוצעו עליה (6.3, במרחק עצום מהמקום השני, ריאל מדריד, בעיקר בזכות ג'יימס). אגב, 5 מתוך הגגות האלה באו על ג'יימס עצמו.
לכל הדברים האלה יש צד חיובי עבור מכבי. הסנטר קיבל עונה שלמה להשתפשף ביורוליג, כמעט בלי הפרעות (נדיר במכבי, בטח לשחקן לא מוכח ברמות האלה כמו ג'יימס) ועשה את זה בהצלחה עצומה. חלק אחד בפאזל מצא את מקומו. אם תצליח או תרצה מכבי להשאירו, ויעלה בידה להביא גבוה אפקטיבי לידו זה יהיה צעד משמעותי בכיוון הנכון.
"הם הביסו אותנו די בקלות" אמר ג'יימס אחרי משחק מספר 3, "היה לריאל עומק וגודל והיא ניטרלה אותנו לחלוטין. עשינו טעויות וזה עלה לנו ביוקר, עלה לנו בסדרה". עם תום הסדרה מתברר שאחת הטעויות, כזו שהלכה ונבנתה במהלך העונה כולה עד שהגיעה לשיא בלתי נסבל דווקא ברגעי ההכרעה של העונה, הייתה התלות המוגזמת בו עצמו.
