המשחק בין מכבי תל אביב למכבי חיפה יהיה האחרון העונה בליגת ווינר סל. הוא יסגור את אחת העונות המעניינות, המותחות, האטרקטיביות והמהנות שהיו כאן כבר שנים. הלילה זו תהיה, כך מסתמן, הזדמנות אחרונה לראות את דייויד בלאט מאמן את אלופת אירופה הטרייה לפני שהוא נודד לצפון היבשת או אולי מעבר לים ואולי זו תהיה הפעם האחרונה מזה שש שנים בה נראה את גיא גודס מנגן כינור שני, לפני שהוא עובר לכיסא הנהג להרבה מאוד שנים.
זו תהיה, אולי, הפעם האחרונה בה נזכה לראות את אחד הקלעים הגדולים שאי פעם זרקו כאן לסל, כשדייויד בלו(תנטאל) ישחרר את הכדור מדאון טאון יד אליהו בסגנון ועם התוצאה שכל אירופה למדה להכיר ושכולנו למדנו להעריך ולאהוב. זו תהיה אולי הפעם האחרונה של שון ג'יימס הנשכח ושל ריקי היקמן אליו התרגלנו כבר, לקבל כבוד אחרון לפני שיעזבו את תל אביב – זה מטעמי פציעה וזה בעקבות כסף גדול. זו תהיה הזדמנות לעמוד על הרגליים ולמחוא כפיים לאחד מחמשת הכדורסלנים הגדולים (לדעתי) שאי פעם שיחקו כדורסל בארץ הקודש – דונטה סמית' שריתק אותנו שנתיים סטטיסטיקות שלא ידענו ששחקן אחד בודד יכול לייצר במשחק נתון ובשתי עונות מדהימות.
זה יהיה אולי המשחק שאחרון של דגן יבזורי בשנים הקרובות בקבוצה עם אזור חיוג 04, וכנראה העונה האחרונה של דני פרנקו בחיפה, בדרכו למחוזות גדולים יותר ובעלי מסורות ארוכות יותר. זו היתה שנת פרידה מאולם מלחה המיתולוגי שייצר, גם העונה, רגעים בלתי נשכחים, והדברים אמורים גם לגבי האולם בהדר יוסף שיפנה את ייעודו כאולם של קבוצת ליגת העל לטובת אצטדיון חדש וחדיש.
בסיום המשחק הלילה ניתן סטנדינג אוביישן ונגיד תודה על עונה מיוחדת במינה שהציגה תחרותיות בה זהות הקבוצה הכי טובה לא תמיד היה ברור ומוחלט, בה זהות היורדת נחשפה רק על סף סיומה, עונה בה התוודענו לישראלים פורצי דרך (זליקוביץ', בלייזר, דאוסן) – כזו שממש עושה חשק לעקוב אחרי נבחרת ישראל בקיץ הקרוב, ועונה שהציגה זרים מהמרתקים שהיו שראינו בארץ (סמית', בראון, האניקט). עונה עם עולה חדשה מנס ציונה שהראתה לפרקים כדורסל של יורוליג עם זרים נהדרים, צעירים מבטיחים – גם על הקווים – ווטרנים איכותיים עם טעם של פעם ויכולת רלוונטית. עונה עם שיאי כמויות של קהל במגרשים, עם חלונות ראווה המפוזרים על כל פני המדינה מדן והגלבוע ועד אילת. עם קאמבק של מאמנים שאימנו גם בשנות השמונים (צביקה ומולי) ועם כאלה שהיו אז ילדים קטנים (ליובין, חסין וזילברשטיין), עם שערוריות וחילופי שלטון בהנהגת הענף (חלוץ מי?), עם מאמן נבחרת חדש קונצנזואלי וראוי מאין כמוהו ועם שופטים שלמדנו להעריך ולפרגן להם בסופו של יום.
עם הרבה עבודה מהנה, מאתגרת ומספקת גם בארץ וגם בחו"ל, לנו - לתקשורת המקומית, ובעיקר עם טעם מתוק בפה וחשק שהעונה הבאה תתחיל כבר, עוד לפני שזו הנוכחית מסתיימת לה.
