בסוף השבוע האחרון גמלה ההחלטה בליבו של דייויד בלו לחזור ולשחק כדורסל. הוא מתבשל עם הנושא הזה כבר זמן רב, ולמד שלא זורקים כ"כ מהר את הכשרון הגדול שלו, במיוחד כשנותרו לו עוד שנתיים או שלוש לשחק כדורסל ברמות הכי גבוהות, ולהמשיך להרוויח סכומים שהוא מתקשה להרוויח מחוץ לפרקט. בשנה וחצי האחרונות בלו טעם מכל מיני עולמות, והבין שכדאי לו לחזור וללהטט עם הכדור הכתום.
בראיון לאתר ערוץ הספורט, הוא מסביר הכל, ובעיקר את התזמון של ההחלטה: "ניסיתי תחומים שונים סביב הכדורסל. שידור, אימון, להיות סוכן שחקנים, וקיבלתי תמונה ברורה מה צריך לעשות כדי להצליח בתחומים האלה. חשוב לי להמשיך וללמוד על המקצועות האלה, אבל יחד עם זאת, אני גם צריך לעבוד ולפרנס את המשפחה שלי, את אשתי וילדיי ולשחק כדורסל זו דרך נהדרת לעשות את זה".
למעשה, מאז היה כדורסלן צעיר, בלו תמיד היה 'מצליחן'. הוא זכה בתארים ולהערכה מקצועית גבוהה, אבל יש שיגידו שהקרדיט הגבוה ביותר אליו הגיע, לא היה כשזכה ביורוליג עם מכבי, אלא דווקא בשנה האחרונה לפני הפרישה הזמנית. בלו נתן סדרה גדולה מול פנתינייקוס בהצלבה בעונת 2011-12, והרים גם את משחק ההגנה שלו בכמה דרגות. לאחר הפרישה, פתאום בלו כבר לא היה קונצנזוס. הוא לא נחשב למאמן גדול, אלא לאחד שעושה את צעדיו הראשונים. הוא גם התקשה להכנס לעולם הכרישים של סוכני השחקנים, כשנתקל במכשולים רבים בגיוס שחקנים כשרק לפני חודש וחצי עוד ערך פגישות עבודה במחנה הקיץ בלאס וגאס.
עכשיו, לאחר שגמלה בליבו ההחלטה, הוא כבר חושב על הצעד הבא: "יש לי כמה קבוצות מכל מיני מקומות באירופה שכבר דיברתי איתן. עם הניסיון שיש לי ועם הניסיון שרכשתי כסוכן, אני מרגיש נוח לדבר עם מאמנים והנהלות על המצב שלי ועל הרצון שלי לחזור לשחק. יש כמה אופציות במדינות שונות אבל אני מעדיף לא להכנס לפרטים. זה מאוד מוקדם. רק החלטתי לחזור לשחק, אני חושב שיש כמה קבוצות שסקרניות לראות מה הכושר שלי, ובאיזה מצב אני. אין לי הצעות רשמיות, הכל טרי, אבל יש התעניינות. אני ממש מצפה לחזרה למשחק".
אתה חושב שאולי איחרת את הרכבת מבחינת מכבי למשל? הקבוצה כבר סגורה, מתגבשת במחנה אימון בבלגיה, ומשם תמשיך לרוסיה.
"לפי הניסיון שלי, מעשר שנים של משחק באירופה אני יודע שהקבוצות עורכות לא מעט שינויים לאורך כל העונה עד שמתחיל הפלייאוף. להרבה קבוצות יש סגלים מוכנים אבל פתאום יש פציעות, או שקבוצות לא מרוצות מהחתמות מסויימות ואז הן עורכות שינויים ואני מחכה שתגענה אליי הזדמנויות. אני בכושר טוב, אני עדיין משחק כל יום ומאוד נרגש ממה שקורה".
בלו כמובן זוכר היטב שרק בשנה האחרונה הייתה במכבי אכזבה מלא פחות מ-4 שחקנים: ניק קיינר מדלי, גיורגי שרמדיני, מלקולם תומאס ודארקו פלאניניץ'. בלו מבין שגם אם לא יחל את העונה כשחקן בקבוצה כלשהי, לא יקח זמן רב מידי, עד שיצוצו הזדמנויות בלא מעט קבוצות יורוליג שירצו מנייה בטוחה ולא יקרה כ"כ, כמו דייויד בלו.
האם תהיה מוכן לבוא לקבוצת יורוליג בחוזה לחודשיים למשל, שיוארך אם יהיו מרוצים מהכושר הגופני והמצב שבו אתה נמצא?
"כרגע אני פתוח לכל האפשרויות. אני לא פוסל שום דבר".
אתה רוצה לשתף אותנו בשיחות שהיו לך עם אנשי מכבי ת"א?
"אני מעדיף שלא להכנס לפרטים. זה עדיין שלב מאוד מוקדם, אני מניח שדברים יקרו בשבועות הקרובים כך שצריך סבלנות, אנחנו מדברים עם הרבה אנשים ומחכים לראות מה הסיטואציה הכי מתאימה".
למרות שגורמים במכבי ת"א ציינו בפני אתר ערוץ הספורט כי הסיכוי שהרומן הזה אכן ירקום עור וגידים, השחקן בסתר ליבו, עדיין מקווה שהצהובים הם אופציה ממשית. אוהדי מכבי יכולים לטפח תקוות?
"אני רוצה להודות לאוהדים קודם כל על כך שהם תמיד תומכים בי. אני תמיד אזכור את המשחק האחרון כשהם צעקו לי שהם רוצים שאחזור. יש לי בישראל משפחה וחברים וזה תמיד יהיה הבית השני שלי. לגביי חזרה למכבי, אני באמת לא יודע. החלטתי עם המשפחה שלי שלאן שלא אסע לשחק, אני אסע לבד, והמשפחה שלי תישאר השנה בארה"ב כך שבעצם אני יכול לסוע לכל מקום ואין לי מגבלות. יש לנו גם משפחה וחברים בלוס אנג'לס כך שהם יעזרו בזמן שאני לא אהיה".
"לאן שלא אגיע, אני אבוא כדי להיות שחקן כדורסל ולהתעסק במשחק ב-100 אחוז", המשיך בלו, "שום דבר אחר לא יסיח את דעתי. לאן שלא אגיע אני אשמור על הגוף שלי, אבוא כדי להנהיג, אני רוצה לחזור לנצח שוב, לזכות בתארים ולהיות חלק מקבוצה מנצחת. אני אתרום כל מה שאני יכול בכל מקום שאהיה. אני יכול לומר שהמוטיבציה שלי להצליח היא גבוהה מאי פעם".
אריק שיבק, מאמן הנבחרת אמר לאחרונה שחבל שאין יותר את דייויד בלו בנבחרת ישראל. יכול להיות שהוא ידע משהו? אולי יהיה בעתיד שוב דייויד בלו בנבחרת ישראל?
"רק החלטתי לחזור ומי יודע איך ארגיש בעוד 12 חודשים בקיץ הבא. נכון לעכשיו אני מרגיש נהדר ומצוין. הרבה אנשים היו רוצים להיות במקומי, לשחק את המשחק ברמות הגבוהות כמה זמן שרק אפשר ועכשיו אני רואה את זה ורוצה לעשות את זה. יש לי הזדמנות כאן ואני רוצה לחלוק אותה עם העולם. קראתי שהמאמן שיבק דיבר עליי ואני רוצה להודות לו על זה. אני חושב שהוא מאמן מצויין. אני מבין מה הוא אמר, כשזה מגיע למוטיבציה בגיל 33 ולניסיון ששחקן יכול לצבור במהלך קריירה, אני מונע יותר מתמיד להגיע לקבוצה מנצחת ולזכות באליפויות. החלק האינדיבידואלי פחות מעניין אותי כבר, אלא רק הקבוצתיות וההצלחה של קבוצה".
