"זה היה יום שישי בערב, המייל אמור להגיע, מחכים, אז זה כל רגע ריפרש למייל, מגיע קובץ של 10 עמודים, עם כל מה שהדיינים בשוייץ החליטו", הוא מספר על הרגע הקשה של העונה, "ברגע הראשון זה שוק, זה הלם. זה כאילו מישהו תפס אותך בצוואר ואתה בנוק אאוט מוחלט. זה הרגשה רעה, שקיבלת פטיש בראש ואתה לא יודע מה קורה הלאה. אתה מקבל טלפונים ישר אחרי מעיתונאים, תוכניות טלוויזיה, אבל הם ניסו לתמוך בי שאהיה חזק, משפחה, חברים מהכדורסל, מאמנים, קיבלתי את מלוא התמיכה אני חושב".
"חוץ מבן אדם אחד שאיכזב אותי מאוד - המאמן שלי השנה דן שמיר. אני חושב שזה בן אדם ששיחקתי אצלו שנתיים, נתתי את הנשמה שלי בשבילו והוא לא טרח אפילו להתקשר אליי, לא סמס ולא אימייל אפילו. זה מאוד פגע בי כי כמו שאמרתי שיחקתי בשבילו וכאב לי שלא הייתה בו את טיפת האנושיות לעשות את זה כי מבחינת כדורסל אני לא צריך לספר לכם, הוא מאמן מצוין, מבחינת בן אדם, קצת לב.. קצת משהו... אבל התקדמנו הלאה. היום אני במצב שאני מסתכל על זה בתור מתנה שקיבלתי".
למה הוא לא היה שם בשבילך?
"אני לא יודע, אתה צריך לשאול אותו את השאלה. אני יודע שמאמנים אחרים התעניינו בשלומי".
התאמנת איתו חודש אחרי ההרחקה. הייתה ביניכם אינטראקציה באימונים?
"לא הייתה אינטראקציה, שום מילה, שום סמס, שום טלפון ושום כלום".
שמיר ימשיך לשנתיים נוספות בחולון, מה זה אומר מבחינתך?
"מבחינתי הפועל חולון זה הבית. תמיד אני נותן עדיפות לחולון ותמיד אני רוצה להמשיך בחולון. מבחינתי ללכת מחר בבוקר ולחתום שם לעוד 10 שנים גם. אני שומע שהם התחילו לדבר עם שחקנים אחרים ומנהלים מו"מ, איתי הם לא דיברו בכל אופן, יכול להיות שהם סובלים מעודף של שחקני בית בקבוצה אז הם החליטו שפחות אחד זה לא נורא".
"חולון זה הבית ללא קשר למי שנמצא שם בכלל. עצם זה שהוא לא שלח הודעה, התקשר או לא אמר לי כלום אחרי ההשעיה שלי, לא אומר שאני לא רוצה לשחק אצלו".
למה זה קרה?
"אני סובל מגיל צעיר מבעיית קשב וריכוז. בבחינות ארוכות אני לוקח ריטאלין, זה עוזר לי להתרכז. יום לפני המשחק בגרמניה לקחתי ולמחרת עליתי בהגרלה של בדיקות הסמים, כך שהכל קרה מהר וזה צירוף מקרים כזה. אני והקבוצה לא ידענו שריטאלין אסור ולכן גם לא הצהרנו על זה בתחילת העונה כמו שצריך להצהיר לפיב"א. אפילו כשהגיע המכתב מפיב"א, אז אמרנו 'כן, יהיה בסדר, נסביר להם, נביא להם אישורים מהרופא ואת המרשמים'.
"אני אגיד לך מה היה רשום בגזר דין של פיב"א, פסק דין לא גזר דין, אני לא הולך לתלייה... רשום שהאשמים הם השחקן, שהוא אחראי לכל מה שנכנס לגוף שלו והוא זה שסופג את העונש – תמיד. הקבוצה שלא שאלה את השחקן מה הוא לוקח, ואיגוד הכדורסל שלא דאג שהקבוצה תדווח וגם החמירו איתי בעונש כי אני משחק 7 שנים בנבחרות ישראל הצעירות ואף אחד באיגוד לא דיווח להם, אז הם רואים בחומרה. אז זה מכלול של דברים".
אתה כועס על הקבוצה, על הרופא, שלא שמרו עלייך, שלא בדקו וידעו שיש חובת דיווח?
"אני כבר כל כך אחרי זה ואני לא כועס. על מי אני אכעס? המנכ"ל זה אבא שלי והוא גם הציע להתפטר בעקבות העניין. הוא הרגיש כ"כ רע עם הסיפור הזה שהוא בעצמו רצה לקחת אחריות וללכת מהפועל חולון. אין על מי לכעוס.
בתחילת העונה נכנסת לדן שמיר למשרד ואמרת לו שהחלטת לפרוש מכדורסל. מה קרה שם?
"היה שבוע בתחילת העונה שחשבתי שנמאס לי ושהייתי במצב רוח לא טוב ואמרתי לו שאני לא רוצה לבוא יותר אבל זה עבר מהר מאוד וגם עברתי כל כך הרבה מאז, שכבר הספקתי לשכוח את מה שאתה עכשיו מספר לי".
איך העברת את הזמן בהשעייה?
"אני בסופו של דבר אמנם קיבלתי מכה אבל אני רואה את זה כסוג של מתנה. הייתי חודש וחצי בארה"ב, נחתי, נסעתי, נהניתי, אכלתי וכל מה שצריך עשיתי. עכשיו אני הופך את הדבר הזה למשהו חיובי. אני פה כל יום, אצל אחד המאמנים אולי הכי טובים בארץ, רותם ארליך, אני מתאמן אימוני כושר עם יורם מנחם, אני עושה דברים שמעולם לא היה לי זמן לעשות כדי לשדרג את המשחק שלי שלדעתי עוד לא הגיע ל-50 אחוז מהפוטנציאל שלו. אני 7 שנים כל קיץ בנבחרות ועכשיו קיבלתי מתנה. גם לנוח כמו שצריך וגם לשדרג את המשחק שלי".
איך זה להיות הבן של מוטי דניאל? זה קשה או קל..
"אתה יודע כבר התרגלתי לזה, אני תמיד צוחק על זה עם ניב, שכשאנחנו משחקים יותר מתעניינים מה קורה ביציע מאשר על המגרש, אנחנו כבר לא שנה ראשונה בליגה וכל אחד מאיתנו הוא שחקן בפני עצמו. אנחנו לא כ"כ אוהבים את זה. אנחנו רוצים שיתרכזו בעיקר".
ומה לגבי חולון החדשה עם מיקי דורסמן ושלמה אייזיק..
"הקשיים הכלכליים לא היו לאורך כל השנה וחצי אלא רק בסוף ובעקבות זה גם הגיעה הנהלה חדשה. שיחקתי אצל מיקי דורסמן. הוא אחלה גבר, ואם אגיע למצב שאוכל לשתף איתו שוב פעולה בהפועל חולון אז אני יותר מאשמח".
"מיקי זה אחד המאמנים עם האינטליגנציה הרגשית הכי גבוהה שיש בכדורסל וזה מאוד חשוב למאמן. הוא מבין את השחקן בקריאת עיניים. הוא עכשיו בכובע של ג'נרל מנג'ר אבל אני חושב שהוא יידע להביא למערכת של חולון את מה שחסר לה".
אולי זה מה שחשוב ליד דן שמיר?
"זה אתה אמרת".
איפה אתה רואה את עצמך בשנה הבאה?
"אני לא דואג ואני בטוח בעצמי. איפה שהכי ירצו אותי, שם אני אהיה. הלו, אני מוח כדורסל בסופו של דבר, בואו לא נתבלבל".
"החלום שלי הוא לשחק ביוון. אני מת שם על הקהל, יש שם מטורפים וצועקים ויש שם בלאגן שלם ואני אוהב את זה. חולון זה הכי קרוב ליוון ולכן אני הכי מסתדר שם, וביוון יש את כל הפסיכים ביציע".
"יש לי טמפרמנט ואני לא מתבייש בו ואם משהו לא מוצא חן בעיניי אתה רואה בראיון הזה, אני אומר אותו ולא שומר בבטן ולא כולם אוהבים אותו, אז בסדר, בסופו של דבר סך היתרונות עולה הרבה יותר על סך החסרונות ומי שיודע לנצל אותם – יהנה".
דן שמיר הגיב לראיון ואמר: "אין לי עניין להכנס לסיפור עם שון דניאל, לא בקטן ולא בגדול. לא חושב שזה מכובד לנהל את הדיון הזה בתקשורת. נסתפק בזה".
